איך מבינים את הפסוקים הבאים?
אוֹ שֶׁמָּא אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי עוֹשֵׂי עָוֶל לֹא יִירְשׁוּ אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים? אַל תִּטְעוּ; לֹא זוֹנִים וְלֹא עוֹבְדֵי אֱלִילִים, לֹא מְנָאֲפִים וְלֹא עוֹשֵׂי זִמָּה וְלֹא יוֹדְעֵי מִשְׁכַּב זָכָר,לֹא גַּנָּבִים וְלֹא חַמְדָנִים, לֹא סוֹבְאִים וְלֹא מְגַדְּפִים וְלֹא חוֹמְסִים יִירְשׁוּ אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. (הראשונה לקורינתים ו 9-10).
מַעֲשֵׂי הַבָּשָׂר גְּלוּיִים וְאֵלֶּה הֵם: נִאוּף וּזְנוּת, טֻמְאָה, זִמָּה, עֲבוֹדַת אֱלִילִים, כִּשּׁוּף, שִׂנְאָה, מָדוֹן, צָרוּת עַיִן, כַּעַס, מְרִיבָה, מַחֲלוֹקוֹת, כִּתּוֹת,קִנְאָה, שִׁכְרוּת, הוֹלְלוּת וְכַדּוֹמֶה. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם מֵרֹאשׁ מַה שֶּׁכְּבָר אָמַרְתִּי: עוֹשֵׂי מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה לֹא יִירְשׁוּ אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים (גלטים ה 19-21).
זֹאת עֲלֵיכֶם לָדַעַת: כָּל זוֹנֶה אוֹ טָמֵא אוֹ בַּעַל תַּאֲווֹת, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא עוֹבֵד אֱלִילִים, אֵין לוֹ נַחֲלָה בְּמַלְכוּת הַמָּשִׁיחַ וְהָאֱלֹהִים. (אפסים ה 5).
האם הפסוקים האלה מלמדים שמי שעושה את אחד מרשימת החטאים הזו, או מתמיד בהם, ילך לאגם האש? מה זה אומר "לרשת את המלכות"? האם זה אומר "ללכת לגן עדן כשמתים"? או שזה אומר משהו אחר?
כדי להבין מהי משמעות הירושה עלינו ללכת אחורה- לתנ"ך. כשבוחנים את הנושא הזה בתנ"ך אנו נגיע למספר מסקנות מעניינות:
- קיים הבדל בין לרשת את ארץ כנען לבין לחיות שם. הראשון מתייחס לבעלות ואילו השני למגורים או תושבות.
- בעוד לעם ישראל הובטחה הירושה כעם, התנאי לשמר את הזכות שלהם לרשת את ארץ כנען היה אמונה, ציות, והגשמת הקריאה של אלוהים עבורם. בעוד שההבטחה הייתה לאומית, היא יושמה רק עבור השארית המאמינה והצייתנית.
- הירושה לא מקבילה לישועה אלא למשהו בנוסף לישועה, משהו שמובטח למאמינים שמצייתים לאלוהים.
- כמו שמאמינים בתנ"ך יכלו לאבד את הירושה הארצית שלהם דרך חוסר ציות, גם אנחנו יכולים לאבד את הגמול העתידי שלנו (ירושה) על ידי כישלון דומה. איבוד הירושה, לעומת זאת, לא מקביל לאיבוד ישועה.
- בתנ"ך היו שני סוגים של ירושות. כל המאמינים מבני ישראל שהאמינו היו נושעים, ולכן אלוהים היה נחלתם, אך לא כולם ירשו את הארץ. דבר זה סולל את הדרך לכך שגם הברית החדשה תלמד שני סוגים של נחלה. כולנו יורשים של אלוהים, אך לא כולנו יורשים השותפים למשיח, רק אלו שיתמידו בנאמנות עד הסוף. הראשון מתייחס לישועה ואילו השני לשכר.
הנקודות הללו מאוד רלוונטיות לעניין. ראשית, אם זו אכן ההשקפה התנ"כית, אז זו הייתה ההשקפה של מחברי הברית החדשה. וזה אומר שפסוקים רבים שנחשבים לפסוקים שמבחינים בין המאמינים ללא מאמינים הם למעשה פסוקים שמבחינים בין מאמינים שירשו נחלה במלכות השמיים לבין מאמינים שלא ינחלו (אך שעדיין יהיו בשמיים). לדוגמה, שאול מזהיר את הקורינתים, אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי עוֹשֵׂי עָוֶל לֹא יִירְשׁוּ אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים? (הראשונה לקורינתים ו 9). אם "לרשת את המלכות" משמעו "ללכת לשמיים", אז שאול בעצם מלמד שחוטאים או עושי רשע לא יכולים ללכת לשמיים.
פרשנות זו אכן מסתדרת עם התאולוגיה על פיה לא קיימים נושעים שחיים לפי הבשר בצורה עקבית ומתמשכת. אם לעומת זאת, "לרשת את המלכות" לא מתייחס לישועה אלא למשהו הנוסף לישועה, אז נוצרת כאן תמונה שונה לחלוטין. במקום להזהיר "מאמינים מזוייפים" לגבי אגם האש, שאול בעצם מזהיר מאמינים אמיתיים שאם הם לא ישנו את התנהגותם הם אמנם יהיו במלכות השמיים, אך הם לא ירשו אותה, הם ייקראו "קטנים" במלכות (מתי ה 19).
הברית החדשה לעתים קרובות מתייחסת לירושה העתידית שלנו (השכר) בכך שהיא מצטטת פסוקים מהתנ"ך המתייחסים לארץ כנען. איך יירשו את ארץ כנען? האם היה מדובר בגמול שניתן על בסיס ציות, או שמשהו קיבלו במתנה, בחינם?
התנ"ך מציג שני סוגים של נחלות.
- אלוהים- אלוהים הוא נחלתם של כל המאמינים
- ארץ כנען- רק המאמינים הנאמנים ייהנו מבעלות בארץ כנען.
1. אלוהים הוא נחלתנו
הנחלה הראשונה היא אלוהים עצמו. ללוויים, בניגוד לשאר העם לא הייתה שום נחלה בארץ כנען (דברים יד 27).
לֹא-יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל-שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם-יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן;וְנַחֲלָה לֹא-יִהְיֶה-לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לוֹ (דברים יח 1-2).1
הנה נחלה שמקבלים בחינם, ללא תלות במעשים. מדובר בצל לסוג הנחלה הראשון של הברית החדשה: מאמינים הם "יורשי אלוהים", דרך הלידה החדשה ללא תלות במעשים. הנחלה הזו לא הייתה רק בבעלות הלווים אלא לכל מי שהאמין באדון. מחבר תהלים טז ראה באלוהים כנחלתו:
יְהוָה מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי (תהלים טז 5).
במקומות אחרים דוד אומר:
לָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר-לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם (תהלים עג 26).
חֶלְקִי יְהוָה אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ; (תהלים קיט 57).
זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְהוָה אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים (תהלים קמב 6).
אלוהים הוא נחלתם של המאמינים, והוא יהיה נחלתם גם בעתיד:
כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם-יְהוָה נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם (ירמיהו לא 33).
2. נחלה שניתנת על בסיס ציות לאלו שכבר נושעים
סוג הנחלה השני היה מותנה בציות:
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם (דברים ד 1)
עָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ (דברים ו 18).
נאמר לעם ישראל שהם יכלו לאבד את הירושה שלהם דרך חוסר ציות:
וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ (דברים כח 63). הם יכלו לרשת את הארץ דרך לחימה, ולאבד אותה דרך חוסר ציות. כך או כך מעשים מעורבים בירושה מהסוג הזה. במקומות אחרים קיימים שימושים במילה "נחלה" כגמול לתכונות אופי או מעשים:
כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ (משלי ג 35)
עֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל-רוּחַ (משלי יא 29)
נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת (משלי יד 18).
הרעיון של נחלה המותנית בציות מופיע מוקדם יותר בתנ"ך. לאברהם נאמר למשל שחוסר הציות לברית המילה תוביל לכך שהוא ייאבד את ירושתו (בראשית יז 14). כלב בן יפונה ירש את הארץ כי הוא הלך אחרי אלוהים בכל ליבו (במדבר יד 24).
וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם-לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד-עוֹלָם כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהָי (יהושע יד 9). בניגוד לבני ישראל שמרדו, כלב ירש את הארץ כגמול לציותו. כלב ויהושע היו היחידים מכל עם ישראל שירשו את ארץ כנען. משה עצמו לא ירש את הארץ בגלל חוסר אמונה לא זכה להיכנס לארץ כנען (במדבר כ 12), האם זה אומר שהוא לא נושע? ודאי שלא, שהרי הוא הופיע יחד עם אליהו לפני ישוע ותלמידיו בהר ההשתנות (מתי יז 1-8). הכתובים ברורים לגבי העובדה שהנחלה או הירושה של כנען הייתה מותנית בציות לאלוהים (שמות כג 30; דברים ב 31; יא 11-24; טז 20; יט 8-9; יהושע יא 23; א 6-7).
דוגמה קלאסית למישהו שאיבד את ירושתו הוא ראובן, הבן הבכור של יעקב (דברי הימים ב ה 1-2). זה ברור שירושה היא דבר שיכול להיגרע.
יש הבדל בין לחיות בארץ לבין לרשת את הארץ. לדוגמה, אברהם חי בארץ, אך הוא לעולם לא ירש אותה (אל העברים יא 13). הוא חי שם אך לעולם לא הייתה לו בעלות שם (בראשית כא 33; לה 27). באותה מידה יעקב חי בארץ אך לא הייתה לו בעלות (בראשית כח 4). באותה מידה להיות במלכות איננו מקביל ל"לרשת את המלכות".
לכן, את האזהרות מאל הקורינתים, גלטים ואפסים, צריך להבין בתור אזהרה מאיבוד הירושה או הבעלות במלכות כתוצאה מחוסר ציות.
דוגמאות לאיבוד ירושה בכתובים
המאמר מבוסס על ספרו של ג'ודי דילו (Final Destiny).
הערות:
1. ראו גם יהושע ז 14; יד 1-5; יח 7.
