הדוקטרינה של מתנות הרוח שייכת כמעט באופן בלעדי לשאול, האזכור היחיד שלה מחוץ לאיגרות שאול נמצא באיגרת הראשונה לפטרוס ד 10. החלק הארי באיגרת אל האפסים ד מייחס את מתן המתנות למשיח שקם לתחייה ועלה לשמים. החלק המרכזי באיגרת הראשונה לקורינתים יב מדגיש את פועלו של הרוח במתן המתנות. קטע מרכזי אחר נמצא באל הרומים יב, אם-כי שם לא מצוין האמצעי לקבלת המתנות. הואיל והזכרנו רק בקצרה את שירות המשיח בנוגע למתן מתנות לגוף המשיח, נסקור כאן את הדוקטרינה בפרוטרוט.
הן מחולקות על-ידי המשיח שקם לתחייה ועלה לשמים (אפס' ד 11)
העובדה שראש הגוף נותן מתנות לגופו מעלה את השימוש בהן לרמה נשגבת וקדושה. הן מתנות נשגבות שהוענקו לנו מפני שהוא רוצה שנשתמש בהן לבניית גופו. מה רב הכבוד שזה נותן אפילו למה שנדמה שהוא השירות הנחות ביותר!
הן מחולקות על-ידי רוח הקודש כרצונו (קור"א יב 11, 18)
מדוע הוא נותן למאמין מתנה מסוימת? מפני שרק הוא יודע היטב למה זקוק הגוף ומה המתאים ביותר לשירות של כל מאמין. אם נאמין בכך, זה יימנע מאיתנו להלין שאיננו כמו הזולת וצריך להניענו למצות עד תום את אשר נתן לנו אלהים.
מתי רוח הקודש מעניק לנו את מתנותינו? קרוב לוודאי בלידה מחדש. אם אלו מתנות הרוח, ואם אין לנו הרוח עד ללידה מחדש, אז נראה שמתנותיו תוענקנה באותו הזמן. ייתכן שלא נגלה את כל המתנות בעת הישועה, אולם אני נוטה להאמין שבזמן הזה יש לנו את כולן. ככל שאנו גדלים, מתנות אחרות עשויות להתגלות לשימוש בזמנים שונים בחיינו, אבל סביר להניח שיש לנו אותן כבר בלידה מחדש. מן הסתם, איננו יכולים לומר איזה שילוב מסוים של מתנות יש לנו עד אשר נוכל להביט אחורה על חיינו ולראות באלו מהן השתמש אלהים במשך כל ימינו.
הן מחולקות לכל המאמינים
אין מאמין שאין לו לפחות מתנה רוחנית אחת. כיפא הבהיר שלכולם יש לפחות מתנה אחת (פטר"א ד 10). כל מאמין הוא נשוי או רווק, ועל שני המצבים נאמר שהם מתנות רוחניות (קור"א ז 7). למאמינים רבים יש אולי גם את מתנת הסיוע והשירות.
אולם, לאף מאמין אין את כל המתנות. לו היה כך, להמשלה בקור"א יב 27-12 לא היתה שום משמעות. לו היו למאמין כל המתנות לא היה נזקק למאמינים אחרים. הוא היה היד והרגל העין והאוזן – הגוף כולו – שזה בלתי אפשרי. מאמינים זקוקים זה לזה פשוט כי אין לאף מאמין את כל המתנות.
הן מחולקות לגוף המשיח בכללותו
בכך אני מתכוון להדגיש שלא כל קהילה צריכה לצפות שכל המתנות תהיינה מיוצגות בה. ייתכן שמצב הגדילה והבגרות שבה לא יידרוש זאת. אלהים יודע למה זקוקה כל קבוצה ויידאג לספק זאת בהתאם.
בנוסף, אני מתכוון שלא כל דור צריך לצפות שיהיו לו בהכרח כל המתנות. ברגע שניתנת מתנה היא לכל גוף המשיח. בהתחלה נתן אלהים את מתנות היסוד של שליחים ונביאים (אפס' ב 20). לאחר שהונח היסוד על-ידי אלו שהשתמשו במתנות הללו, היה צורך במתנות נוספות. אבל במאה העשרים אנו עדיין מפיקים מהן תועלת ובונים על מתנות היסוד האלו. הן ניתנו במאה הראשונה לכל גוף המשיח בכל המאות. אף דור לא קופח. הרוח מעניק לקהילה כרצונו ויודע במדויק למה זקוקים כל מאמין, כל קהילה וכל דור.1
"סכנת המטוטלת" פועלת ביחס למתנות הרוח. בצד אחד של המטוטלת מונח הרעיון שאומר שכיום מתנות הרוח אינן רלוונטיות באופן מהותי לשירות המשיחי כי הן ניתנו לקהילה הקדומה בלבד, ומה שחשוב היום הוא בגרות ולא מתנות. הצד הנגדי של המטוטלת מדגיש שאינכם יכולים להתחיל לשרת אלא אם כן אתם בטוחים במתנותיכם הרוחניות. אם ניתנו מתנות רוחניות רק לקהילה הקדומה או שאינן רלוונטיות לשירות כיום, מדוע אם-כן הן מופיעות בספרי הברית החדשה, שנכתבו לדור השני של מאמינים ולאלו שחיו ברחבי האימפריה הרומית (האיגרת אל האפסים ואיגרת פטרוס הראשונה)? יתר על-כן, הואיל והמתנות נחוצות לתפקוד תקין של גוף המשיח, איך ייתכן שלא ניתנו בימינו ועדיין הקהילה מתפקדת כראוי?
מאידך, אם המאמין חייב לדעת מהן מתנותיו הרוחניות לפני שירותו, מדוע אם-כן אין ציוויים לגלות את מתנותיו הרוחניות של המאמין? כולנו מצווים להשתמש במתנותינו (פטר"א ד 10 – "יְשָׁרֵת בָּהּ" ). אין שום טקסט שאומר שמחובתנו לדעת מהי מתנתנו לפני שאנו יכולים לשרת. עם זאת, אני אעז ואשתמש במילה גילוי בכותרת הזאת על מנת לעודד את הקורא להשתמש במתנותיו.
ידע את עצמך בקשר לחבילת המתנות הכוללת בחייך
קיימות שלוש קטגוריות של מתנות בחיי כל משיחי.
- יכולות טבעיות. ניתנות על-ידי אלהים בלידתנו וכוללות דברים כגון איי קיו (IQ), מדד משולב של בריאות וכוח, כישרונות מוסיקלים, יכולות לשוניות, נטיות טכניות וכד'.
- יכולות נרכשות. כגון בישול, תפירה, נהיגה, לימוד שפה, לימודנגינה וכד'. אף שאנו נוטים להתייחס לכישורים כאלה כמובנים מאליהם, לאנשים רבים בעולם יש מעט מאוד הזדמנויות לרכוש אותם.
- מתנות רוחניות. על המאמין לידע את עצמו בקשר לחבילה הכוללת של היכולות המגוונות האלה שהציב אלהים בחייו. במילים אחרות, עליו לעשות רשימת מלאי כדי לדעת איזה מלאי עומד לרשותו לשימוש האדון. ביצוע התהליך הזה מעת לעת יסייע למאמין לוודא אילו תחומי שירות עליו לחקור.
הכן עצמך בכל הזדמנות אפשרית
עיקרון זה חל על כל שלושת הקטגוריות של היכולות. חדד כישרונות, רכוש כישורים ועבוד על התפתחות המתנות הרוחניות. אם מישהו חושב שיש לו מתנת לימוד, עליו ללמוד. היכולת לתקשר עשויה להינתן באופן ישיר יותר (אם-כי אף את הכישור ניתן לחדד בלימוד), אבל אין ספק שהתוכן חייב להילמד.
אם מישהו חושב שיש לו מתנת הנתינה, אז הוא יעמול להיות סוכן טוב בכל תחומי החיים (קור"א ד 2). היכולת להיות נדיב היא מתת אלוה, אבל האמצעים להיות נדיב דורשים משמעת בעניינים כספיים.
מתנת הבישור בקהילה הקדומה היתה כרוכה לא רק בהטפת החדשות הטובות, אלא גם לנדוד עם המסר. היכולת לעשות זאת עשויה להיות כרוכה במתן תשומת לב מיוחדת לבריאותו של המבשר כדי שתהיה לו הסיבולת לנסוע להפצת הבשורה.
אם למישהו יש את מתנת העידוד, היא כמובן חייבת להתבסס על ידע מקראי. עידוד תקף וראוי חייב להיות מושרש באמת המקראית. וכמובן, ידע מקראי דורש לימוד.
היה פעיל בעבודת האדון
המתנות מתגלות ומתפתחות על-ידי פעילות. תרגול מביא לשלמות של חבילת היכולות הכוללת של המאמין, והתרגול מפתח את היכולות הללו. אם ברצונך לגלות את מתנותיך, אל תדחה אפשרויות לשרת אפילו אם אתה חושב שאינן נכללות בתחום יכולותיך. ייתכן שאלהים מנסה לומר לך שיש לך יכולות שאינך מכיר.
אם אתה פועל במסגרת יכולתך, אפשרויות אחרות עשויות לצוץ ולחשוף מתנות רוחניות נוספות. לדוגמה, כאשר אנו פוגשים את פיליפוס לראשונה, בספר מעשי השליחים, אנו מוצאים אותו עוזר לחלק את כספי הסעד לנזקקים ולאלמנות (המתקוטטות) (שם ו 5). ספק אם לפני שהתחייב לשירות הזה הוא החליט לבדוק אם יש לו את המתנה הרוחנית! נקרתה בדרכו הזדמנות לשרת והוא ניצל אותה. הוא הוכיח את נאמנותו במשימה הבזויה הזאת. אז הפקיד האדון בידיו שירות אחר של בישור הבשורה לשומרונים (שם ח 5), ומאוחר יותר לסריס האתיופי. בהשתמשו במתנה הוא נודע בשם פיליפוס המבשר (שם כא 8), אבל בתחילה הוא היה פיליפוס שעוזר לאלמנות.
עיקרון דומה היה נכון בחייו של סטפנוס. בראשונה הוא שירת ביחד עם פיליפוס בשירות לאלמנות, אבל גם הוא היה מלא אמונה (שם ו 5), והיה לעד גדול (שם ז 53-1). נאמנות משמעה אפשרות אחת שמובילה לאפשרויות אחרות.
ברצוני להראות לכם השוואה מעניינת בין מספר מתנות רוחניות לבין מספר מצוות שניתנות לכל המאמינים. השורה התחתונה של ההשוואה הזאת אומרת במפורש שצוונו לשרת בתחומים רבים בין אם אנו חושבים שיש לנו המתנות הרוחניות המתאימות בין אם לאו.
| מתנות שניתנות לאחדים | ציוויים שניתנים לכולם |
| שירות | שרתו אחד את השני (גלט' ה 13) |
| עידוד | עודדו אחד את השני (עבר' י 25) |
| נתינה | כולם תורמים (קור"ב ט 7) |
| הוראה | השליחות הגדולה (מתי כח 19) |
| הפגנת רחמים | היו טובי-לב (אפס' ד 32) |
| אמונה | צעדו באמונה (קור"ב ה 7) |
| בישור | כולם עדים (מה"ש א 8) |
אם-כן, הכל מצווים לעסוק בשירותים מגוונים בין אם יש להם את המתנה הרוחנית המתאימה בין אם לא. אם נציית בנאמנות לציוויים הללו, אנו עשויים לגלות את מתנותינו הרוחניות.
היו סוכנים טובים כנשואים וכרווקים
אם כל מצב נחשב למתנה רוחנית (קור"א ז 7) אז להיות נאמנים בכל דבר שאנו מופקדים עליו בין אם אנו נשואים או רווקים הוא עניין מהותי. נישואין או רווקות הם מתנות רוחניות שיש לפתח. בני-אדם בשני המצבים צריכים להיות נאמנים על מה שהם מופקדים ( שם ד 2).אנשים בשני המצבים צריכים לגדול בקדושה (תסל"א ד 3). שניהם צריכים לנצל את הזמן בתבונה (אפס' ה 16).
הרווק צריך לשים לב במיוחד לטוהר, למשמעת כספית, לנצל זמן פנוי ללימוד דבר אלהים, ולחפש הזדמנויות לשרת, למשל במדינות ניכר לתקופה קצרה. הרווק חייב לדאוג לעניינים של אלהים וכיצד הוא או היא יכולים לרַצותו (קור"א ז 32). הנשוי חייב לדאוג למשפחתו ועדיין לשים את עבודת האדון מעל לכל (שם פסו' 29, 33). התרגול וההתפתחות הנכונים של המתנות האלה עשויים להוות מקדם חשוב בשימוש במתנות אחרות במהלך החיים.
היו מוכנים לעשות כל דבר למען אלהים
למעשה, מסירות או מוכנות לעשות כל דבר חשובה יותר מאשר לגלות את מתנותיכם הרוחניות. הקטע שעוסק במתנות, באיגרת שאול אל האפסים ד, מתחיל בהפצרה להתנהג כיאה ליעודנו ובענווה (פסו' 2-1). לדיון המורחב בנושא המתנות באיגרת הראשונה אל הקורינתים יב קדמו באיגרת זו קריאות תוכחה מסוימות להתקדשות (שם ג 16; ו 20-19; י 31). והקטע באיגרת אל הרומים יב מתחיל בקריאה הגדולה להקדשת החיים בפסוקים 2-1. מי שאינו מקדיש עצמו לאלהים לעולם לא יגלה את כל היכולות שנתן לו אלהים, ואת אלו שגילה לא יפתח במלואן.
שליחות (Apostolship, קור"א יב 28; אפס' ד 11)
הפירוש הכללי של המילה הוא, מי שנשלח (כמו במקרה של אפפרודיטוס בפיל' ב 25). אבל, המובן הטכני של המילה שליחות מתייחסת לשנים-עשר התלמידים ואולי לעוד אחדים כמו שאול ובר-נבא (מה"ש יד 14). המתנה הוענקה לייסוד הקהילה והוכרה באותות מיוחדים (קור"ב יב 12; אפס' ב 20). אלהים לא מעניק את המתנה הזאת כיום.
נבואה (רומ' יב 6; קור"א יב 10; יד 40-1; אפס' ד 11)
כמו השליחות, גם לנבואה יש שני מובנים: המובן הכללי והמובן הטכני. במובן הכללי פירושה להכריז, להטיף. אולם, מבחינה טכנית יכולתו של הנביא לא הוגבלה רק להכרזת המסר האלוהי, אלא היה מסוגל גם לחזות את העתיד. כל מסריו, בהכרזה או בנבואה, באו ישירות מאלהים באמצעות התגלות מיוחדת.
המתנה ניתנה בוודאי באופן נרחב בתקופת הברית החדשה, אף שרק נביאים מעטים מוזכרים באופן מיוחד (אגבוס, מה"ש יא 28-27; הנביאים בקהילה באנטיוכיה, יג 1; ארבעת בנותיו של פיליפוס, כא 9; והנביאים, קור"א יד). גם המתנה הזאת נועדה לייסוד הקהילה, ולא היה בה צורך לאחר מכן ולאחר שנכתב ספר ההתגלות של הברית החדשה.
נסים (קור"א יב 28) וריפוי (שם פסו' 9, 28, 30)
נסים הם היכולת לעשות אותות מיוחדים כולל ריפוי פיזי. שאול הפעיל את המתנה הזאת באפסוס (מה"ש יט 12-11); עם זאת, לא היה ביכולתו להשתמש במתנה הזאת במקרים של אפפרודיטוס (פיל' ב 27), טימותיאוס (טימ"א ה 23), או טרופימוס (טימ"ב ד 20). את מתנת הריפוי ניתן לראות כקטגוריה בתוך מתנת הנסים. למשל, בעיוורון שהטיל שאול על אלימס המכשף (מה"ש יג 11) הוא הפעיל את מתנת הנסים שלו, אבל ודאי שזה לא היה ריפוי. אנו מכירים בכך שנס או ריפוי עשוי להתבצע על-ידי אלהים בלי שמישהו יפעיל את מתנתו הרוחנית (כמו האות הפיזי שליווה את ההימלאות הרוח במה"ש ד 31).
אם זה כך, אז לא משתמע מכך שאם מישהו חושב שמתנות הנסים והריפוי זמניות, הוא גם אומר שאלהים אינו מחולל נסים או מרפא בימינו. הוא אומר במפורש שלמתנות אין עוד תוקף כי אין הצורך בהן כלומר, לאַמֵת את מסר הבשורה.
מאמין כיום אינו יכול בהכרח לצפות להירפא. אין זה רצון אלהים לתת בריאות שלמה לכולם. למרות העובדה ששאול התפלל ברצינות ובדבקות, והיתה לו מתנת הריפוי, אלהים לא רצה לרפא את שאול מהקוץ בבשרו (קור"ב יב 9-8). לו היה זה רצון אלהים לרפא כל מאמין, אז אף מאמין לא היה מת, כי אפילו המחלה הסופית היתה ברת ריפוי. מרפאים מכירים במגבלותיהם, לכן הם לא מתיימרים לרפא שיניים רקובות או לאחות עצמות שבורות. התעלמות מאמצעי הריפוי האנושיים ופשוט להתפלל לנס דומה למי שמתפלל עבור קציר ואז מתיישב בכיסא הנדנדה ואינו מעבד את האדמה או שותל בה.
לשונות וביאורן (קור"א יב 10)
לשונות היא היכולת שניתנת על-ידי אלהים לדבר בשפה ארצית שאינה ידועה לדובר. ביאור לשונות הוא היכולת לבאר את המסר בשפה שמובנת לשומעים. אין ספק שהמקרה הראשון של דיבור בלשונות במעשי השליחים ב היה קשור בשפות (שים לב למילה "שפה" בפסו' 6 ו-8). ההשערה היא שהלשונות באיגרות אל הקורינתים לא היו שונות.
לביאור לשונות היו שתי מטרות: העברת האמת מאלהים ולאמת את המסר המשיחי, במיוחד לעם היהודי (קור"א יד 5, 22-21). הואיל והקורינתים השתמשו לרעה במתנה הזאת, קבע שאול תקנות מחמירות לשימוש בה. רק שניים או שלושה הורשו לדבר בלשונות בכל אסיפה; איש לא הורשה לדבר בלשונות אלא אם-כן ניתן לבאר את המסר; הנבואה היתה תמיד עדיפה; ועל הנשים נאסר לדבר (שם פסו' 34-27).
לשונות לא מבוארות, בייחוד שפה בתפילה פרטית, אינן מועילות (שם פס' 14) מפני שאפילו המתפלל אינו מבין את התפילה. לפיכך, עדיף להתפלל בהבנה כלומר, להשתמש בשפה מובנת.
בין אם מישהו מאמין שמתנת הלשונות המקראית ניתנת כיום בין אם לאו, ההוראה הפנטקוסטלית, שאומרת כי לשונות נחוצות מפני שהן מהוות אות לטבילה ברוח, מוטעית. לדברי שאול כל המאמינים בקורינתוס נטבלו (שם יב 13) אבל לא הכל דיברו בלשונות (פס' 30).
שליחות (אפס' ד 11)
היכולת לבשר את הבשורה בבהירות יוצאת מן הכלל כללה גם את הרעיון ששירותו של השליח היה שירות נודד. הוא נשלח על-ידי הקהילה, אבל שירותו נעשה מחוצה לה. השירות גם יכול להיעשות בפומבי או באופן פרטי. כל המאמינים צריכים להעיד על הבשורה, גם מי שאין לו את מתנת הבישור.
רועה קהילה (אפס' ד 11)
היכולת לרעות את קהילת אלהים, לספק את צרכיה, לדאוג לה ולהגן עליה. בפסוק 11 הוראה מהווה חלק משירות הרועה, ובמעשי השליחים כ 28 מוזכרת גם היכולת להנהיג.
שירות (רומ' יב 7; קור"א יב 28; אפס' ד 12)
היכולת לעזור או לשרת במובן הרחב של המילה.
הוראה (רומ' יב 7; קור"א יב 28; אפס' ד 11)
היכולת להסביר את אמת אלהים לבני-אדם. מן הסתם, המתנה ניתנת לפעמים לבד ולפעמים היא קשורה למתנת הרועה.
אמונה (קור"א יב 9)
היכולת להאמין שאלהים מספק את הצרכים המיוחדים. כל מאמין צריך להתהלך באמונה, ולכל אחד יש מידה מסוימת של אמונה, אבל אין לכל אחד את מתנת האמונה.
עידוד (רומ' יב 8)
המתנה כרוכה ביכולת לעודד, לנחם ולהוכיח בני-אדם.
הבחנה בין הרוחות (קור"א יב 10)
היכולת להבדיל בין מקורות אמתיים וכוזבים של התגלות על-טבעית כאשר היא ניתנה בעל-פה לפני שנשלמה כתיבת הקאנון.
הפגנת רחמים (רומ' יב 8)
כמו מתנת השירות, היא כרוכה בסעד, בייחוד לחולים ולסובלים.
נתינה (רומ' יב 8)
נדמה שזו היכולת להיות נדיב מאוד באמצעים שעומדים לרשותך. יש להשתמש בה בענווה כלומר, ללא ציפיה להחזר או לרווח אישי.
הנהגה (רומ' יב 8; קור"א יב 28)
היכולת לשלוט בקהילה.
דבר דעת ודבר חכמה (קור"א יב 8)
כמו המתנות בקהילה הקדומה, אלו כרוכות ביכולת להבין את אמת אלהים ולהעבירה לחברי הקהילה.
הרשימה כוללת שמונה-עשרה מתנות נפרדות (אם-כי הצמדתי מספר מתנות יחד). האם זה הכל? בשום מקום לא מוזכר שיש מתנות נוספות, ואלו הרשומות צריכות להספיק לבניית גוף המשיח.
