גוף חדש, אב-טיפוס. בתקומתו של המשיח, הופיע, לראשונה בהיסטוריה, סוג חדש של גוף שקם לתחייה, כי הוא קם בגוף נצחי שאינו כלה. לפני האירוע כל התחיות היו שחזורים לגוף הארצי הקודם.גופו של המשיח לאחר התחייה קשור בגופו הארצי שמת. אנשים זיהו אותו (יוח' כ 20), הפצעים שנגרמו על-ידי צליבתו נשמרו (שם כ 29-25; התג' ה 6). היתה לו היכולת לאכול (אם כי לא הצורך) (לוקס כד 33-30, 43-41). הוא נפח רוח בתלמידיו (יוח' כ 22). לגופו היו בשר ועצמות, הוכחה לכך שהוא אינו רק רוח שנראה לעין (לוקס כד 40-39).
אולם גופו החדש שלאחר התחייה היה שונה; הוא היה יכול להיכנס לחדרים נעולים בלי לפתוח את הדלת (לוקס כד 36; יוח' כ 19); הוא היה יכול להופיע ולהיעלם כרצונו (לוקס כד 15; יוח' כ 19); וכפי הנראה, מעולם לא הוגבל על-ידי צרכים גופניים כגון, שינה ומזון.
התיאור המפורט ביותר של המשיח לאחר תחייתו ועלייתו למרום נמצא בספר ההתגלות א 16-12. כאן מתאר יוחנן כיצד ראה בחזון את המשיח במלוא כבודו והדרו. הוא היה כמראה בן-אדם, מה שמקשר אותו למראהו הארצי הקודם, אולם גם הקרין כבוד מעיניו, מכפות רגליו, מקולו ומפניו. כך נראה אותו ביום מן הימים.
תחייתו משמשת גם אב-טיפוס לתחייתם של המאמינים. פעמיים מתייחסים אל המשיח כבכור מן המתים (קול' א 18; התג' א 5). המשמעות היא שהוא הראשון שקיבל בתחייתו גוף נצחי. גופנו שלאחר התחייה, כמו שלו, יהיה שונה מגופנו הארצי. כשנשאל שאול איזה גוף יהיה למאמינים לאחר התחייה, ענה שהוא לא יהיה שחזור של הגוף שנקבר, אלא גוף חדש ועדיין קשור לגוף הקודם (קור"א טו 41-35).
מאמינים במצבם הנצחי יהיו "כמוהו" (יוח"א ג 2). למה הכוונה? יוחנן מבהיר זאת בפסוקים הבאים: להיות כמוהו פירושו להיות טהור (פס' 3), חסר חטא (פס' 5) וצדיק (פס' 7). כל ישותנו, כולל גופנו, תאופיין בכך.
