הראיות
לידת הבתולין היתה אמצעי לביאה בבשר. הביאה בבשר, ברגע שהושלמה, הפכה למצב קבוע של אדוננו. היא התחילה בלידתו וממשיכה לעד (אם-כי כעת בגוף שקם לתחייה). בניגוד לביאה בבשר, לידת הבתולין היתה מאורע שנמשך שעות ספורות בלבד.
כשהודיע המלאך גבריאל למרים שתישא ברחמה את המשיח, היא מחתה על-כך בטענה שאינה נשואה. תשובת המלאך היתה, באופן תמציתי, שהיא לא תזדקק לבעל כי רוח הקודש יבוא עליה וגבורת עליון תצל עליה (לוקס א 35). ההכרזה הזו מדגישה עוד יותר את מקורו האלוהי של הילד ולאו דווקא את הדרך בה הוא ייוולד.
מתי שמר במודעות את עובדת לידת הבתולין בספר היוחסין של המשיח (מתי א 16). הוא כותב שיוסף היה בעלה של מרים, אבל רק ממרים נולד ישוע. כינוי הגוף "אשר ממנה" מעיד בבירור שישוע נולד ממרים בלבד ולא ממרים ויוסף.
בין שהמילים "יְלוּד אִשָּׁה", באיגרת אל הגלטים ד 4, מציינות את לידת הבתולין ובין אם לאו, אינו ברור. ייתכן שהכוונה היא שישוע נטל על עצמו אנושיות ממש כמו שהוא הכפיף את עצמו לתורה, כפי שהמשפט הבא אומר. יתכן שהמילים מתייחסות ללידת בתולין, מאחר שהפועל אינו הפועל הרגיל "להיוולד", אלא אותו פועל שמופיע ביוחנן א 14, המתייחס לביאה בבשר, אם כי לא ללידת בתולין ככזו. מכל מקום, הקטעים בישעיהו, במתי ובלוקס הם ברורים.
מה היתה המטרה בלידת בתולין? לידת הבתולין היתה אות לייחודיותה של האישיות שנולדה. איננו יכולים לומר מתי ובאיזו מידה נודעה העובדה בקרב בני זמנו של המשיח. כמובן, כאשר נכתבה הבשורה על-ידי מתי ועל-ידי לוקס העובדה היתה ידועה ומאותו זמן ואילך הקהילה הקדומה החשיבה אותה לדוקטרינה מכרעת. בראשית המאה השנייה היא כבר נחשבה לדוקטרינה ממוסדת.3
אילנות היוחסין
מתי ולוקס כאחד מתחקים אחר אילן היוחסין של הבן ילוד-הבתולה. במתי נכללים ארבעים ושנים שמות נבחרים ובלוקס שבעים ושבעה. מתי מתחקה אחר מלך המלכים עד לאברהם, ולוקס עד לאדם הראשון. רשימה היוחסין של מתי נחשבת, בדרך כלל, לשושלת יוסף וזו של לוקס לשושלת מרים.
קיים דיון רב במיוחד בשאלה האם אילן היוחסין של ישוע, כפי שמופיע בלוקס, הוא של אימו מרים. אלפרד פלמר (Alfred Plummer) התנגד להשקפה זאת: "צפוי שפיתרון כה ברור, כמו זה שאחד מהם היה אילן היוחסין של יוסף והשני אילן היוחסין של מרים, היה צריך להתקבל מיידית, אם היתה סיבה כלשהי (להוציא את הקושי) לאמצו. אולם פיתרון זה לא הוצע על-ידי איש עד שאמניוס מויטרבו (Amnius of Viterbo) הציע אותו, בסביבות 1490".4
מצד שני, פ' גודט (Godet) טען לאילן היוחסין של מרים בלוקס, על סמך היעדרותו של ה"א היידוע לפני יוסף (שם ג 23; במקור היווני), מה שמקשר את ישוע ישירות לעלי ולכאורה מוציא את יוסף לגמרי משושלת היוחסין.5
הסברים שונים ניתנים לכך ששני אילנות היוחסין הם מצידו של יוסף. הסבר אחד אומר שמתן ומתת אחד הם, מה שהופך את יעקב ואת עלי לאחים, והופך את יוסף לבנו של עלי ולאחיינו של יעקב. אם יעקב נפטר ללא יורשים, יוסף אחיינו היה הופך ליורשו, או ייתכן שיוסף היה ליורשו של עלי מפני שעלי (בהנחה שאשתו נפטרה) נשא לאישה את אלמנתו של יעקב כדי לקיים מצוות ייבום.6
טיעון חזק לכך שאילן היוחסין בלוקס שייך למרים קשור בקללה שהוטלה על יהויקים, בירמיהו כב 30. הוא הוכרז "ערירי", שמשמעותו, על-פי הפסוק, שאף ילד יוצא חלציו לא ישב על כס דוד (כפי הנראה היו לו שבעה בנים, אם כי ייתכן שהיו מאומצים, דברי הימים א ג 18-17). לפיכך, ישוע לא היה יכול לצפות למלוך (אף שהיתה לו הזכות החוקית) לו היה צאצא ביולוגי של יוסף, שהיה צאצא של יהויקים. לכן, לידת הבתולין היתה הכרחית כדי לשחררו מהשושלת המקוללת.7 ברם, ניתן היה לממש זאת גם אם ישוע קשור ליוסף (לא כאביו הביולוגי, כמובן) דרך נתן ולא דרך שלמה (כפי שלוקס אולי ציין).
בנוסף, הוצע שהקללה על יהויקים הסתיימה כאשר אלהים בחר בזרובבל ורומם אותו (חגי ב 23). הוא שם אותו "כַּחוֹתָם" והעלה אותו למעמד של סמכות, והעביר את ההבטחה המשיחית לזרובבל ולבני משפחתו, מבין צאצאי דוד. שמו של זרובבל מופיע בשני אילנות היוחסין, במתי ובלוקס.
בכל מקרה, לוקס נמנע בקפידה מהרושם שישוע עשוי להיות בנו הביולוגי של יוסף; עם זאת, הוא שומר על טיעוניו למלוכה בכך שאינו קושר אותו רק לאימו (כי הטיעון עובר דרך הזכרים במשפחה). מעולם בימי חייו לא היה מי שחלק על טענתו של ישוע לכסא דוד.
