תהליך הקבלה של קאנון הברית החדשה
זכרו, הספרים נכתבו בהשראת הרוח ולכן הם מקודשים. הכנסייה רק אישרה את מה שמיסודו היה נכון.
- העדות של תקופת השליחים. המחברים העידו שכתביהם הם דבר אלהים (קול' ד 16; תסל"א ד 15). הם גם אישרו שספרים אחרים של הברית החדשה הם מקרא. ביהדות, המילה "מקרא" ("כתוב") מתייחסת לקובץ ספרי הקודש שהוכנסו לקאנון; על-כן, כאשר משתמשים בה בכתבי הברית החדשה היא מציינת אותם כקאנוניים. וכך משתמשים בה בשני מקומות משמעותיים.
המקום הראשון הוא באיגרת הראשונה אל טימותיאוס ה 18, שם מובאה מספר דברים מקושרת לאחרת מלוקס י 7, ושתיהן נקראות "כתוב". כמובן, בלוקס י 7 הרעיון לקוח מהתנ"ך, אבל אופן הציטוט נמצא רק בבשורות. המקום השני הוא באיגרת פטרוס השנייה ג 16, שם מתייחס פטרוס לכתבי שאול כ"כתוב". האישור הזה משמעותי בגלל פרק הזמן הקצר יחסית שעבר מהמועד שבו שאול כתב חלק מאיגרותיו ועד הזמן שבו פטרוס קיבל אותם ככתבי קודש.
- עדות התקופה שבין 170-70 לספירה. במשך התקופה הזאת כל ספרי הברית החדשה צוטטו בכתבים אחרים ואבות הכנסייה הכירו בכל עשרים ושבעת הספרים כקאנוניים. מכל מקום, לא כל אחד מאבות הכנסייה כלל את כל עשרים ושבעת הספרים. בנוסף, מרקיון (Marcion) הכופר (140) כלל בקאנון שלו רק את הבשורה על-פי לוקס ועשר מאיגרותיו של שאול, מה שלפחות מוכיח שכבר בתקופה כה מוקדמת היה קיים אוסף של כתבי שאול.
- עדות התקופה שבין 350-170 לספירה. שלוש ראיות חשובות באות מתקופה זו. ראשית, "הקאנון המורטורי" (The Muratorian Canon), משנת 170, השמיט את איגרת אל העברים, איגרת יעקב ושתי איגרותיו של פטרוס. אולם, יש קטיעה בכתב-היד כך שאיננו יודעים בוודאות שספרים אלו לא נכללו. הקאנון הזה גם דוחה ספרים אחרים כגון, הרועה של הרמס (The Shepherd of Hermas), שלא נכלל בקאנון.
שנית, "הגרסה הסורית" (The Old Syriac Version) מסוף המאה השנייה חסרה את איגרת פטרוס השנייה, את האיגרות השנייה והשלישית של יוחנן, את איגרת יהודה ואת ספר ההתגלות. אבל לא נוספו לה ספרים אחרים כדי להשלים לעשרים ושבעה ספרים.
שלישית, "הגרסה הלטינית" (The Old Latin Version), משנת 200, חסרה את איגרת פטרוס השנייה, את איגרת יעקב ואת האיגרת אל העברים, אבל לא הוסיפה ספרים אחרים, כך שספרים מועמדים שאינם מוסמכים להיכלל בין ספרי הקאנון נדחו בתקופה זו. רוב ספרי הברית החדשה התקבלו ורק מעטים נדונו.
- ועידת קרתגו (397). ישנה הסכמה כללית שוועידת הכנסייה הזאת קבעה את גבולות הקאנון של הברית החדשה שכלל את כל עשרים ושבעת הספרים שיש לנו היום.
- הערה על דעתו של לותר על איגרת יעקב. לעתים נטען שמרטין לותר דחה את איגרת יעקב כקאנונית. לא כך הוא. הנה מה שכתב בהקדמתו לברית החדשה, שם הוא מייחס למספר ספרים רמות שונות של ערך דוקטרינלי. "הבשורה על-פי יוחנן ואיגרתו הראשונה, איגרות שאול, במיוחד אל הרומים, אל הגלטים ואל האפסים, ואיגרת פטרוס – אלו הספרים שמראים לך את המשיח ומלמדים את כל מה שנחוץ ומבורך לך לדעת, אפילו אם לעולם לא תראה ספר דוקטרינלי אחר או תשמע עליו. לפיכך, איגרת יעקב היא איגרת קש מושלמת בהשוואה להם, כי אין בה שום דבר שקשור בבשורה". לכן לותר השווה (לדעתו) ערך דוקטרינלי ולא תוקף קאנוני.
