בעלות
- הגדרה. אחוז שדים הוא אדם שנשלט ישירות על-ידי שדים בכך שהם שוכנים בו. כל בני-האדם, מאמינים ולא מאמינים, מושפעים מפעילותם של השדים, אבל לא כולם אחוזי שדים. אנשים אחוזי שדים אינם מסוגלים לנתק עצמם משליטת השד.המונח "אחוז שדים" מופיע שלוש-עשרה פעם בברית החדשה, תמיד בבשורות (למשל, מתי ד 24; יב 22; מרק' ה 18-15; לוקס ח 36; יוח' י 21). אותה התופעה מתוארת במונחים כגון: "לגרש" או "להוציא" (מרק' א 26-25; ט 25). לאחר חג השבועות אחוזי שדים וגירוש שדים מוזכרים רק במעשי השליחים ה 16; ח 7; טז 18-16; יט 12. המתנה הרוחנית של הבחנה בין הרוחות (קור"א יב 10) מתייחסת קרוב לוודאי ליכולת ההבחנה בין מקורות אמיתיים לבין מקורות מזוייפים של התגלות על-טבעית כאשר היא ניתנת באופן מילולי, ולא ליכולת לגרש שדים מבני-אדם.
- מאפיינים. המאפיינים של אחיזת שד יכולים להיות מגוונים כמו פעילויותיהם של השדים, ונעים בין מתון ועד חמור ואפילו מוזר. בספר הבריתות לא מוזכרים יותר מדי תסמינים ספציפיים של אחיזת שדים, אבל הם כוללים: מומים גופנים כגון אלם, עיוורון ופרכוסים (מתי ט 32; יב 22; לוקס ט 39); נטייה להרס עצמי (מרק' ה 5; לוקס ט 42); טירוף (אנשים האמינו ששדים יכולים לגרום זאת, יוח' י 20); כוח על-טבעי (מרק' ה 4-3) וכוחות הנסתר (מה"ש טז 18-16). אף שהשדים יכולים לעשות את הדברים האלה באנשים, אין זה אומר שכל מחלה, למשל, נגרמת כתוצאה מפעילות השדים. לוקס הרופא מבחין בבירור בין מחלות שנגרמות על-ידי שדים לבין מחלות מסיבות אחרות, טבעיות יותר (מה"ש ה 16).להלן תיאור של אחוז וודו בהאיטי:
האדם נכנס למצב שדומה לטראנס (בדרך כלל לאחר שעבר פרכוסים), שבמהלכו נכנסת אחת מרוחות הוודו אל תוך גופו ומשתלטת עליו. האישיות האנושית מוחלפת בעל-אנושית, התכונות האנושיות מקבלות את המאפיינים של הרוח (זכר או נקבה, טוב או רע, זקן או צעיר, ערמומי או כן), ומגרונו של בן האנוש נשמעים דברי הרוח, חלקם ב"לשונות" לא מובנות לחלוטין. ההשתלטות עשויה להימשך דקות או שעות או לפעמים אפילו ימים, כשבמהלך הזמן הזה אחוז השד מוזן באוכל ובמשקה שאהובים על הרוח (לעתים מזון שאדם שאינו אחוז שדים לא מסוגל לאכול) ומוצע לו הבידור החביב עליו. לאחר מכן, האדם אינו זוכר דבר מהתנהגותו כאליל.1
- אחריות. בנושא זה המקרא אומר מעט מאוד באופן מפורש. האזהרה להישמר מהתקפות השטן ולהתנגד להן מרמזת שכישלון חושף את האדם לאפשרות שיישלט על-ידי השטן ושדיו. על-כן, הפרט עשוי לשאת באחריות לכל מה שמתרחש בזמן שהשד אוחז בו בזה שהוא פותח פתח להתקפות שטניות קודמות.עם זאת, המקרה של הנער אחוז השדים מילדותו, עשוי להצביע על כך שזה היה מצב שלא היתה לו שליטה בו (מרק' ט 21). ובוודאי שהקוץ בבשרו של שאול לא היה משהו שהוא הביא על עצמו, אלא שאלהים השתמש בשד כדי להכותו (קור"ב יב 7).
- היקף התופעה. האם אחיזת שדים מוגבלת ללא מאמינים או שהיא יכולה להתפשט גם למאמינים? במילים אחרות, האם בימינו משיחי יכול להיות אחוז שדים? הטענה שמאמין אינו יכול להיות אחוז שדים מבוססת על העובדה שרוח הקודש שוכן בלב המאמין. כלומר, מאחר ורוח הקודש שוכן במאמין, בלתי אפשרי שהשטן או שד כלשהו ישכון במאמין בו בזמן. אולם האין זה נכון שהבשר והרוח נלחמים בתוך המאמין? (גלט' ה 17-16). אם נטען שהאדם הישן נשפט (רומ' ו 6), ניתן לציין שגם השטן נשפט (יוח' יב 31). ובכן, אם הרוח והבשר, החדש והישן יכולים לדור במאמין באותו זמן, מדוע לא רוח הקודש והשטן (או השדים)?
הפסוקים הַמוּעֲלִים כתמיכה בהשקפה שמאמינים יכולים להיות אחוזי שדים הם בדרך כלל אלו: שמואל א טז 14; לוקס יג 16-11; מעשי השליחים ה 3; הראשונה לקורינתים ה 5; השנייה לקורינתים יא 4; יב 7. אבל, כשבודקים את הפסוקים הללו מגלים כי הם אינם מוכיחים שמאמינים יכולים להיות אחוזי שדים. אולי צריך להציג מחדש את השאלה. במקום לשאול האם מאמין יכול להיות אחוז שדים, אנו צריכים לשאול האם השטן או שד יכולים לפעול מתוך המאמין כמו מחוצה לו?
שמואל א טז אומר שרוח רעה עינתה את שאול, אבל בסיס הפעולה לא מצויין. גם איננו יודעים בוודאות את מצבו הרוחני של שאול לפני אלהים. לוקס מייחס את העיוות הגופני של האישה לפעולה של שד והאדון מכנה אותה "בת אברהם". יש שמבינים זאת כמקרה ברור של שד שפועל בתוך המאמין. אך אין זה ברור אם "בת אברהם" מצביע על היותה מאמינה או רק בת לעם הנבחר. ברור שלא היתה משיחית במובן שהתקבל אחרי חג השבועות.
העונש שהוטל על האח החוטא באיגרת הראשונה אל הקורינתים פרק ה כלל את מסירתו לידי השטן (ראה גם טימ"א א 20). אבל בין אם הכוונה היא שהשטן ו/או השדים ייפעלו מתוך חייו או שפשוט הוא כעת הוצא מתוך ההגנה וההתחברות של הקהילה אל תחום שליטתו של השטן, העולם, עדין נתון לוויכוח. "הרוח השונה" בשנייה לקורינתים יא 4 אינה שד יותר מאשר "ישוע אחר" בפסוק. היא בשורה אחרת שמשעבדת. בסיס הפעולה של שליח השטן (שד) שאלהים שלח לייסר את שאול השליח אינו מצויין בפרק יב 7. על-אף שהתוצאה היתה קוץ בבשר, אין זה אומר שהשד שכן בגופו של שאול.
מעשי השליחים ה 3 מציין בבירור שהשטן מילא את לבו של חנניה לשקר לרוח הקודש. המילה "מילא" זהה למילה באיגרת אל האפסים ה 18: "הימלאו ברוח". הואיל ואין סיבה שלא נאמין שחנניה היה מאמין, הרי לפנינו הצהרה ברורה שהשטן אכן מילא את לב המאמין. לא נאמר כאן דבר על שדים, אם כי ניתן לשער שאם השטן מילא את לבו גם השדים היו יכולים.
איך ניתן לאמוד את הראיות הללו? להלן שתי הצעות. ראשית, עלינו לבטל כל ביטוי כגון "אחיזת שד" או "שכינת שד" כשמייחסים את המושגים האלה למאמינים, מפני שאנו נוטים לייחס למושגים האלה אותה תובנה שיש לנו על שכינת רוח הקודש (דהיינו, תושבות קבע במאמין). לא השטן ולא השדים יכולים לשכון בקביעות במאמין או לנצחו באופן סופי, אף-על-פי שהם עשויים לשלוט לפעמים בחייו. המאמין עשוי להימסר לידי השטן לאובדן הגוף, אולם רוחו תיוושע ביום האדון(קור"א ה 5). לא משנה מה השטן או השדים יכולים לעשות למאמין, בין אם בסיס הפעולה שלהם הוא בתוך המאמין או מחוצה לו, השליטה שלהם אינה יכולה להיות קבועה ונצחית. יוחנן מצהיר בפירוש שהרע אינו יכול לגעת במי שנולד מאלהים (יוח"א ה 18). המילה "לגעת" כאן נאמרת במובן של לפגוע – השטן אינו מסוגל לפגוע במאמין. יוחנן משתמש במילה רק בעוד מקום אחד, ביוחנן כ 17, שם הכוונה לא למגע קל אלא לאחיזה, להידבקות, להיאחז במישהו. השטן לעולם לא יכול לאחוז במאמין מתוך כוונה לפגוע בו, מפני שהמאמין שייך לאלהים לנצח ובאופן שאי אפשר לשנותו. השטן (או השדים) עשויים לייסרו ואפילו לשלוט בו לזמן מה, אבל לעולם לא באופן קבוע או לנצח.
שנית, הערפול שקיים בברית החדשה בנוגע לבסיס הפעולה של השדים ביחס למאמין,שחובר להיעדרן של מצוות ישירות (לאחר חג השבועות) לגירוש שדים, עשוי לתת לנו מושג כיצד להילחם באויב. בדרך כלל, אין לראות בגירוש שדים דרך לתקוף אותם, אלא יש להשתמש בכלי הנשק המקובלים שלנו נגד השטן ושדיו. המשיחי צריך לטפל בהתעללות של השדים כפי שהוא מתנגד לפיתוי או כפי שהוא נלחם נגד מעללי הבשר שלו. הוא צריך לבחון עצמו, אם יש בו תחומי מרדנות נגד תורת אלהים או נגד רצונו, להתוודות על כל חטא, לסמוך על כוחו של רוח הקודש ששוכן בו וגדול מהשטן (יוח"א ד 4) ולהשתמש בכל שריון הנשק של אלהים (אפס' ו 18-13).
אפילו אם יהיה צורך בגירוש שדים במקרים קיצוניים, מגרש השדים אינו יכול למנוע מהם לתקוף את אותו האדם שוב, כי אף אדם אינו יכול להבטיח שיקשור את השדים ויישלחם לתהום. שאול מזכיר לנו שאנו נלחמים נגד כוחות האופל כל חיינו. לפיכך, המשיחי צריך להיות ערני (פטר"א ה 8), ללבוש את שריון הנשק של אלהים ולהשתמש בכל דבר שתורם לרוחניות בריאה (רומ' יב 2; קור"ב י 5; פיל' ד 8). הערה של זהירות: לא כל הבעיות מקורן ביוזמה של שדים, לא כל המחלות הגופניות, לא כל הבעיות הנפשיות, לא כל החטאים. חלקם נובעים מגורמים טבעיים, אחרים מהבשר. גירוש שדים לא יעזור במקרים כאלה, אבל אם נילחם את המלחמה הטובה של האמונה נרוויח בכל.
