בתוכנית אלהים יש משפטים עתידיים אחדים. אין זה מדיוק לדבר על בואו של יום דין גדול אחד, כי המשפטים העתידיים הללו ייתקיימו בזמנים שונים.
I. שפיטת מעשיהם של המאמינים
שני קטעים עיקריים מגוללים את העובדה על המשפט הזה ואת פרטיו (קור"א ג 15-10; קור"ב ה 10). קטעים אחרים שקשורים לנושא כוללים את האיגרת אל הרומים יד 10; הראשונה לקורינתים ד 5-1; ט 27-24; הראשונה לתסלוניקים ב 19; השנייה לטימותיאוס ד 8; יעקב א 12; הראשונה לפטרוס ה 4; התגלות ב 10; ג 11; ד 4, 10.
א. המשפט עצמו
אף שלא נאמר באופן מפורש, המשפט הזה ייתקיים לכאורה מיד לאחר לקיחת הקהילה, הואיל ועשרים וארבעה הזקנים, שסביר להניח שהם מייצגים מאמינים, נושאים את עטרותיהם בשמים בתחילת הצרה הגדולה (התג' ד 4, 10). יתר על-כן, כאשר שבה הכלה עם המשיח בביאתו השנייה, היא לבושה בצדקות הקדושים ששרדו את מבחן המשפט הזה (שם יט 8).
מקום המשפט הזה הוא בימת המשיח. בימות ארציות נבנו, היה זה משטח מוגבה שעליו עמד כס המלכות ושם ישבו שליטים או שופטים כאשר נשאו נאום (מה"ש יב 21) או בזמן מקרי שימוע וקבלת החלטות (שם יח 17-12).
מאמינים בלבד יעמדו למשפט הזה, כי שאול מבהיר שהוא מתייחס לאלו שבנו על היסוד – ישוע המשיח (קור"א ג 12-11).
טיב מעשיו של המאמין ייבחן במשפט הזה כדי להבדיל בין מעשים ראויים למעשים בלתי ראויים. אלו המעשים שעשה המאמין במשך חייו המשיחיים. הכל ייסקר וייבחן. אחדים יעברו את המבחן כי מעשיהם היו טובים; אחרים יכשלו כי מעשיהם היו בלתי ראויים. יחשפו מניעים טובים ורעים כאחד; ולאחר מכן כל מאמין יקבל שבח מאלהים (קור"א ד 5). איזה חסד!
ב. תוצאת המשפט
התוצאה תהיה קבלת שכר או הפסדו. הישועה אינה השאלה, מפני שמי שיישלל ממנו שכרו "יִוָּשַׁע, אַךְ זֹאת כְּאוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ". (קור"א ג 15) עם זאת, כפי שהוזכר לעיל, מן הסתם יעשה כל מאמין מעשים שאלהים יוכל לשבחם.
אף-על-פי-כן, שלילת השכר אמתית ועשויה להיות כרוכה בהפסד ובבושה. כמובן, המשמעות היא הפסד שכר שאחרת ניתן היה לקבלו. המילה zemioo שמופיעה בקור"א ג 15 אינה טומנת בחובה רעיון של סבל פיזי או נפשי. הרעיון הבסיסי שלה הוא הפסד של שכר שהיה ניתן לקבלו.1
יוחנן לימד בבירור כי מאמין יכול לאבד את שכרו בגלל חוסר נאמנות בחייו (יוח"ב 8). דאגתו לקוראיו היתה שיקבלו את שכרם המלא כלומר, יקבלו את כל מה שיכול להיות שלהם הודות לנאמנות מתמשכת. אותו רעיון של הפסד מהווה חלק מההשוואה של שאול בין כס המשפט של אלהים לבין תחרות ריצה (קור"א ט 27-24). דאגתו הייתה שהוא לא יאושר, כלומר, לא יעשה דבר שיגרום לו להיות בלתי ראוי לקבלת שכר. אולי אפילו יותר בבהירות כתב יוחנן על האפשרות שהמאמין יֵבוֹש מפני המשיח בבואו (יוח"א ב 28). "מהנימה הפסיבית יחד עם הביטוי autou עולה שהמאמין ירתע מבושה. הוא מרמז על רתיעה מהמשיח, שאולי נובעת מתחושת אשמה, כאשר הפעולה באה מצידו של המאמין (ולא המשיח מבייש אותו)".2
כדי לסכם זאת באופן מאוזן, כתב הוייט (Hoyt) כדלקמן:
ניתן להשוות את כס הדין של המשיח לטקס סיום. בסיום הלימודים יש מידה מסוימת של אכזבה וחרטה שלא השקענו יותר והצלחנו טוב יותר. אך, באירוע כזה הרגש המכריע הוא שמחה, לא חרטה. הבוגרים אינם עוזבים את האולם בבכי מפני שלא השיגו ציונים טובים יותר אלא, הם אסירי תודה על שסיימו ועל הישגיהם.להגזים בהיבט הצער של כס הדין של המשיח הוא להפוך את גן העדן לגיהינום. להפחית מהיבט הצער הוא להפוך את הנאמנות לחסרת חשיבות.3
II. משפטם של קדושי התנ"ך
דניאל יב 3-1 מדבר על עת הצרה הגדולה (פס' 1), על תקומת הצדיקים והרשעים (פס' 2) ועל שכר הצדיקים (פס' 3). רבים מבינים את תחיית הצדיקים ואת שכרם כמתייחסים לתקומתם ולמשפטם של מאמינים תנ"כיים בשלהי הצרה הגדולה. ספר ההתגלות בברית החדשה מציב את תחיית הרשעים של כל בזמנים ואת משפטם בסוף אלף השנים (התג' כ 15-11). כמובן, אין זה יוצא דופן שאירועים אשר נביאי התנ"ך מציבים זה לצד זה, מאוחר יותר ספר ההתגלות מפרידם על-ידי פרק זמן מסוים.
יש אפשרות שדניאל יב 3-1 מתייחס רק לתחייה ולשכר של מאמינים יהודים בימי הצרה הגדולה.
הם יבואו על שכרם על התובנה שיגלו לגבי דרכי ההונאה של צורר המשיח, ועל כך שיביאו אחרים לאמונה במהלך הצרה הגדולה.
III. משפט קדושי הצרה הגדולה
ההתגלות כ 6-4 מתייחס לתקומת קדושי הצרה הגדולה שמתו במהלך התקופה. בגלל התנגדותם לתוכניתו של צורר המשיח הם הומתו על קידוש שם אלהים, אבל אלהים מקימם מן המתים זמן קצר לפני תחילת אלף השנים. אין שום אזכור מיוחד על משפט ועל שכר. ניתן רק לשער שזה יתרחש בזמן תחיית המתים (המשפט: "וּמִשְׁפָּט נִתַּן בְּיָדָם" בפס' 4 אינו מתכוון לכך שהם יִשָׁפְטוּּ, אלא שהקדושים יִשְְׁפְּטוּ אנשים בתקופת שלטון אלף השנים).
IV. משפט הניצולים היהודים מן הצרה גדולה
לפני שתיכון מלכות אלף השנים, ניצולי הצרה הגדולה, יהודים וגויים כאחד, חייבים להישפט כדי להבטיח שרק מאמינים יכנסו למלכות.
משפטם של ניצולים יהודים מתואר ביחזקאל כ 38-34 ומומחש בבשורת מתי כה 30-1. יחזקאל מציין שהוא יתרחש לאחר שהניצולים יקובצו מכל קצווי תבל לארץ ישראל. המשיח יגרום להם לעבור "תַּחַת הַשָּׁבֶט" (ראה ויק' כז 32) כדי לברור מתוכם את המורדים. כתוצאה מכך, המורדים (הלא-נושעים) לא יבואו אל אדמת ישראל (יחז' כ 38), אלא יושלכו אל החושך החיצון (מתי כה 30). לעומת זאת, מי שיעבור את המשפט בהצלחה יכנס אל מלכות אלף השנים ויהנה מברכות הברית החדשה (יחז' כ 37). לקבוצה הזאת לא יינתן גוף שהוקם לתחייה בזמן הזה, אלא תיכנס למלכות בגוף ארצי ואנשיה יהיו הורים לתינוקות היהודים הראשונים במילניום.
V. משפטם של הניצולים הגויים מן הצרה הגדולה
בנוסף, בביאתו השנייה של המשיח, יישפטו על-ידו ניצולים גויים מהצרה הגדולה. בשורת מתי כה 46-31 מתארת זאת בפרוטרוט. יואל הנביא ניבא שהוא יתקיים ב"עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט" (יואל ד 12), כנראה הכוונה לעמק קדרון במזרח ירושלים.
בשני הקטעים נכתב שהגויים האלה ישפטו על יחסם כלפי ישראל במהלך הצרה הגדולה. המשיח הוא השופט; הנשפטים הם הגויים. על-פי כל תוכניות הלקיחה, הקהילה כבר נלקחה לשמים. המונח "אַחַי", שהיחס אליהם הביא למשפט, יכול להתייחס אך ורק לאחיו הטבעיים של המשיח, ליהודים (רומ' ט 3). כל גוי שיתייחס בטוב לב לכל יהודי במהלך הצרה גדולה שם את נפשו בכפו. איש לא יעשה זאת מתוך גישה מיטיבה, אלא רק מלב נושע. לפיכך, אין זה משפט על מעשים, אלא על אמונה אמתית, המייצרת מעשים בלתי אנוכיים שכאלה (או חוסר באמונה כזאת שאינה מביאה למעשים כאלה).
אלו שחסרים אמונה מושיעה ומפגינים את החוסר הזה באי עשיית מעשים טובים יושלכו לאגם האש. כמו הניצולים היהודים במשפט הקודם, הם יכנסו בגוף ארצי ויהיו להורי התינוקות הגויים הראשונים של המילניום.
שימו לב כי למיטב הבנתי המשפט הזה נוגע לגויים בודדים ולא, כפי שמרמזים תרגומים אחדים, לקבוצות לאומיות. המילה המופיעה בקטע מתורגמת בברית החדשה ל"אנשים" פעמיים, ל"עובדי אלילים" חמש פעמים, ל"עם" שישים וארבע פעמים ול"גויים" תשעים ושלוש פעמים. אזכורים אחרים למשפט שיתקיים בביאתו השנייה של המשיח מתארים משפט של בודדים (מתי 30, 50-47).
VI. משפטם של השטן ושל המלאכים שחטאו
גם השטן ומלאכיו יישפטו, כנראה בסיומה של מלכות אלף השנים. כמובן, הוא יישפט במשפטים נוספים, אבל זה יהיה המשפט הסופי שישלח אותו לעד לאגם האש (מתי כה 41; התג' כ 10). המלאכים שיישפטו בזמן הזה צפויים לגורל דומה (יהודה 7-6). מן הסתם, גם מאמינים יישפטו יחד עם המשיח (קור"א ו 3).
VII. משפטם של המתים הלא-נושעים
בתום שלטון אלף השנים של המשיח, יוקמו לא-מאמינים מכל הזמנים ויישפטו. תקומתם תהיה למשפט, כפי שנאמר על-ידי האדון בבשורה על-פי יוחנן ה 29. משפטם ייתקיים לפני הכסא הלבן הגדול (התג' כ 15-11). השופט שלהם הוא האדון המשיח (ראה יוח' ה 22, 27).
הנשפטים נקראים במפורש "המתים" – לא-מאמינים (בניגוד ל"מֵּתִים הַשַּׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ", שפונה למאמינים). המשפט הזה לא יפריד בין מאמינים לבין לא-מאמינים, כי כל מי שיחווה אותו בחר בחייו לדחות את אלהים. ספר החיים שייפתח לפני כסא המשפט הלבן והגדול לא יכלול את שמותיהם של אלו שיישפטו. ספרי המעשים, שייפתחו גם הם, יוכיחו שכל הנשפטים ראויים להרשעה נצחית (ועשויים לשמש לקביעת דרגות ענישה). אין זאת אומרת שכל מעשיהם היו רעים, אלא שכל מעשיהם היו מעשים מתים שנעשו על-ידי אנשים מתים מבחינה רוחנית. כאילו יאמר השופט: "אראה לכם את מעשיכם שבגללם אתם ראויים להרשעה". לכן, כל מי שיופיע במשפט הזה יושלך לאגם האש לעד.
| פסוקים | תוצאות | יסוד | אנשים | מקום | זמן | משפט |
קור"א ג 15-10; קור"ב ה 10 | שכר או הפסד שכר | מעשים וחיים משיחיים | מאמינים במשיח | כס המשיח | בין הלקיחה לביאה השנייה | מעשי המאמינים |
| דנ' יב 3-1 | שכר | אמונה באלהים | מאמינים בעידן התנ"ך | | סוף הצרה הגדולה/ הביאה השנייה | קדושי התנ"ך |
| התג' כ 6-4 | ימלכו עם המשיח במילניום | אמונה במשיח ונאמנות לו | מאמינים בתקופת הצרה הגדולה | | סוף הצרה הגדולה/הביאה השנייה | קדושי הצרה הגדולה |
| יחז' כ 38-34 | מאמינים נכנסים למלכות; מורדים מבוערים | אמונה במשיח | יהודים ניצולי הצרה גדולה | מדבר העמים | סוף הצרה הגדולה/הביאה השנייה | יהודים חיים |
יואל ד 2-1; מתי כה 46-31 | מאמינים נכנסים למלכות; האחרים מושלכים לאגם האש | אמונה במשיח שמוכחת במעשים | גויים ניצולי הצרה הגדולה | עמק יהושפט | סוף הצרה הגדולה/ הביאה השנייה | גויים חיים |
מתי כה 41; פטר"ב ב 4; יהודה 6; התג' כ 10 | יושלכו לאגם האש | נאמנות למערכת השקרית של השטן | השטן והמלאכים שהלכו בעקבותיו | | סוף המילניום | השטן והמלאכים החוטאים |
| התג' כ 15-11 | יושלכו לאגם האש | דחיית אלהים | לא-מאמינים מכל הזמנים | לפני הכסא הלבן הגדול | סוף המילניום | אנשים לא-נושעים |
הערות
See A. T. Robertson and Alfred Plummer, A Critical and Exegetical Commentary on the First Epistle of St. Paul to the Corinthians (Edinburgh: T. & T. Clark, 1914), 65.
Samuel L. Hoyt, “The Negative Aspects of the Christian’s Judgment,” Bibliotheca Sacra 137 (April-June 1980): 129-30.
Ibid., 131
