יש אשר מוכנים להודות שישוע קם מן המתים וכי הוא אכן המשיח בן האלוהים. אך הם מסרבים להאמין שכתבי השליחים נכתבו בהשראת אלוהים מתוך הטענה שכאשר המחברים כתבו את הברית החדשה, הם כלל לא ידעו שהחיבורים שלהם יהפכו לדבר אלוהים בסופו של דבר. להלן מספר סיבות מדוע טענה זו איננה נכונה:
ראשית
ישוע לימד שתלמידיו הם העדים והשליחים שלו (לוקס כד 48; מעשי השליחים א 8; יוחנן טו 27). כתלמידיו, הם למדו את תורתו כך שהם היו יכולים להעביר אותם לאחרים. ישוע מדגיש את העניין הזה בכך שהוא גרס כי אלו שהאמינו וצייתו לדברי התלמידים בעצם קיבלו את דברו של המשיח (מתי י 14-15, 40; יוחנן יג 20).
שנית
ישוע הבטיח לתלמידיו את ההשראה וההדרכה של רוח הקודש. הוא אמר שהרוח תלמד אותם דברים נוספים (יוחנן טז 12-13), ותגרום להם לזכור את דבריו של ישוע (יוחנן יד 26), ותגלה להם אודות העתיד (יוחנן טז 13). רוח הקודש למעשה תוביל אותם אל האמת (יוחנן טז 13). כל זה, הכין את הקרקע להשראת כתבי הברית החדשה. חשוב לציין שדברים אלו נאמרו אך ורק לשליחים של ישוע ולא לכל המאמינים בו, משום שלא נאמר בשום מקום שרוח הקודש תגלה לכל המאמינים בכל הדורות את אשר עתיד לקרות.
שלישית
מחברי הברית החדשה הכירו בכך שהבטחתו של ישוע לגבי ההשראה כלל מחברים אחרים גם כן. לדוגמה, הראשונה לטימותיאוס ה 18 מצטט שני פסוקים, ומתייחס אליהם כאל כתבי הקודש. הציטוט הראשון לקוח מדברים כה 4, ואילו השני, דומה לטקסטים מסוימים מהתנ"ך, אך לא מצוטט ממנו. למעשה, האמרה הזו זהה לזו שבלוקס י 7 (ראו גם מתי י 10), שנאמרה על ידי ישוע. אם המחבר משווה בין אמרה מהתנ"ך לאמרה של ישוע, ומתייחס לשניהם כאל כתבי הקודש, זה מראה שמחברי הברית החדשה הכירו בכך שהקאנון עדיין לא נסגר. דוגמה נוספת נמצאת בשנייה לפטרוס ג 15-16, שם האיגרות של שאול ממוקמות לצד כתבי הקודש, מה שנותן לשאול מעמד זהה למעמד של מחברי התנ"ך. כאשר מחברי הברית החדשה כתבו אותה, הם הכירו בכך שהם כתבו מתוך השראה אלוהית.
רביעית
כאשר מחברי הברית החדשה כתבו אותה, הם הכירו בכך שהם כתבו מתוך השראה אלוהית. הם לימדו שדבריהם מבוססים על ישוע עצמו (אפסים ב 20; השנייה לפטרוס ג 2; אל העברים ב 3-4). הם האמינו שדבריהם נאמרו בהשראת אלוהים (הראשונה לפטרוס א 12). הם האמינו שרוח הקודש הדריכה את הלימוד והכתיבה שלהם.
המאמר המקורי הוא של של גארי האברמס, ״Jesus and the Inspiration of Scripture״.