I. החשיבות האסכטולוגית של הברית
הפרשנות של ברית אברהם היא קו פרשת המים בין פְּרֶה-מילניאליזם לבין א-מילניאליזם. השאלה המרכזית נוגעת להגשמתה. הכל מסכימים שהיבטים מסוימים בה הוגשמו. אבל לא כולם תמימי דעים על מימושם של היבטים אחרים, במיוחד בנוגע לארץ המובטחת. א-מילניאליסטים, אף שלא הסכימו על זמן המימוש של הארץ המובטחת, מסכמים פה אחד שהיא לא תתגשם במלכות אלף השנים העתידית עלי אדמות. מאידך, פְּרֶה-מילניאליסטים, מתעקשים שהואיל ולא התממשה פשוטה כמשמעה בעבר ואינה מתממשת בהווה, היא חייבת להתגשם בעתיד. האסכולה שלהם היא היחידה שכוללת את ההתגשמות עלי אדמות בעתיד.
II. הבטחות אישיות לאברהם (ברא' יב 2)
בפסוק זה מבטיח אלהים שלוש הבטחות אישיות לאברהם.
- "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל". כאשר הבטיח זאת אלהים לא היה לאברהם יורש. ההבטחה מתייחסת, כמובן, לעם ישראל, צאצאי אברהם מיצחק ומיעקב.
- "וַאֲבָרֶכְךָ". במימוש ההבטחה הזאת נתן אלהים לאברהם ברכות זמניות של ארץ (שם יג 15-14, 17; טו 7), עושר, עבדים ושפחות (יג 2; כד 35-34), והבטחות רוחניות (יג 18; כא 22).
- "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ". אלהים הבטיח לאברהם תהילה, מוניטין ושם טוב.
החלק האחרון של פסוק יב 12 מציין את התכלית או את התוצאה של ברכת אלהים לאברהם – "וֶהְיֵה בְּרָכָה".
ב. הבטחות אוניברסליות (יב 3)
הבטחה לברכת אלהים או לקללתו על אנשים על-פי התנהגותם כלפי אברהם
מערכת היחסים של אברהם עם אלהים היתה כה קרובה, עד שמי שבירך או קילל אותו, למעשה, בירך או קילל את אלהים (כ 18-2; כא 34-22; כג).
הבטחה שכל משפחות האדמה תתברכנה
שאול הבהיר שהמשיח מימש את ההבטחה הזאת (גלט' ג 16). "זרע" יכול להיות גם קולקטיבי וגם אישי כלומר, הזרע היה משושלת אחת, ממשפחה אחת ובמיוחד מאיש אחד – המשיח (שם פס' 19).הנקודה המסכמת של שאול בפרק ההוא היא: אל תנסו להיות בני אברהם על-ידי כך שתימולו, אלא על-ידי כך שתהיו במשיח (פסו' 27, 29). מעמדנו במשיח עושה אותנו ליורשי ההבטחה המסוימת הזאת בברית אברהם. שימו לב ששאול לא אמר שהקהילה מגשימה את כל הברית. הוא מתמקד רק בהבטחה המסוימת הזאת שנוגעת לברכת הזרע (פס' 16 – המילה "הבטחות" מופיעה בלשון רבים מפני שהברית נאמרה לאברהם מספר פעמים, ולא כי שאול רצה לציין שהקהילה מגשימה את הברית כולה).1
ג. הבטחות לאומיות (ברא' טו 21-18)
הבטחה שאברהם יהיה לאב המון גויים היא אישית ולאומית כאחד
לאברהם היה יורש משרה שנולד בדרך נס (כא 2).
הבטחה לעם הזה לארץ מסוימת לנחלה
ראה בראשית יב 7; יג 15, 17; טו 8-7; 18; כד 7; כו 3; כח 14-13; לה 12; מח 4; נ 24. בראשית יז 8-1 מדגיש שהארץ תהיה לאחוזת עולם; ופרק טו 18 מתאר את גבולות הארץ – מנהר מצרים עד הנהר הגדול, נהר פרת.
קיים ויכוח על זהותו של נהר מצרים. אחת ההשקפות מזהה את נהר מצרים עם נחל מצרים – נחל אל עריש, אשר בעונת הגשמים זורם ממרכז חצי האי סיני אל ים התיכון, כמאה חמישים ק"מ מזרחית לתעלת סואץ (במד' לד 5; יהושע טו 4, 47; מל"א ח 65; מל"ב כד 7; דהי"ב ז 8; ישע' כז 12; יחז' מז 19; מח 28). בהשקפה זו דוגל וולטר קייזר ג'וניור (Walter C. Kaiser Jr.).2 ההשקפה השנייה מזהה את נהר מצרים עם הנילוס, במיוחד את הערוץ המזרחי שלו. המילה "נהר" שמופיעה בבראשית טו 18 מתייחסת תמיד לנהר שזורם ברציפות, שהוא הנילוס ולא נחל אל-עריש. בהשקפה זו דוגלים ברוס ק' וולטקה (Bruce K. Waltke) וק' א' קיצ'ן (K. A. Kitchen).3
למען הסר ספק, בקטעים מסוימים הדגש הוא על כנען או על חלקים מסוימים מהשטח הנרחב שהובטח בפסוק 18 (שם יז 18; מל"א ח 65; יחז' מז 20-13). בזמנים שונים, כבשה ישראל חלק מהשטח הגדול יותר, אבל מעולם לא את כל השטח הגדול יותר, אפילו לא כאחוזת עולם.
III. האישרור הטקסי של הברית
אישרור הטקס שמתואר בבראשית טו 17-9, בהשוואה למנהגים במזרח הקרוב, בא לציין שאלהים לבדו התחייב למלא את תנאי הברית הואיל ורק הוא עבר בין הבתרים. המשמעות של הדבר מדהימה: הכוונה היא אלהים נשבע אמונים להבטחותיו והתחייב בעצמו לקיימן. אברהם לא נשבע כלל, הוא שקע בשינה עמוקה, ועם זאת היה מודע להבטחות אלהים.4 ברור שברית אברהם לא היתה מותנית בשום דבר שאברהם יעשה או לא יעשה. קיומה על כל חלקיה תלוי רק במעשי אלהים.
IV. תנאים לכאורה בברית
אי ההתניה של ברית אברהם מהווה תמיכה חשובה לפְּרֶה-מילניאליזם, הואיל וההבטחה לרשת את הארץ זקוקה לזמן עתידי (המילניום) שבו תתממש. לפיכך, א-מילניאליסטים טוענים שלמעשה צורפו תנאים למימוש הברית שלא אפשרו להציג את הברית כבלתי מותנית.
א. בראשית יב 1
הציווי: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ” מבטא תנאי שהיה פוסל את הברית לו אברהם לא היה מציית. פסוקים 2 ו-3 מתארים מה אלהים מתכוון לעשות בשביל אברהם. דוגמאות אחרות לכך נמצאות ב-ל 18 ו-מה 18.
ב. בראשית יב 2
אחדים רואים את המשפט: "וֶהְיֵה בְּרָכָה" כתנאי למימוש הברית. אולם, מבחינה לשונית הוא מבטא תוצאה שצפויה לקרות בוודאות או בכוונה. ספר הדקדוק העברי של גסניוס (Gesenius), Kautzsch, וקאולי (Cowley) מצטט את הקטע הזה כדוגמה לכוונת מכוון.5
ג. בראשית יז 1
אחדים מבינים את המשפט: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי" כתנאי למימוש הברית. אך מבחינה לשונית המשפט דומה לזה שבפרק יב 1 ומבטא כוונה.
ד. בראשית כב 18-16; כו 5
הואיל והברית התבססה היטב מספר פעמים לפני המאורעות האלה, יהיה זה לא יאה להציג את הקטעים האלה כתנאים שנכפו לאחר ההצהרות הברורות של אי התניה. ליתר דיוק, בדוגמאות הללו אלהים מראה את הערכתו לאברהם שייזכור, ויזכיר ולצאצאיו, שאמונה וציות נחוצים כדי ליטול חלק בטובות ההנאה של ההבטחות הלא-מותנות של הברית.6
V. נקודות מבט באשר למימוש הברית
א. נקודת מבט א-מילניאלית
א-מילניאליזם מלמד שכל ההבטחות שבברית מולאו, כולל הארץ המובטחת. הדבר נעשה בפירוש רוחני שניתן לארץ המובטחת כך שהקהילה מגשימה זאת, או בטענה שזה התגשם בהיסטוריית העבר של ישראל. התגשמות משוערת אחת התרחשה בימי יהושע. ביהושע כא 43-41 נאמר:
"וַיִּתֵּן יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ׃ וַיָּנַח יְהוָה לָהֶם מִסָּבִיב כְּכֹל אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם וְלֹא-עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל-אֹיְבֵיהֶם אֵת כָּל-אֹיְבֵיהֶם נָתַן יְהוָה בְּיָדָם׃ לֹא-נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא".
כמובן, הם לא ירשו את ארץ כנען לתמיד, ולא כבשו את כולה בזמן ההוא. אבל נניח לדברים האלה, אלהים אכן הצהיר שמה שקרה הוא התגשמות הברית. כיצד זה ייתכן? במספר הצהרות בברית, נאמר שהארץ המובטחת היא מנהר מצרים עד הנהר הגדול, נהר פרת (ברא' טו 18) וארץ כנען (שם יז 8). החלק הראשון, שהוא גדול יותר, כולל את החלק האחרון הקטן יותר. תחת פיקודו של יהושע לא כבשו בני-ישראל בשום פנים את הגבולות הרחבים יותר של הארץ, אבל הם תקעו יתד בתביעתם לארץ כנען. אם-כן, אף לא אחת מההבטחות התגשמה לנצח.
בשמואל ב פרק ח 3, מי שהלך "לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר- (פְּרָת)" לא היה דוד אלא הדדעזר.7 למרות העובדה שממלכתו של שלמה היתה נרחבת, הוא לא מלך על כל השטחים שהובטחו לאברהם וגם לא לנצח.
אולי המחשה תעזור. נניח שאני מבטיח לשלם עבור לימודי השכלה גבוהה של סטודנט כלשהו. הכוונה היא בדרך כלל לארבעה תשלומים שנתיים. בתום השנה הראשונה ביכולתי לומר (כמו בברא' כו 5): "כיוון שהשגת ציונים טובים כל-כך, אני שמח לשלם את שכר הלימוד של השנה השנייה". ההבטחה הגדולה יותר לשלם עבור כל התואר כוללת את ההבטחות הקטנות יותר של תשלום ההוצאות בכל שנה.
ההבטחה הגדולה יותר, לארץ ששוכנת בין שני הנהרות, כוללת את ארץ כנען ואת השטחים שבהם מלך שלמה, אבל אין זה אומר שארץ כנען או שטחי ממלכת שלמה שווים לשטח הגדול יותר.
אנא שימו לב לסתירה הפנימית שטבועה בעמדה הא-מילניאליסטית. אם הברית מותנית, אז אפילו א-מילניאליסטים אינם צריכים לצפות להתגשמותה בימיהם של דוד, יהושע או שלמה. אם הברית התגשמה באחד מן הזמנים הללו, אז היא אינה מותנית. אם התגשמה בימי יהושע או שלמה, אז לא הקהילה מגשימה אותה. אם הקהילה מגשימה אותה, אז אין צורך לראות את התגשמותה בימי יהושע או בימי שלמה. נראה כאילו א-מילניאליסטים זקוקים לצמיגים רזרבים של התגשמות אפשרית בימי יהושע או בימי שלמה או על ידי הקהילה, במקרה שיצא האוויר מהטיעון להתניה!
גישה חדשה להתגשמות ההבטחה לגבי הארץ הוצעה על-ידי אנטוני הואקמה (Antony Hoekema) שרואה התגשמויות רבות של ההבטחה לגבי הארץ במהלך ההיסטוריה הישראלית, אבל גם התגשמות סופית אב-טיפוסית בארץ החדשה. הוא מרחיב את הארץ המובטחת וכולל בה את כל העולם, וביורשי ההבטחה הוא כולל את כל הגאולים. הוא שולל באופן ברור כל התגשמות בארץ הנוכחית במשך המילניום העתידי.8
ב. נקודת המבט הפְּרֶה-מילניאלית
פְּרֶה-מילניאליזם מתעקש שכל ההבטחות בברית אברהם חייבות להתגשם הואיל והברית נכרתה ללא תנאים. רוב הברית כבר התגשם פשוטו כמשמעו לפיכך, כל מה שלא התגשם גם ייתגשם פשוטו כמשמעו. לכן, הדגש הוא על ההבטחה לגבי הארץ, שעדיין צריכה להתגשם. למרות העובדה שמדינת ישראל כבשה חלק מהשטח שהובטח בברית, היא מעולם לא כבשה, עדיין, את כולו ובוודאי שלא לנצח כפי שהובטח בברית. לפיכך, חייבת להיות בעתיד עת שבה ישראל תעשה זאת, ועל-פי הפְּרֶה-מילניאליסטים יהיה זה במלכות אלף השנים הממשמשת ובאה. לכן, ברית אברהם מהווה תמיכה חזקה לחזון אחרית הימים הפְּרֶה-מילניאלי.
הערות:
See J. B. Lightfoot, Commentaryon the St. Paul’s Epistel to the Galatians (New York: Macmillan, 1892), 142.
Walter C. Kaiser, Jr., “The Promised Land: A Biblical-Historical View,” Bibliotheca sacra 138:311 n.6.
Bruce K. Waltke, The Zondervan Pictorial Encyclopedia of the Bible (Grand Rapids: Zondervan, 1975), %:121; K. A. Kitchen, The New Bilble Dictionary (Grand Rapids: Eerdmans, 1962), 353-54.
See Cleon L. Rogers, Jr., “The Covenant with Abraham and Its Historical Settings,” Bibliotheca Sacra, 127:241-56.
William Gesenius, Gesenius’ Hebrew Grammer, ed. E. Kautzscheand and A. E. Cowley (Oxford: At the Clarendon Press, 1898), 325.
Walter C. Kaiser, Jr., Toward an Old Testament Theology (Grand Rapids: Zondervan, 1978), 93-94.
A. F. Kirkpatrick, “The second Book of Samuel,” In The Cambridge Bible for Schools and Colleges (Cambridge: Univ. Press, 1897), 106.
Anthony Hoekema, The Bible and the Future (Grand Rapids: Eerdmans, 1979), 206-12, 274-87.
