במאמר "אמונה מתה" ראינו שיעקב מזהיר את הקוראים מפני חיי אמונה לא מועילים, ולא מפני אמונה מזויפת או מלאכותית. אחד הטיעונים המשומשים לטובת הפרשנות שיעקב מזהיר מפני אמונה מלאכותית הוא שהוא שואל, הֲתוּכַל הָאֱמוּנָה לְהוֹשִׁיעוֹ? (יעקב ב 14) ראינו במאמר ששאלתו של יעקב לא נוגעת לישועה מעונש נצחי, והראיות לכך היו מההקשר המיידי (פס' 13 שמדבר על הערכה שלילית במשפט כס המשיח) ומהשימוש של המילה "ישועה" לאורך האיגרת (היא לעולם לא משומשת באיגרת בתור ישועה מאגם האש). במאמר זה אנו נבחן לעומק את הראיה השנייה ונראה את האופן שבו יעקב משתמש במילה "ישועה" לאורך איגרתו.
"ישועה" באיגרת יעקב
יעקב שואל הֲתוּכַל הָאֱמוּנָה לְהוֹשִׁיעוֹ? השאלה ביוונית דורשת תשובה שלילית, "לא, היא לא תוכל".
קיימת נטייה חזקה בקרבנו תמיד לייחס למילה "ישועה" ביטויים כמו "להיוולד מחדש", "להיכנס למלכות", "לקבל סליחת חטאים". אך העניין הוא שמילה זו מקושרת לכל אלו רק 40 אחוז מהמקרים בברית החדשה. ההקשר תמיד חייב לקבוע את משמעות המילה, אי אפשר רק להניח בגלל שנדמה לנו, שהמילה "ישועה" בהכרח מתייחסת לישועה מאגם האש. מילה זו מופיעה חמש פעמים באיגרת יעקב, ואלא אם כן ב 14 הוא יוצא דופן, בשום מקום אחר באיגרת, מילה זו לא מתייחסת לישועה ממשפט נצחי.
1. ישועת הנפש מ"מוות" (יעקב א 21)
האזכור הראשון של המילה באיגרת מופיע בפס' 21 של פרק א': לָכֵן הָסִירוּ מֵעֲלֵיכֶם כָּל טִנּוּף וְרֹב רֶשַׁע, וְקַבְּלוּ בַּעֲנָוָה אֶת הַדָּבָר הַנָּטוּעַ אֲשֶׁר יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם.
להושיעה ממה? קודם כל צריך להבין שיעקב מדבר לנושעים ( פס' 18), לכן, הוא לא פונה כאן ללא מאמינים בתקווה שיוושעו מאגם האש. הישועה בפסוק הזה מדברת על ישועה מאסון זמני בחיים המשיחיים. הסכנה בהקשר המיידי היא סכנה זמנית. הפסוקים הבאים מתארים את התוצאה (של תהליך קבלת הַדָּבָר הַנָּטוּעַ) בתור קיום מצוות אלוהים, דבר שמביא לברכה; ולא ישועה מאגם האש (פס' 25).
הסכנה בהקשר היא סכנה זמנית שתפגע בהליכה בריאה של המאמינים, וזה מפורט בפסוק 15.
אַחֲרֵי כֵן תַּהֲרֶה הַתַּאֲוָה וְתֵלֵד חֵטְא; וְהַחֵטְא כְּשֶׁיִּשְׁלַם יוֹלִיד מָוֶת. (יעקב א 15).
מדובר בניתוח של הניסיון של המאמין עם הפיתויים בחיים המשיחיים (א 3) כאשר האמונה שלו באה לידי ניסיון. יעקב מעביר את אותה הנקודה בסוף האיגרת,
דְעוּ כִּי הַמֵּשִׁיב אֶת הַחוֹטֵא מִסְּטִיַּת דַּרְכּוֹ יוֹשִׁיעַ אֶת נַפְשׁוֹ מִמָּוֶת וִיכַסֶּה עַל הֲמוֹן פְּשָׁעִים. (יעקב ה 20).
ישועת הנפש ביעקב א 21 היא ישועה של אח באמונה מדרך שמובילה למוות. זכרו שיעקב כותב למאמינים (א 18; ב 1). האיגרת לא נכתבה לאנשים שהצהירו שהם מאמינים, אלא למאמינים אמיתיים.
וזה ברור מהכתובים שמאמין אמיתי מסוגל לחוות סוג מסויים של "מוות" בחיים המשיחיים (רומים ז 10; ח 13; הראשונה לטימותיאוס ה 6) ואף מוות פיזי כתוצאה מחטא מתמשך (הראשונה לקורינתים יא 30; ליוחנן ה 16). זה נראה שיעקב מהדהד את ספר משלי כאשר הוא מדבר על ישועה מדרכי החטא. (משלי ב 12, 16). סביר מאוד שיעקב משתמש במילה "ישועה" במובן הזה אם נחשוב על ההקשר. כפי שראינו קודם, יעקב מתאר את ההשלכות הממיתות של החטא בחיי המאמין:
מִי שֶׁמִּתְנַסֶּה אַל יֹאמַר, "אֱלֹהִים מְנַסֶּה אוֹתִי", שֶׁכֵּן אֱלֹהִים לֹא יְנֻסֶּה בָּרַע וְאֵין הוּא מְנַסֶּה אִישׁ. אֶלָּא שֶׁכָּל אִישׁ מִתְנַסֶּה כַּאֲשֶׁר הוּא נִמְשָׁךְ וּמִתְפַּתֶּה בְּתַאֲוָתוֹ שֶׁלּוֹ. אַחֲרֵי כֵן תַּהֲרֶה הַתַּאֲוָה וְתֵלֵד חֵטְא; וְהַחֵטְא כְּשֶׁיִּשְׁלַם יוֹלִיד מָוֶת. אַל נָא תִּטְעוּ, אַחַי אֲהוּבַי (יעקב א 13-16).
לאור האפשרות של המוות בחיים המשיחיים שלנו, מה עלינו לעשות כדי להימנע מהאסון הזה? יעקב אומר לנו:
לָכֵן הָסִירוּ מֵעֲלֵיכֶם כָּל טִנּוּף וְרֹב רֶשַׁע, וְקַבְּלוּ בַּעֲנָוָה אֶת הַדָּבָר הַנָּטוּעַ אֲשֶׁר יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. (יעקב א 21).
על המאמינים לפנות מהחטא ולקבל את הדבר הנטוע. דבר אלוהים ניטע במאמינים הללו, כלומר, הם כבר נולדו מחדש. אם הם רוצים להציל את נפשם (חייהם) מפיתויים שמובילים לחורבן רוחני, עליהם לקבל את דבר אלוהים שיכול להציל חיים (משלי י 27; יא 19; יב 28; יג 14; יט 16). מה זה אומר לקבל את הדבר הנטוע? מבחינת יעקב, הכוונה להיענות להוראות של דבר אלוהים, הֱיוּ עוֹשֵׂי הַדָּבָר וְלֹא רַק שׁוֹמְעִים (יעקב א 22). מבחינת יעקב, קיימת סכנה שהמאמינים אליהם הוא כותב יהיו רק שומעי הדבר. כל מאמין שלא רק שומע, אלא גם עושה את הדבר, יהיה מבורך (יעקב א 25).
בתהלים קטז, אנו מוצאים הקבלה מדהימה. מחבר המזמור כותב אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי-מָוֶת (פס' 3). הוא יוצר הקבלה בין "מות" לצרה ויגיון (פס' 3). ואז הוא קורא, אָנָּה יְהוָה מַלְּטָה נַפְשִׁי (פס' 4). ישועת הנפש בפרק הזה היא ממצוקה רוחנית, ולא ממשפט נצחי.
המחבר ממשיך, כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת-עֵינִי מִן-דִּמְעָה אֶת-רַגְלִי מִדֶּחִי (פס' 8). החילוץ הזה הוא מדמעות ומעידה, כלומר, מחורבן רוחני. המפתח לישועה של המחבר היה ההחלטה להתהלך לפני אלוהים, כלומר לעשות מעשים טובים (פס' 9) ולהאמין בו (פס' 10), גם בזמן קשיים. במילים אחרות, הישועה עליה מחבר המזמור מדבר היא כמו זו שעליה מדבר יעקב. מדובר בישועה ממצוקה וקשיים זמניים, אותה משיגים דרך אמונה ומעשים.
הישועה ביעקב א 21 היא הצלה מחורבן רוחני\פסיכולוגי כתוצאה מההשלכות הקטלניות של החטא. ההצלה הזו היא לא רק ממשהו, אלא אל משהו, דהיינו, אל ההתנסות עם ברכתו של אלוהים.
2. ישועה מהערכה שלילית במשפט כס המשיח
ממש לפני שיעקב שאל "הֲתוּכַל הָאֱמוּנָה לְהוֹשִׁיעוֹ?" (ב 14), יעקב אומר,
דַּבְּרוּ וַעֲשׂוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם כָּאֲנָשִׁים הָעֲתִידִים לְהִשָּׁפֵט עַל-פִּי תּוֹרָה שֶׁל חֵרוּת. אֵין רַחֲמִים בַּדִּין לְמִי שֶׁלֹּא נָהַג בְּרַחֲמִים; הָרַחֲמִים מִתְנַשְּׂאִים עַל הַדִּין. (יעקב ב 12-13).
המאמינים הללו מוזהרים שלא יהיו רחמים במשפט לאלו שלא ינהגו ברחמים. המשפט הזה מחכה למאמינים (ב 1) שלא נענו להפצרותיו של יעקב לקבל בענווה את דבר אלוהים על ידי עשייתו (א 22-25), וכך להציל את הנפש ממוות (א 15, 21).
מהי "תורה של חירות" על פיה המאמין יישפט? לאור ההקבלות הרבות בין איגרת יעקב לדרשה על ההר, ניתן לפרש את התורה בתור התורה של ישוע שבאה לידי ביטוי בדרשה על ההר. מה שבטוח, להישפט על ידי תורה של חירות רק מאמין יכול. האם הלא מאמין הוא בן חורין? בנוסף לכך, פסוקים 12-13 בפרק ב, יחד עם ג 1 מהווים מבנה מעטפת. לכן, המשפט המוזכר פס' 1 בפרק ג הוא אותו המשפט המוזכר ב-ב 12-13. אבל בפס' 1 בפרק ג, יעקב עצמו אומר שהוא יחווה את המשפט, האם יעקב חשב שעליו להופיע במשפט שיקבע את יעדו הנצחי? ממש לא.
יעקב גם מתייחס למשפט כס המשיח בסוף האיגרת. אַחַי, אַל תִּתְלוֹנְנוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, לְמַעַן לֹא תִּשָּׁפְטוּ. הִנֵּה הַשּׁוֹפֵט עוֹמֵד בַּפֶּתַח. (יעקב ה 9). הישועה שמשיגים דרך אמונה ומעשים היא לא הישועה ממשפט נצחי. אלא היא ישועה של אחים באמונה מחורבן רוחני או ממוות פיזי כתוצאה מאמונה לא מועילה ("מתה") שתוביל להערכה שלילית במשפט כס המשיח.
3. להושיע ולאבד (יעקב ד 12)
המקרה הבא שבו מופיעה המילה היא ביעקב ד 12, שם נאמר לנו על אלוהים שיכול "להושיע ולאבד".
אֶחָד הוּא הַמְחוֹקֵק וְשׁוֹפֵט, הוּא אֲשֶׁר יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ וּלְאַבֵּד. וּמִי אַתָּה כִּי תִּשְׁפֹּט אֶת עֲמִיתְךָ?
יעקב לא מדבר בהקשר על המשפט שקובע את ייעדו הנצחי של האדם, אלא על חריצת משפט בשל התנהגות של מאמין.
בעוד זה נכון שלאלוהים יש את הכוח לשלוח מישהו לאגם האש, הביטוי לְהוֹשִׁיעַ וּלְאַבֵּד מקושר בהקשר המיידי להצלה זמנית ולחורבן. מה שיעקב אומר הוא שבעוד שאנחנו שופטים ומרשיעים אנשים במילים שלנו, לאלוהים היחיד הסמכות להושיע מישהו מההשלכות הממיתות של החטא (א 15; ה 20) או להשמיד את חייהם בתור פעולת חינוך או משפט (מעשי השליחים ה 1-11; הראשונה לקורינתים יא 30). כשיעקב אומר שאלוהים יכול "לאבד", זה ברור מההקשר שהוא לא חושב על אבידה נצחית, אלא על אבידה זמנית. זה נתמך על ידי המשפט בפס' 11, אַחַי, אַל תְּדַבְּרוּ רָעוֹת אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, וההפצרה, בה יעקב שואל, וּמִי אַתָּה כִּי תִּשְׁפֹּט אֶת עֲמִיתְךָ? יעקב היה עקבי עם מה שמזמור בתהלים אומר לנו.
מלושני (מְלָשְׁנִי) בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית
גְּבַהּ-עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל (תהלים קא 5).
רק לאלוהים יש את הסמכות להשמיד חיים, או מצד שני, להגביה את האדם (פס' 10). אלוהים אחראי על מאמין שחוטא, ולמרות שאחיו באמונה יכולים להפציר בו ולעודד אותו, אין עליהם לשפוט אותו או לדבר עליו רעות. כשמאמינים עושים זאת, הם לוקחים לעצמם זכות שלא ניתנה להם. "להושיע", בהקשר, משמעו להציל מהשלכות זמניות של החטא, השלכות הכוללות חורבן רוחני\פסיכולוגי, חולי (יעקב ה 15), או אפילו מוות פיזי (יעקב ה 19-20).
4. ישועה ממחלה (יעקב ה 15)
בפרק האחרון של האיגרת, יעקב משתמש במילה "ישועה" פעמיים נוספות.
וּתְפִלַּת הָאֱמוּנָה תּוֹשִׁיעַ אֶת הַחוֹלֶה, וַיהוה יָקִים ("יושיע" ביוונית) אוֹתוֹ; וְאִם חָטָא יִסָּלַח לוֹ.
הישועה כאן מתייחסת להצלה ממחלה. האחד שנרפא הוא חבר קהילה מאמין שמבקש מזקני הקהילה להתפלל עבורו.
5. ישועה ממוות פיזי (יעקב ה 19-20)
השימוש האחרון נמצא ביעקב ה 19-20, שם נאמר לנו,
אַחַי, אִם אִישׁ מִכֶּם סוֹטֶה מִן הָאֱמֶת וְאִישׁ אַחֵר מֵשִׁיב אוֹתוֹ, דְעוּ כִּי הַמֵּשִׁיב אֶת הַחוֹטֵא מִסְּטִיַּת דַּרְכּוֹ יוֹשִׁיעַ אֶת נַפְשׁוֹ מִמָּוֶת וִיכַסֶּה עַל הֲמוֹן פְּשָׁעִים.
השאלה שעלינו לשאול כאן היא, האם לא מאמין יכול לסטות ממשהו בו הוא לעולם לא האמין? האם מישהו יכול לסטות מהנתיב הימני אם הוא נסע כל הזמן על השמאלי? כמובן שלא. מדובר באח מאמין שסוטה מן הדרך והחיים וכתוצאה מכך, חייו נמצאים בסכנה. ההתייחסות לכיסוי פשעים רבים משומשת במקום אחר עבור חטאים של אח באמונה (הראשונה לפטרוס ד 8).
סיכום
במאמר בחנו את השימוש של המילה "ישועה" וראינו שהיא לעולם לא משומשת במובן של "ישועה מאגם האש". לכן, כאשר יעקב שואל הֲתוּכַל הָאֱמוּנָה לְהוֹשִׁיעוֹ? אין עלינו להניח שהוא מדבר על ישועה מאגם האש בפסוק הזה. אלא, הוא מדבר על ישועה מההשלכות הממיתות של החטא והערכה שלילית במשפט כס המשיח.
המאמר תורגם מתוך פרק 28 מספרו של ג'ודי דילו (Final destiny).
