הַמְנַצֵּחַ יִלְבַּשׁ בְּגָדִים לְבָנִים וְלֹא אֶמְחֶה אֶת שְׁמוֹ מִסֵּפֶר הַחַיִּים, וְאוֹדֶה אֶת שְׁמוֹ לִפְנֵי אָבִי וְלִפְנֵי מַלְאָכָיו. (התגלות ג 5)
יש אשר מבינים כי שמו של מאמין יכול להימחות מספר החיים, כלומר מאמין יכול לאבד את ישועתו אם הוא לא "ינצח" (כלומר יתמיד בנאמנותו עד סוף חייו). אך פרשנות זו מהווה סתירה מוחלטת לקטעים אחרים בספר התגלות (יג 8; יז 8; וכא 27) בהם נאמר לנו ש'השם' שלנו כתוב בספר החיים בטרם היווסד תבל. במילים אחרות, מדובר על משהו נצחי קבוע ובלתי משתנה.
קיימות שתי דרכים נוספות להבין את הקטע הזה:
אפשרות ראשונה- לא אמחה=ליטוטה
ניתן לפרש משפט זה בתור ניב ציורי שנקרא ליטוטה (litotes). מדובר בניב ציורי המאשר את החיוב דרך השלילה. לדוגמה אם מישהו מצליח לדוג דגים ואז שואלים אותו איך היה והוא עונה "לא רע", הוא מתכוון לכך שהיה פנטסטי. או אם מישהו מזמין אתכם לארוחת חג ואומר "אתה לא תתאכזב" הוא מתכוון לכך שאתם תהנו בארוחה. יש דוגמאות רבות לניב הזה בכתובים עצמם (יוחנן ו 37, מעשי השליחים כ 12, הראשונה לקורינתים י 15; אל העברים ו 10; התגלות ב 11;דברים לב 4; ישעיהו נה 11; ירמיהו ל 19; ירמיהו כג 32; ירמיהו ז 31; ויקרא י 1).
חשוב לציין שבליטוטה, אי אפשר להסיק את ההפך. לדוגמה, כאשר ישוע אומר, כָּל מִי שֶׁנּוֹתֵן לִי הָאָב יָבוֹא אֵלַי, וְאֶת הַבָּא אֵלַי לֹא אַשְׁלִיךְ הַחוּצָה (יוחנן ו 37), הוא אומר את החיוב (ביטחון הישועה) דרך השלילה (לא אשליך החוצה). אך לא ניתן להבין מהפסוק שמי שלא בא אל ישוע כן יושלך החוצה. שהרי לא ניתן להיות מושלך מישוע אם לא באים אליו קודם. באותה המידה, לא ניתן להבין מהתגלות ג 5, שמי שלא "מנצח" אז שמו כן ימחה מספר החיים. ראוי לציין כי לפי ספר התגלות, אלו שלא כתובים בספר החיים, לא היו כתובים שם לעולם (התגלות יג 8; יז 8), שמם לא נמחק מתישהו, אלא שהוא לא היה כתוב בספר אף פעם.
בנוסף לנאמר לעיל, שימו לב שהמשפט "לא אמחה את שמו מספר החיים" עומד בניגוד ללבישת בגדים לבנים ולהוקרה לפני מלאכי השמיים והאב. אם נסב את תשומת ליבנו למוטיב ה"בגדים הלבנים" בספר התגלות, אנו ניווכח כי מדובר בשכר שניתן על בסיס נאמנות. אם מדובר בשכר, אז הביטוי "לא אמחה את שמו מספר החיים" לא יכול להתייחס לאפשרות של איבוד ישועה. שהרי אם משיגים שכר דרך נאמנות, ואם מאבדים ישועה דרך חוסר נאמנות, אז הישועה הופכת לשכר שמרוויחים על נאמנות (מה שסותר את הבשורה). אז האם לבישת בגדים לבנים מתייחסת לשכר? ההקשר קובע שכן! שימו לב לפסוק הקודם,
וְאוּלָם יֵשׁ אֶצְלְךָ שֵׁמוֹת מְעַטִּים בְּסַרְדִּיס אֲשֶׁר לֹא הִכְתִּימוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם. הֵמָּה יֵלְכוּ אִתִּי בִּבְגָדִים לְבָנִים, כִּי רְאוּיִים הֵם (התגלות ג 4)
מי שלובש בגדים לבנים, הוא ראוי לכך. מחד, אף אחד לא יכול להיות ראוי אי פעם להרוויח "ישועה מניתוק נצחי", מאידך, הכתובים כן מלמדים שניתן להיות ראוי לשכר (מתי י 10; לוקס י 7; הראשונה לטימותיאוס ה 18). בנוסף לכך, בהמשך, ישוע אומר שיש לשלם מחיר כדי ללבוש בגדים לבנים (ג 18). אנו לא משלמים מחיר כדי להיוושע, או כדי לשמר את הישועה שלנו, משום שישוע שילם את כל המחיר על הצלב (אל העברים י 10, 14). בנוסף לכך, בפרק יט פסוק 8, קיים קשר הדוק בין "צדקות (מעשי) הקדושים" לבגדים.
לפיכך, כל מה שישוע אומר בהתגלות ג 5, הוא שאלו שינצחו, שמם ישמר בספר החיים בלשון המעטה, דהיינו, הוא יעניק להם ברכות גדולות ומיוחדות יותר: בגדים לבנים והוקרה מיוחדת לפני האב והמלאכים.
אפשרות שנייה- שם=מוניטין
אפשרות אחרת היא שהביטוי "שמו" (onoma) לא מתייחס לשמו של המאמין עצמו, אלא למוניטין\הכבוד שלו. כלומר שאלוהים יזכור וישמור את השם\הכבוד של המאמינים המנצחים, מה שמצביע על קרבה מיוחדת בין אלוהים למנצח, ממנה הוא ייהנה. כלומר פסוק זה לא אומר שמאמין שלא יימצא נאמן אז הוא יימחק מספר החיים. אלא זה אומר שהמוניטין שלו נמחק. אפשרות זו גם מאוד מתאימה להקשר בקטע, שהרי רק כמה פסוקים קודם לכן ה"שם" מתייחס למוניטין: "יֵשׁ לְךָ שֵׁם שֶׁאַתָּה חַי" (פס 1). בנוסף לכך, ספר התגלות מלמד כי המנצח יכול להשיג שם חדש (התגלות ב 17; ג 12), כלומר, שם\כבוד רוחני בשמיים בהתאם לנאמנות שלו בארץ. התנ"ך לעיתים קרובות מתייחס לשם חדש כדבר מכובד. "שם" מופיע פעמים רבות בכתבי הקודש בתור התייחסות לכבוד; במשלי כב 1 כתוב ששם טוב צריך להיות נחשק יותר מעושר, איוב ל 8 מציין שלאלו שהיה שם רע נקראו "בלי שם".
סיכום
על פי שתי האפשרויות לעיל, הנקודה היא אותה נקודה, ישוע ישבח את אלו שהתמידו באמונה ובנאמנות כלפיו, אך הוא לא ישבח את אלו שלא החזיקו מעמד (הראשונה לקורינתים ג 15; ד 5). כלומר, כל המאמינים ייוושעו מאגם האש, גם אלו שלא יחזיקו מעמד. לעומת זאת, ישוע ישבח מול האב וילביש בבגדים של כבוד רק את אלו שינצחו ויישארו נאמנים. פרשנות זו מסתדרת היטב עם דבריו של ישוע במתי י' 32-33 – ישוע יודה לפני האב באלו שיודו את שמו לפני אחרים, ואילו הוא יכחיש את אלו שהכחישו את שמו לפני אחרים. תלמיד שקיבל ציון נמוך במבחן (או תלמיד שנכשל) לא מפסיק להיות תלמיד בשל כך, אבל המורה כן תציין לשבח את התלמידים שקיבלו 100 מול כולם כדי לתת להם כבוד.
באותו האופן עלינו להבין את דבריו של שאול בשנייה לטימותיאוס ב 12 "אִם נַחֲזִיק מַעֲמָד, גַּם נִמְלֹךְ אִתּוֹ; אִם נִתְכַּחֵשׁ, גַּם הוּא יִתְכַּחֵשׁ לָנוּ." הנושא של הפסוקים האלו הוא לא יעדם הנצחי של המאמינים במשפט הסופי (ישועה או אגם האש), אלא הכבוד והתשבחות שיקבלו או לא יקבלו.
תורגם מפרק 43 מתוך ספרו של ג׳ודי דילו- "Final Destiny"
