אפילו קלווין נזהר מדיון בנושא.1 גם ההתכחשות של הניאו-אורתודוקסיה לקיום אובייקטיבי של מלאכים זכתה לתגובת נגד על-ידי הפרסום הנרחב שניתן לשדים ולפעילותם. אף שאנשים עשויים לשלול מבחינה תיאולוגית את קיומו של מעמד ישויות הנקראות מלאכים (ושדים), לאמיתו של דבר פעילותם המדווחת אינה מאפשרת התכחשות לקיומם. לכן, מחד, נטייתו של האדם להתנגד לכל דבר על-טבעי פוסלת מבחינתו את קיומם של מלאכים; ואילו מאידך, נראה כי פעילות שאינו יכול להסבירה באופן שכלתני הופכת את קיומם לנחוץ.
ידע אנושי
לאדם אין את הידע לשפוט מהו מבנה היקום. מלכתחילה אין לו שום דרך לדעת אם המבנה הזה כולל או אינו כולל מעמד של יצורים כמו מלאכים. יתר על כן, אין לו נטייה להניח שהוא כולל מלאכים מפני שנטייתו הטבעית מתנגדת לעל-טבעי. בנוסף, מניסיונו הוא אינו נוטה לשקול את קיומם של מלאכים, ואמונתו באינטלקט שלו תאלץ אותו לחפש הסברים אחרים לתופעות שאינו יכול להבינן בקלות.
רם (Ramm) הצביע על המגבלות של הידע האנושי בדרך נבונה: "למין האנושי אין ספר עזר בשם: 'המדריך לכל הברואים האפשריים'. אין שום מידע על הבריאה חוץ מהנתונים שהיא מספקת".2 במילים אחרות, ידיעתו המוגבלת של האדם אינה מאפשרת לו להסיק שאין ישויות מלאכיות.
התגלות מקראית
אם מקבלים את ההתגלות המקראית, אז אין שום ספק בקשר לקיומם של מלאכים. יש שלושה אפיונים משמעותיים להתגלות. ראשית, היא נרחבת. התנ"ך מדבר על מלאכים יותר מ-100 פעם, והברית החדשה מזכירה אותם כ- 165 פעם. כמובן, כל אמת צריכה להיאמר פעם אחת בלבד בספר הבריתות כדי שנקבלה כאמת, אולם כאשר נושא כמו המלאכים מוזכר פעמים תכופות קשה יותר לשלול אותו.
שנית, המלאכים מוזכרים לאורך כל ספר הבריתות. האמת עליהם אינה מוגבלת לתקופה אחת בהיסטוריה או לחלק אחד של המקרא או למחברים ספורים. הם אינם שייכים לאיזושהי תקופה פרימיטיבית. קיומם מוזכר בשלושים וארבעה ספרים של המקרא, מהמוקדם שבהם (בראשית או איוב) ועד לאחרון.
שלישית, בהוראתו של אדוננו יש מספר אזכורים למלאכים כישויות אמתיות. אם-כך, להתכחש לקיומם משמע להטיל ספק במהימנותו.
הפרטים העובדתיים של ההתגלות המקראית חשובים כמובן, אולם בזמן שאנו סוקרים אותם חשוב לזכור את שלושת המאפיינים של טבע ההתגלות הזו.
ראשית נבחון את כמות העובדות המקראיות והתפשטותן ולאחר מכן את הוראת המשיח.
בתנ"ך
התנ"ך תמיד מציג את המלאכים כיצורים אמתיים, אובייקטיבים וברי-קיימא. בשום אופן הם אינם נחשבים לאשלייה או ליצירי דמיון. בשלושים וארבע הפעמים שבהם מופיעה המילה בתורה, המלאכים מופיעים תמיד כיצורים אמתיים שעושים דברים מסוימים שתואמים את אופי השירות שלהם כשליחים (המילה מלאך נרדפת למילה שליח, הן בעברית והן ביוונית). לדוגמה, אברהם סעד ושוחח עם מלאכים (ברא' יח). אזכורים רבים בתורה ובספר שופטים הם על מלאך יהוה, שמייחסים לו אלוהות. מלאך הוציא אל הפועל את העונש על ישראל לאחר שדוד מנה את העם (שמ"ב כד 16) ישעיהו מזכיר את השרפים (ו 2) ויחזקאל את הכרובים (י 3-1). דניאל מזכיר את גבריאל (ט 27-20) ואת מיכאל (י 13; יב 1). זכריה מזכיר את המלאכים לעתים תכופות כשליחי אלהים (פרק א) וכמבארי חזיונות (פרקים א-ו). בתהלים מוצגים המלאכים כמשרתי אלהים שמשתחווים לו ומחלצים את יראי אלהים מסכנות (לד 8; צא 11; קג 20).
בברית החדשה
בנוסף למה שלימד אדוננו על מלאכים, גם מחברי הברית החדשה מאשרים את קיומם. כותבי ספרי הבשורה מזכירים את המלאכים כמי שמעורבים בלידת ישוע, בחייו, בתקומתו מן המתים ובעלייתו השמיימה (מתי ב 19; מרק' א 13; לוקס ב 13; יוח' כ 12; מה"ש א 11-10).
בספר מעשי השליחים היו מלאכים מעורבים בסיוע למשרתי אלהים, פתחו את דלתות בית הכלא בפני השליחים (ה 19; יב 11-5), הדריכו את פיליפוס ואת קורנליוס (ח 26; י 7-1) ועודדו את שאול בזמן הסערה במסעו לרומא (כז 25-23).
שאול (גלט' ג 19; טימ"א ה 21), מחבר האיגרת אל העברים (א 4), כיפא (פטר"א א 12), ויהודה (פס' 6) – כולם הניחו את קיומם של מלאכים בכתביהם. בספר ההתגלות מופיעים כשישים וחמישה אזכורים ברורים למלאכים, יותר מכל ספר אחר של המקרא. הברית החדשה מספקת שפע של ראיות ברורות, שאין לחלוק עליהן, על קיומם של מלאכים.
בהוראתו של המשיח
מלאכים שרתו את המשיח במדבר לאחר שהשטן ניסה אותו (וכמובן שאיש לא נכח שם זולת ישוע, כך שאמתות המשיח עומדת מאחורי דיווח זה). ישוע לימד שבתחייה אנשים יהיו כמלאכי שמים דהיינו, לא יתרבו (מתי כב 30). מלאכים יפרידו בין הצדיקים לבין הרשעים באחרית הימים (שם יג 39) וילוו את האדון בביאתו השנייה (שם כה 31). אפילו בלי להוסיף את הסימוכין לפעילויותיו של המשיח בנוגע לשדים, יש די ראיות שהוא האמין בקיומם של מלאכים.
על פי רוב, הדבר האחרון שמבקרי המקרא רוצים לזנוח הם דבריו של המשיח. כיצד, אם-כן, הם מתמודדים עם הראיות לכך שהמשיח האמין בקיומם של מלאכים?
אחדים אומרים שהוא הותעה. הוא האמין בקיומם, אך למעשה הם אינם קיימים. אחרים מאשרים שהוא התאים את הוראתו לאמונות הנבערות של העם. במילים אחרות, מאחר שהם האמינו במלאכים (ובשדים) הוא לימד באותה רוח, אף שלמעשה ידע כי מלאכים אינם קיימים באמת. אבל אחדות מהתייחסויותיו למלאכים לא ניתן להסביר בדרך זו (ראה מתי יח 10; כו 53). לפעמים יש מי שטוענים שכותבי ספרי הבשורה הוסיפו את האזכורים על מלאכים כי האמינו בהם. אין שום דבר המונע מסוג זה של ביקורת ספרותית לגזול מאתנו הוראה אחרת (ואולי את כולן) של המשיח.
כמובן, יש אפשרות אחרת והיא הפשוטה והברורה ביותר; המשיח ידע על קיומם של מלאכים ושיקף את הידע הזה בהוראתו.
הם אישיויות
למלאכים יש קיום אישי; הכוונה היא שלמלאכים יש קיום אישי ושיש להם את מכלול התכונות שמרכיבות אישיות. בדרך כלל, ההיבטים החיוניים של אישיות כוללים אינטליגנציה, רגשות ורצון.
מלאכים, אם-כן, נחשבים לאישיויות כי הם בעלי אינטליגנציה, רגשות ורצון. הדבר נכון לגבי המלאכים הטובים והסוררים כאחד. למלאכים הטובים, לשטן ולשדים יש אינטליגנציה (מתי ח 29; קור"ב יא 3; פטר"א א 12); הם מפגינים רגשות (לוקס ב 13; יעקב ב 19; התג' יב 17); הם מפגינים את רצונותיהם (לוקס ח 31-28; טימ"ב ב 26; יהודה 6); על-כן, ניתן לומר שהם אישיויות. העובדה שאין להם גוף אנושי אינה משפיעה על היותם אישיויות (כמו במקרה של אלהים).
למען האמת, למלאכים יש ידע מוגבל מעצם היותם יצירים. הם אינם יודעים את כל מה שאלהים יודע (מתי כד 36); ובכל זאת נדמה שיש להם ידע רב יותר מאשר לבני-אדם. הדבר ייתכן משלוש סיבות. (1) המלאכים נבראו כישויות נעלות יותר ביקום מאשר בני-אדם ולכן יש להם ידע נרחב יותר. (2) למלאכים יש ידע רב יותר על אלהים מאשר לבני-אדם (יעקב ב 19; התג' יב 12). (3) המלאכים רוכשים ידע באמצעות צפייה ארוכה בפעילויות של בני-אדם. שלא כבני-אדם, הם אינם צריכים ללמוד על העבר כי הם חוו אותו. לפיכך, הם יודעים איך נהגו אחרים והגיבו במצבים שונים, ומסוגלים לנבא במידה רבה יותר של דייקנות כיצד ננהג בנסיבות דומות. הניסיון של אריכות ימים נותן להם ידע רב יותר.
אף שהם בעלי רצון, המלאכים, כמו כל יציר נברא, כפופים לרצון אלהים. אלהים שולח את מלאכיו לסייע למאמינים (עבר' א 14). השטן, למרות היותו רב עוצמה וערמומי בביצוע מטרותיו בעולם, מוגבל על-ידי רצון אלהים (איוב ב 6). השדים גם הם כפופים לרצון המשיח (לוקס ח 31-28).
אישיותם של המלאכים אינה רק התגלמות של טוב ורע מופשטים, כפי שאחדים חושבים. זה כולל גם את השטן כי הוא אישיות ולא התגלמות של רעיון האדם על רוע.
הם ישויות רוחניות
מלאכים, שדים (בהנחה שהם מלאכים שחטאו) והשטן שייכים לקבוצת ישויות שמכונה ישויות רוחניות. נאמר על המלאכים שהם רוחות שרת (עבר' א 14). השדים נקראים רוחות רעות וטמאות (לוקס ח 2; יא 24, 26), והשטן הוא הרוח שפועלת עתה בבני המרי (אפס' ב 2).
כישויות רוחניות הן חסרות גוף. זמן רב נאבקו בני-אדם עם המשמעות ועם ההשלכות של הרעיון הזה. בקרב היהודים ואבות הכנסייה היו אשר חשבו שלמלאכים יש מין גוף שמימי או גוף של אש, אף שבימי הביניים הוחלט שהם ישויות רוחניות טהורות. המגמה לייחס למלאכים סוג של גוף יוצאת מתוך ההנחה שאי אפשר להעלות על הדעת יצור אמיתי ללא גוף. בנוסף, נדמה שזה ברור שמלאכים אינם נמצאים בכל מקום בו זמנית, אלא מוגבלים מבחינה מרחבית. לפעמים הם נראו גם על-ידי בני-אדם. כל זה מביא אותנו למסקנה שלמלאכים יש גוף. אולם המקרא מכנה בפירוש את המלאכים ואת השדים רוחות (pneumata) במתי ח 16; לוקס ז 21; ח 2; יא 26; מעשי השליחים יט 12; אפסים ו 12; ועברים א 14. אף שאלהים גם הוא ישות רוחנית, אין זה אומר שמלאכים בטבעם הם אינסופיים כמו אלהים; אלא הם ישויות רוחניות סופיות. טבעם הרוחני גם לא מונע מהם להיראות לבני-אדם.
בדרך כלל הם מופיעים בדמות של גבר (אם כי ייתכן שהנשים בזכריה ה 9 הן מלאכים). הם הופיעו בחלומות ובחזיונות (מתי א 20; ישע' ו 8-1), במקרים מיוחדים חשפו את נוכחותם (מל"ב ו 17), ונראו לאנשים במצב רגיל של ערות ומודעות (ברא' יט 8-1; מרק' טז 5; לוקס ב 13).
בחזיונות שמימיים מתארים אותם כעל-אנושיים ושונים לחלוטין מבני אדם (דנ' י 7-5; התג' י 3-1; טו 6; יח 1). יש מלאכים בעלי כנפיים (ישע' ו 2, 6; יחז' א 8-5טו 6; יח 1תםף.מבחינה מרחבית.זה.ות ורצון. ).
הם בני אלמוות ואינם מתרבים
מספרם של המלאכים היה ויישאר לעד מספר קבוע. האדון לימד שהמלאכים אינם מולידים תינוקות (מתי כב 30 ) ושאינם מתים (לוקס כ 36). אף-על-פי-כן, המלאכים הרעים יענשו בכך שיופרדו מאלהים (מתי כה 41; לוקס ח 31).
הם נעלים על בני-אדם
מחבר אל העברים אמר שכאשר האדון התגלם כבן האדם, הוא חוסר מעט ממלאכים לזמן קצר (ב 9-7). למרות הבעייתיות שקשורה בשימוש של המחבר במזמור ח בקטע הזה, נדמה שברור כי ההתגלמות הציבה את המשיח במעמד נמוך מזה של מלאכים (למרות, כמובן, שזה היה נכון רק באופן זמני, כאשר המשיח עבר את מסכת ההשפלות בארץ). הסיבה לכך היא שאדם שנברא בצלם אלהים נחות בטבעו מאלהים. הוא גם נחות ממלאכים כי הם שייכים למעמד של ישויות על-טבעיות (אלהים) שבטבען חזקות מבני-אדם, ושלא כאדם, אינן כפופות למוות.1
הם במקור ישויות קדושות
ספר הבריתות נותן ראיות ספציפיות מעטות על מצבם המקורי של המלאכים, אף שאנו יודעים כי כאשר סיים אלהים את מלאכת הבריאה אמר על הכל כי טוב (ברא' א 31). באיגרת יהודה 6 גם מצויין שבמקור כל המלאכים היו קדושים. חלקם נבחרו (טימ"א ה 21) ואחרים חטאו (פטר"ב ב 4). כפי הנראה, ייתכן שכולם היו נותרים במקור קדושים ואלה שלא מרדו אושרו במצבם הקדוש לעד. במילים אחרות, אלו שעברו בהצלחה את מבחן הניסיון יישארו קדושים לעד, ואלו שסרחו יוותרו במצבם המרושע והמרדני.
לסיכום, למרות קווי הדמיון בין מלאכים לאלוהות ובין מלאכים לבני-אדם, המלאכים הם מעמד מיוחד של ישויות. כמו האלוהות, אבל לא כמו בני-אדם, הם בני אלמוות. כמו האלוהות, הם נעלים בעוצמתם על בני-אדם, אף שאינם כל-יכולים כאלהים (פטר"ב ב 11). כמו האלוהות וכמו בני-האדם הם בעלי אישיות. הם ישויות רוחניות כמו אלהים, אם כי לא נמצאים בכל כמוהו. לעומת זאת, בני-אדם הם ישויות רוחניות וגשמיות כאחד (יעקב ב 26). לעומת בני-אדם מלאכים אינם מולידים (מתי כב 30). האדם חוסר מעט ממלאכים אולם לאחר התחייה, בגוף חדש ומפואר, יישפוט האדם מלאכים (קור"א ו 3).
מספר המלאכים
מספרם של המלאכים כה רב שלא ניתן למנותם. ספר הבריתות משתמש במספר רבבות באיגרת אל העברים יב 22 ובהתגלות ה 11, שם מציינים רבבות רבבות של מלאכים. מספרם נותר בלתי מוגדר, אם כי היו שהציעו שמספר המלאכים ביקום שווה למספרם הכולל של כל בני האנוש לאורך ההיסטוריה (כנראה על סמך מה שנרמז במתי יח 10). מספרם, יהיה אשר יהיה, אינו גדל ואינו פוחת.
עובדות על הארגון
המקרא מדבר על "קהל" ועל "סוד" של מלאכים (תהל' פט 6, 8), על התארגנותם לקרב (התג' יב 7), ועל מלכם של השדים דמויי ארבה (שם ט 11). בנוסף, הם מסווגים כממשלות וכרשויות מה שמעיד על ארגון ועל דירוג (אפס' ג 10, המלאכים הטובים; ו-12, השדים). ללא ספק, אלהים ארגן את המלאכים הבחירים, והשטן את המלאכים הרעים.
נקודה מעשית חשובה עולה מכך. המלאכים חיים בארגון; השדים חיים בארגון; ואילו משיחיים, כפרטים וכקבוצות, חשים לעתים תכופות שהם לא זקוקים לארגון. הדבר נכון במיוחד במאבק נגד הרוע. לפעמים המאמינים חושבים שהם יכולים "להסתדר לבד" או שהם מצפים לניצחון בלי שום הכנה מוקדמת ומאורגנת וללא כל משמעת. הדבר נכון גם באשר לקידום הטוב. לעתים, מאמינים מחמיצים את הטוב ביותר מכיוון שאינם מתכננים ומארגנים את מעשיהם הטובים.
הדירוג של מלאכים
שר המלאכים (מלאך הפנים)
רק מיכאל יועד להיות שר המלאכים (יהודה 9; תסל"א ד 16). למרות שספר הבריתות לא מדבר על שרי מלאכים אחרים, יש כנראה מלאכים נוספים בדרגות גבוהות (דנ' י 13). כאשר שאול אומר שקולו של שר המלאכים ישמע בלקיחה של קהילת המשיח, הוא אינו חש צורך לנקוב בשמו של שר המלאכים, מה שמחזק את המסקנה שיש רק אחד.
בתנ"ך מיכאל מופיע כמלאך שומר של ישראל (דנ' י 21; יב 1), שיעזור לישראל במיוחד בעת צרה שתבוא. הוא עומד בראש צבאות המלאכים במלחמה נגד השטן ושדיו (התג' יב 7). האזכור ביהודה 9 על מיכאל שרב על גופת משה מציין שמיכאל קשור בקבורת משה; לפיכך, לא היתה לו הסמכות לחרוץ דין על השטן וכיציר נברא, אפילו בעל עוצמה, הוא נזקק לסמכותו של אלהים.
השרים
המונח (דנ' י 13), שמתייחס לקבוצה של מלאכי עליון, מדגיש את העובדה שקיים דירוג בין המלאכים. בקבוצת השרים הזאת מיכאל, ככל הנראה, הוא החשוב ביותר מתוקף היותו מלאך הפנים. בספר החיצוני חנוך, מיכאל, גבריאל, רפאל ואוריאל מוזכרים כארבעת המלאכים הראשיים שזכו לעמוד סביב כס האלהים (ט 1, מ 9). בנוסף, הוא מונה שבעה מלאכים כשרי מלאכים (כ 7-1, השווה ספר טוביהיב 15).
שליטי ממשלות
- שליטים או רשויות.מילים אלו, המוזכרות שבע פעמים על-ידי שאול, מעידות על מעמד של מלאכים, טובים ורעים, ששולט בעולם (רומ' ח 38; אפס' א 21; ג 10; ו 12; קול' א 16; ב 10, 15).
- סמכויות או שררות. סביר להניח שמונחים אלה מדגישים את הסמכות העל-אנושית שיש למלאכים ולשדים בענייני העולם (אפס' א 21; ב 2; ג 10; ו 12; קול' א 16; ב 10, 15; פטר"א ג 22).
- גבורות. המילה מדגישה את העובדה שלמלאכים ולשדים יש כוחות רבים יותר מאשר לבני-אדם (פטר"ב ב 11). ראה האיגרת אל האפסים א 21 ואיגרת פטרוס הראשונה ג 22.
- מקום השלטון. במקום אחד השדים נקראים שליטי חשכת העולם הזה (אפס' ו 12).
- כסאות ומשרות. הכינויים האלו מדגישים את הכבוד והסמכות שנתן אלהים לשליטים מלאכיים בממשלתו (אפס' א 21; קול' א 16; פטר"ב ב 10; יהודה 8).
כרובים
הכרובים הם מעמד אחר של מלאכים, כנראה מדרגה גבוהה כי השטן היה כרוב (יחז' כח 14, 16). נראה שהם שומרי קדושת אלהים; הם אלו ששמרו את דרך עץ החיים בגן-עדן (ברא' ג 24). השימוש בדמויות של כרובים לעיטור המשכן ובית המקדש עשויים גם להעיד על תפקודם כשומרים (שמות כו 1; לו 8; מל"א ו 29-23). הם גם נשאו את מרכבת הכס שראה יחזקאל (יחז' א 5-4; י 20-15). יש שמזהים את ארבע החיות מהתגלות ד 6 ככרובים, אף שאחרים חושבים שהם מייצגים את תכונותיו של אלהים. הכרובים יהיו מיוצגים גם בבית המקדש של המילניום (יחז' מא 20-18).
שרפים
כל הידוע לנו על מלאכים מדרגה זו נמצא בישעיהו ו 7-2. כנראה, השרפים הם ממעמד דומה לזה של הכרובים. הם שימשו כמשגיחים בכס האלהים וכאחראים על הטיהור. תפקידם הוא גם להלל את אלהים. הם מתוארים כיצורים דמויי אנוש בעלי שש כנפים. את המילה ניתן לגזור מהשורש ש.ר.ף או משורש בעל משמעות "נעלה".
4. מלאכים מסוימים
גבריאל
כבר הזכרנו את מיכאל עקב מעמדו הרם. גם גבריאל מופיע כמלאך רם דרג, אם כי אינו מכונה שר המלאכים כמו מיכאל. פירוש שמו: "גיבור אלהים", ותפקידו להעביר מסרים חשובים מאלהים לאנשים מסוימים (דנ' ח 16; ט 21, לדניאל; לוקס א 19, לזכריה; לוקס א 26, למרים). בתרגום הארמי מייחסים לו את מציאת אחי יוסף, את קבורת משה ואת השמדת צבא סנחריב.
מלאכים בעלי אחריות מיוחדת
מלאכים מסוימים מבצעים תפקידים ייחודיים (התג' יד 18, מלאך ששולט על האש; טז 5, מלאך המים; ט 11, מלאך התהום; כ 2-1, המלאך שאוסר את השטן).
מלאכים שקשורים במשפטים העתידים לבוא
שתיים מתוך שלוש סדרות של משפטים שמוזכרים בהתגלות מוכרזים על-ידי מלאכים. כאשר המלאכים תוקעים בשופרות המשפטים, שבפרקים ח-ט, מתחילים ושבע קערות הזעם שנושאות את שבע המגיפות האחרונות נשפכות על הארץ (פרק טז).
מלאכי שבע הקהילות שבהתגלות ב-ג
כל מכתב מיועד ל"מלאך" של קהילה, והמלאכים האלו נראו לימינו של המשיח בחזון שמופיע בפרק א 16, 20. איננו יודעים בוודאות אם הם מלאכים או מנהיגים אנושיים של אותן קהילות.
למרות העובדה שהמילה "מלאך" פירושה "שליח" היא יכולה להתייחס לישות על-טבעית, כלומר למלאך שמופקד על קהילה או שהיא עשויה להתייחס לשליח אנושי, כלומר למנהיג (רועה קהילה) של כל קהילה (ראה מרק' א 2; לוקס ט 52; ויעקב ב 25 בנוגע לשימוש במילה "מלאך" לבני-אדם).
מלאך יהוה
כפי שנדון בפרק 40, מלאך יהוה הוא התגלות של המשיחטרם התגלמותו בבשר. המלאך דיבר כאלהים, הזדהה כאלהים ומימש את סמכויותיו של אלהים (ברא' טז 12-7; כא 18-17; כב 18-11; שמות ג 2; שופ' ב 4-1; ה 23; ו 24-11; יג 22-3; שמ"ב כד 16; זכר' א 12; ג 1; יב 8). הופעותיו של מלאך יהוה פסקה לאחר ביאתו של המשיח, מה שתומך בדעה שהוא היה המשיח לפני התגלמותו בבשר.
ביסודו של דבר המלאכים במהותם הם רוחות שרת (עבר' א 14). אלהים שולח אותם לשרת או לסייע (diakonian) למאמינים, ובכך המלאכים מתפקדים כשליחי כהנים ( בהיכלו של אלהים).
איננו יודעים אם המלאכים ממשיכים לתפקד בכל הדרכים הללו בעת הנוכחית. אולם הם בהחלט עשו זאת בעבר ואולי ממשיכים לעשותן אף שאיננו מודעים לכך. מובן שאלהים אינו חייב להשתמש במלאכים; הוא יכול לעשות את כל הדברים הללו בעצמו. אך לכאורה הוא בחר להשתמש בשירותם המתווך של מלאכים במקרים רבים. אף-על-פי-כן, המאמין יודע שהאדון הוא שעושה את הדברים האלה, אם זה באופן ישיר או באמצעות מלאכים (שימו לב לעדותו של כיפא על כך שהאדון שחרר אותו מהכלא אף שאלהים השתמש לשם כך במלאך, מה"ש יב 10-7 השווה עם פסו' 11 ו-17).
ייתכן וכתובת אשר ראיתי פעם בכנסייה עתיקה בסקוטלנד מאזנת זאת: "אף שכוחו של אלהים מספיק כדי למשול בנו, ובכל זאת, בגלל חולשתו של האדם הוא ציווה את מלאכיו להשגיח עלינו".
קרוב לוודאי שההצהרות על כך שמלאכים צופים בהתנהגותם של הנושעים מבהילה אותנו בדיוק כמו כל אחת מן האמתות האלה. הסיבה להתעניינותם בנו עשויה לנבוע מתוך העובדה שהמלאכים אינם חווים ישועה והדרך היחידה שהם יכולים לראות את השפעות הישועה היא לצפות כיצד היא באה לידי ביטוי בבני-אדם נושעים. אכן אנו תיאטרון שבו העולם, בני-אדם ומלאכים הם הקהל (קור"א ד 9). הבה ניתן הופעה טובה למענם ולמען האדון אשר לפניו הכל חשוף ופתוח
