עיקר מקור המחלוקת בין תפיסתם התיאולוגית של כת עדי-יהוה לתפיסה המשיחית, מבוססת בעיקרה בתיאולוגית אלוהותו של ישוע. בעוד המשיחיות גורסת כי ישוע המשיח הוא התגלמותו של האלוהים בדמות בשר, התפיסה התיאולוגית של כת עדי-יהוה היננה כי ישוע הוא לא האלוהים, אלא מלאך "אלוהי" במיוחד; לא האלוהים ("יהוה") בכבודו ובעצמו, אלא איזשהו אלוהים.
אחד מפסוקי המחלוקת בנושא, ואולי הפסוק השנוי ביותר במחלוקת בנושא זה, הינו יוחנן פרק א' פסוק א':
"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר."
"Ἐν ἀρχῇ ἦν ὁ Λόγος, καὶ ὁ Λόγος ἦν πρὸς τὸν Θεόν, καὶ Θεὸς ἦν ὁ Λόγος"
"תרגום עולם חדש" הוא התרגום של כת עדי-יהוה לכתבי הקודש, בו, תרגמו עדי יהוה את הפסוק בצורה כמעט זהה לגרסא בא משתמשים יהודים משיחיים, מלבד, החלק השלישי (האחרון) של הפסוק.
באתר הרשמי של עדי יהוה בישראל[1], עדי יהוה מציעים שתי אפשרויות לדרך בה, להבנתם, ראוי לתרגם את יוחנן פרק א' פסוק א' בעברית:
אופציה 1
"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וְהַדָּבָר הָיָה אֱלֹהִים."
("הדבר" הינו אלוהים, אך לאו דווקא 'ה'אלוהים).
אופציה 2
"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וְהַדָּבָר הָיָה אֱלֹהִי."
(טבעו של "הדבר" הינו אלוהי).
זאת לעומת הדרך בה תורגם הפסוק בברית החדשה לעברית על ידי החברה לכתבי הקודש, על ידי פרופסור פרנץ' דעליטש:
"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר." (מודרני)
"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר וְהַדָּבָר הָיָה אֵת הָאֱלֹהִים וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר." (פרנץ' דעליטש)
לכאורה ההבדל מינורי, אבל על פי התרגום של עדי-יהוה, ל"דבר" יש אופי אלוהיי. בעוד על פי התרגומים האחרים, הדבר הוא אלוהים בעצמו.
ההבדלים מגיעים ומבוססים בשם העצם Θεὸς אשר נמצא ללא פְּרִיט. ("אלוהים", ולא "האלוהים") ולכן, לטענת עדי-יהוה, לא מדובר בָּאלוהים עצמו, אלא בְּאלוהים (כלשהו).
בעברית, יידוע הוא אמצעי תחבירי לסימון שם עצם מסוים כבעל הקשר ישיר. לדוגמא, ב"החמור של בלעם", משמש היידוע לציין שמדובר בחמור ספציפי אחד ויחיד. אבל לעומת השפה העברית, ביוונית העתיקה אין הכרח לה"א הידיעה להופיע לפני שם עצם, על מנת שזה יהיה יידוע.
החוקרים ריבינגטון ודיגטון מסבירים: "השימוש של השפה היוונית בפְּרִיט, בבחינה גמישה מאוד, וכשלון בהערכה של גמישותו של הפריט עלול להוביל לחוסר הבנה משמעותית של טקסטים."[2]
שם העצם Θεὸς קיים בברית החדשה למעלה מ1,300 פעמים. לפחות 282 מהפעמים הללו Θεὸς נמצא ללא פְּרִיט. אם החוקיות שעדי יהוה המציאו לעצמם, לפיה חוסר בפריט (במקרה זה: ה"א הידיעה) נכונה, היינו מצפים למצוא עקביות בתרגום שלהם של הברית החדשה ("תרגום עולם חדש") מיוונית. אבל, אך רק ב16 מקרים[3] הם תרגמו זאת בצורה זהה, ללא הפריט, כולל באותו הפרק המדובר.
ואכן, חוקרים רבים[4] מאמתים זאת. לדוגמא ד"ר צ'ארלס ל. פיינברג בפרשנותו ליוחנן א, כותב: "אני יכול להבטיח לכם שתרגום עדי-יהוה ליוחנן א:1 לא מקובל על ידי אף חוקר יוונית מכובד".
לסיכום
ניתן לראות כי עדי-יהוה, במקום להתאים את התיאולוגיה שלהם למקרא, החליטו להתאים את המקרא לתיאולוגיה שלהם.
נוסף על דחייתם את אלוהות המשיח, כת עדי יהוה מחזיקים בתיאולוגיות שגויות אחרות, כגון האמונה כי ישוע לא יחזור בבשר בשנית, האמונה כי אסור לתרום דם (או לקבל עירוי דם) ועוד.
בישראל ישנם כ1,500 עד 2,000 חברים בכת עדי יהוה.
הערות:
[2] Thomas F. Middleton, The Doctrine of the Greek Article, London: Rivington & Deighton, 1841
