| תווית | מקור | לימוד |
| כופר לשטן | אוריגנס (254-185) | מותו של המשיח היה כופר ששולם לשטן כדי לספק כל תביעה שהיתה לו נגד בני-אדם. בסופו של דבר השטן הוטעה. המקרא אינו אומר למי שולם הכופר |
| שלבי התפתחות | אירנאוס (202-130) (Iranaeus) | המשיח חווה את כל שלבי החיים, כולל מה ששייך לנו כחוטאים. צייתנותו החליפה את סרבנותו של אדם הראשון, וזה צריך לחולל שינוי בחיינו |
| ריצוי | אנסלם (1109-1033) Cur Deus Homo | האדם החוטא גזל את כבודו של אלהים. אלהים פיצה את מותו של המשיח בכך שראה בו מעשה שמעבר לחובה, כדי שיוכללהעביר את זכויותיו לנו. לצורך זה נחוצה אמונה |
| השפעה מוסרית | אבלרד (1142-1079) (Abelard) גם שליירמאכר, ריטשל, בושנל | מות המשיח לא היה כפרה על חטא, אלא השתתפות בסבל ברואיו כדי להפגין את אהבת אלהים. אהבה סובלת זו, צריכה לעורר בחוטא תגובה של אהבה ולהביא לשינוי מוסרי בו. וזה משחרר מכוח החטא |
| דוגמה | סוצ'יני (1604-1539) | מות המשיח לא כיפר על חטא, אלא גילה שאמונה וצייתנות הם הדרך לחיי נצח, ונתן השראה לבני-אדם לנהל חיים דומים |
| ממלכתי | גרוטיוס (1645-1583) (Grotius) גם וורדלו, מיילי | שלטון אלהים דורש את מות המשיח כדי להפגין את מורת רוחו מחטא. המשיח גם לא נענש כפי שהתורה דורשת, אלא אלהים קיבל את סבלו כתחליף לעונש הזה |
| דרמטי | אולין (1978-1879) (Aulen) | במותו, נחל המשיח ניצחון על כוחות הרשע |
| ברתיאני | בארת (1968-1886) | מות המשיח היה בעיקר התגלות של אהבת אלהים ושנאתו לחטא. |
| תחליף עונשין | קלווין (1564-1509) | המשיח התמים לקח על עצמו את העונש שהיה צריך לשאת האדם |
