המילים היווניות
לוקס השתמש במעשי השליחים א 11-9 בארבעה מונחי מפתח ביוונית כאשר תיאר את פרטי העלייה לשמים.
המונח היווני הראשון הוא epeirthei שמשמעו "להרים", והוא מעיד על כך שאכן ישוע עלה למעלה, לשמים. כמו כן, המונח מופיע בצורת סביל ("נִשָֹא מֵעֲלֵיהֶם"; "הֹעֲלָה" בתרגום דליטש), מה שמראה שאלוהים האב לקח את המשיח לשמים.
המונח היווני השני הוא hupelaben שמביע את הרעיון של "להיות מתחת למשהו אחר". המשיח היה בשמי האטמוספירה והעננים קיבלו את פניו. הוא ניטל / נלקח על ידי הענן ("וְעָנָן נָטַל אוֹתוֹ מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם"; "וַיִּשָּׂאֵהוּ עָנָן" בתרגום דליטש). מילה זו מצביעה על כך שהענן היה מתחתיו; הענן תמך במשיח בעת עלייתו למרום. כמובן, הענן גם הסתיר את עלייתו השמימה מעיני השליחים.
המילה היוונית השלישית היא poreuomeivou שמשמעותה המילולית היא "בזמן שהוא עבר / צלח / הלך". היא מבטאת משמעות של יציאה למסע ("עוֹדָם מַבִּיטִים הַשָּׁמַיְמָה בַּעֲלִיָּתוֹ"). ישוע פשוט יצא למסע. המילה מביעה את שני ההיבטים – העזיבה והמסע. הוא עזב את הארץ ויצא אל מסעו לעבר השמים.
המילה הרביעית היא analeimphtheis שמשמעה ביוונית היא "להינשא, להתקבל למעלה". ("יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר נִשָֹא מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיְמָה"; "…אֲשֶׁר הוֹעֲלָה מֵעֲלֵיכֶם הַשָּׁמַיִם" בתרגום דליטש). עלייתו של ישוע לשמים הסתיימה כאשר הוא התקבל בשמים. לכל מסע יש יעד משלו. בעוד שהמונח השלישי מדגיש את רעיון המסע, המונח הרביעי מדגיש את יעדו של המסע – השמים עצמם. כמו מסעות רבים, לא היה זה מסע תמידי אלא זמני. יום יבוא והוא ישוב אל הארץ כדי לכונן את ממלכתו.
