את הכפרה המוגבלת או הגאולה המיוחדת ניתן בקושי לכנות דוקטרינת אבן הפינה. למרות זאת, אין ספק שהיא לעתים נושא לדיון נוקב. ברקהוף מסמל את אלו שדוגלים בהשקפה הזאת ומבטאים את הנושא, בזו הלשון: "האם האב בשולחו את המשיח, והאם המשיח בבואו לעולם לכפר על חטא, עשו זאת למען התכנית או המטרה להושיע רק את הנבחרים שבבני-אדם? זאת השאלה האחת והיחידה".1 אם אכן מבטאים את השאלה בדרך זאת, התשובה ברורה: הכפרה היתה מוגבלת, כי המשיח לא בא לעולם להושיע את כל בני-האדם. מתוך הבנתנו את הבחירה התשובה חיובית.
אבל, האם שאלתו של ברקהוף היא השאלה הנכונה? התשובה היא לא. אין זה נכון לומר: "זאת השאלה האחת והיחידה", אלא השאלה האמתית היא: האם מטרתו של המשיח בבואו לעולם כדי להושיע את כל האנשים, היתה מתוך ידיעה שהאב, באופן מסתורי, יימשוך את הנבחרים אליו ויאפשר לאחרים לדחות את הישועה? מכיוון שאחדים דחו אותה, זה לא פוסל אותה ואין זה אומר שהישועה לא ניתנה עבורם. אם נאמר שאב מספק די מזון למשפחתו, אנו לא שוללים את האפשרות שאחדים מבני המשפחה יסרבו לאכול את אשר ניתן להם. בדומה, מותו של המשיח שילם עבור חטאי האנושות כולה – עבור אלו שקיבלו את התשלום ועבור אלו שלאו. סירוב לקבל אינו מצמצם את מה שסופק. מתן ובעלות אינם אותו דבר.
חסידיו של ארמיניוס מקבלים את הגאולה האוניברסלית או את הכפרה ללא הגבלה (יחד עם הרעיון שניתן חסד מספיק לכל כדי שיוכלו להאמין). בין הקלוויניסטים יש שדוגלים בגאולה אוניברסלית (המכונה, "ארבע הנקודות הקלוונסטיות" או אמירלדים, על-פי משה אמירלדוס, 1664-1596), ואחרים המלמדים גאולה מיוחדת (המכונה "קלוויניזם מחמיר", או "חמש הנקודות הקלוונסטיות"). הקבוצה השנייה טוענת שהמשיח מת כדי להבטיח את הישועה לנבחרים. קלוויניזם מתון רואה במטרה של מות המשיח מתן תחליף לכולם, לפיכך אינו מוגבל בהיקפו.
השקפות אלה מתייחסות לשאלה על סדר הצווים של אלהים. הדיון הזה נוגע להיגיון יותר מאשר להתגלות, ותפקידו רק להדגיש את נקודות המבט השונות בנסותו למקם את סדר החלקים השונים של הצו האלוהי, ובמיוחד מתמקד ביחס שבין הבחירה לבין החטא הקדמון (lapse– נפילה [חטא]). סופראלאפסריאניזם (Supralapsarianism), קלוויניזם מחמיר, מציב קודם את הבחירה (supra– מעל) ולאחריה את צווי הבריאה, מאפשר את החטא הקדמון ולאחר מכן מספק את הישועה לבחירים. אינפרלאפסריאניזם (Infralapsarianism) (infra–מאוחר יותר,מתחת) מציב זאת בסדר הבא: בריאה, נפילה בחטא, בחירה ואז ישועת הנבחרים. סאבלאפסריאניזם (Sublapsarianism) (sub– תת) דוגל בסדר הבא: בריאה, נפילה בחטא, מתן ישועה לכל, בחירה של אחדים לישועה. תיאולוגים אחדים אינם מבינים את ההבחנה בין infra לבין subואני חייב לומר שאף לא אחת מהתוכניות האלה מאשרת דבר. הסוגייה הנדונה נוגעת להיקף הכפרה, ולא ניתן לישבה או להאירה בהרבה על-ידי קביעת הסדר המשוער של הצווים.
כאשר שדנים בשאלה הזאת, חשוב לזכור מספר אמתות.
-
איגרת פטרוס השנייה ב 1
בדרך כלל, מקובל שאת הפסוק הנזכר לעיל קשה לשלב עם ההשקפה על כפרה מוגבלת. כפי הנראה, נאמר שהאדון שילם את מחיר ישועתם של מורי השקר (שאינם נמנים עם הנבחרים), שבהוראתם מתכחשים לאדון שקנה (agorazō) אותם. במילים אחרות, נראה שכיפא אומר שהאדון בהקרבתו, שילם את מחיר הגאולה עבור האנשים הללו שלא נבחרו.
אחדים מתומכי הגאולה המיוחדת אומרים שכיפא רק תיעד את טענותיהם של מורי השקר. הם אמרו שהאדון קנה אותם, אבל במציאות הוא לא עשה זאת מפני שמת רק עבור הנבחרים. לכן, כיפא פשוט מציין את מה שאמרו בלי לאשר את אמתות הדברים, ואכן, אין זו אמירה נכונה מנקודת מבט של גאולה מוגבלת. אולם, כמובן, אם זו הצהרתם של מורי השקר, היא עדיין יכולה להיחשב להצהרת אמת ולכן אין להניח שהיא שקרית רק מפני שנאמרה על-ידם. אבל, סביר יותר שכיפא הדגיש את עומק בגידתם בציינו שהם התכחשו לאדון שקנה אותם. לעתים היא מכונה השקפת "החסד המשיחי".
אחרים מבינים זאת כך: האדון (כבורא) "רכש" את האנשים שלא נבחרו במובן זה שהם שייכים לו מעצם היותו בורא. לכן המילה agorazō (לקנות, לגאול) היא במשמעות של ktizō (בורא). הם היו שייכים לאדון, כפי שהיו שבני-ישראל כאשר גאלם ממצרים (דבר' לב 6).
בניסיון לכפות את הפרשנות הזאת, תומכי "הגאולה המיוחדת" מצטטים שלוש שורות של תמיכה לכאורה:
- המילה "אדון" (despotes) בברית החדשה מתייחסת לאלהים ולא למשיח. היא היתה צריכה להתייחס למשיח אם הפסוק הזה היה מלמד על הכופר שבתורת הישועה (soteriologicalransom) (ראו למשל, מה"ש ד 24; התג' ו 10). בעוד שהמילה מתייחסת בדרך כלל אל האב כאשר היא מתייחסת לאלוהות; האם איגרת יהודה 4 אינה משתמשת בה כאזכור למשיח? נראה כך. ואם כן, אין שום סיבה שהמילה אינה מתייחסת למשיח גם באיגרת פטרוס השנייה ב 1.
- הם גם מציינים שבמקרים אחרים שבהם המילה agorazōמתייחסת לישועה (soteriological redemption) בברית החדשה, מחיר הכופר נזכר בהקשר. לכן, הואיל ובאיגרת פטרוס השנייה לא מוזכר מחיר, אין זה מתייחס בעצםלישועה אלא ליחסי "בעלות" של בורא-בריאה. ברם, בספר ההתגלות יד 3 לא מוזכר שום מחיר בהקשר לייחוס תורת הישועה ל- 144,000 הפדויים. בדומה, איגרת פטרוס השנייה ב 1 יכולה גם היא להתייחס לישועה בלי להזכיר את המחיר המיוחד.
- עוד נטען כי agorazō משמשת תמיד בהקשרים שבהם יש קנייה במובן האמתי של לקיחת בעלות. הואיל ומורי השקר באיגרת פטרוס השנייה ב 1 לא נושעו בעצם, המילה agorazō אינה יכולה להתייחס לרכישת ישועה מפני שלא התקיימה שום בעלות אמתית. אבל, שימו לב לבשורה על-פי לוקס יד 19-18, שם התקיימה בפועל רכישה אמתית של נכס ועדיין הרוכש לא ראה אותו. בדומה, טוען התומך בגאולה ללא הגבלה שמורי השקר נרכשו בעצם (כלומר, המשיח כן מת עבורם) אף שמעולם לא היתה לו בעלות עליהם (כלומר, הם לא נושעו).2
-
איגרת יוחנן הראשונה ב 2
נראה שגם הפסוק הזה אומר בבירור שמותו של המשיח היה עבור העולם כולו, הואיל והוא אינו רק כפרה על חטאינו אלא גם על חטאי כל העולם. נראה שהמילה "חטאנו" מתייחסת לאלו שנושעו (או שייוושעו) ואילו "כל העולם" כולל את אלו שלא נושעו. כיצד תומכי "גאולה מוגבלת" מסבירים את הפסוק הזה באופן שיתאים לנקודת השקפתם?
למעשה, הועלו שלוש הצעות. בשלושתן "חטאינו" ו"כל העולם" מסתכמים בכל הנבחרים. לפיכך, "חטאינו" מתייחס לחלק מהנבחרים ו"חטאי כל העולם" מתייחס לנבחרים האחרים.
- יש שמבינים את "חטאינו" במובן של הנבחרים שחיים באסיה הקטנה, היכן שהיה יוחנן השליח. ו"כל העולם" מתייחס, אם-כן, לנבחרים שחיים מחוץ לאסיה הקטנה. הבחנה מעין זו היא גיאוגרפית.
- אחרים רואים הבחנה קיצונית. כלומר, "חטאינו" הכוונה לנבחרים מקרב העם היהודי ו"כל העולם" מציין את הנבחרים מבין הגויים.
- ועדיין, אחרים יוצרים הבחנה כרונולוגית. "חטאינו" מציין את הנבחרים שחיו במאה הראשונה לספירה ואילו "כל העולם" מתמקד בנבחרים שחיו במאות שלאחר-מכן. במילים אחרות, כפרה מוגבלת רואה את הכפרה בפסוק זה כאוניברסלית מבחינה גיאוגרפית, אתנית וכרונולוגית, אבל רק ביחס לנבחרים, לא לכל האנשים.3
אין ספק, שמשמעות המילה "עולם" אינה תמיד כל האנשים (ראה יוח' יב 19), אבל אף מילון אינו מפרש אותה כרק של הנבחרים. יתר על-כן, המקום הנוסף היחיד שבו מופיע המונח "כל העולם", בכתביו של יוחנן, הוא באיגרת יוחנן הראשונה ה 19, ושם הוא כולל, ללא עוררין, את כולם. אם-כן, הסברה היא שגם בפרק ב 2 הכוונה היא לכולם. והמשמעות היא שהמשיח מת עבור כל בני-האדם אף שבסופו של דבר לא כולם נושעים.
-
האיגרת הראשונה אל טימותיאוס ב 6-4; ד 10
בדרך כלל, תומכי "גאולה מוגבלת" מבינים את המילה "כל", בפרק ב, כמתייחסת לכל מיני אנשים. כלומר, המשיח מת עבור כל מיני חוטאים (מקרב הנבחרים) ואלהים חפץ שכל מיני אנשים (מקרב הנבחרים) ייוושעו. עם זאת, בפרק ד 10, יש שמבינים את המילה "מושיע" כך: המשיח סיפק את היתרונות הכלליים להשגחה עבור כולם ובעיקר למאמינים. אם-כן, למילה "מושיע" אין משמעות ישועתית-סוטריולוגית, לפי הפרשנות הזאת. ההיגיון שעומד מאחורי הפרשנויות הללו אומר שאם המשיח הוא באופן מוחלט מושיעם של כל האנשים, כולם חייבים להיוושע, והואיל ולא כולם נושעים, אזי הוא אינו יכול להיות המושיע של כולם בשום מובן ישועתי-סוטריולוגי. אולם, האם אלהים אינו לחלוטין אביהם של כל האנשים (מה"ש יז 29), ועם זאת, לא כל האנשים שייכים למשפחת הפדויים (גלט' ג 26)? באופן דומה, ניתן לומר על המשיח שהוא מושיעם של כולם בלי שהכל ייוושעו. 4
-
איגרת אל העברים ב 9
שוב, נראה ברור כי הכפרה אוניברסלית, אחרת כיצד יכול המחבר לומר שהמשיח טעם מוות בעד הכל? שימו לב כי בפסוקים הקודמים משתמשים גם במילה בן-אדם כאשר הכוונה היא בבירור לכל האנשים, לא רק לנבחרים.
-
הבשורה על-פי יוחנן ג 16
תומכי "גאולה מוגבלת" נאלצים לומר שכוונת הפסוק הזה היא שאלהים אוהב רק את עולם הנבחרים. מי שמצדד בגאולה מוגבלת מבין שהפסוק מדגיש את עוצמת אהבתו של אלהים. כלומר, אלהים אהב את עולם החוטאים. אולם, הוא עדיין מוגבל לחוטאים שנבחרו. כעת, אם פרק ג 16 כה מוגבל, אז אף תומך בגאולה מוגבלת לא יוכל לומר לילדיו הקטנים שאלהים, למשל, אוהב אותם, הואיל ואינו יכול לדעת בגיל הזה אם הם שייכים לנבחרים. לעומת זאת, האדון הביע את אהבתו agapō לאדם לא נושע (וכנראה שאינו נבחר) (מרק' י 21).
-
מעשי השליחים יז 30
פסוק זה מנסח את העניין באופן נרחב ככל שניתן. אלהים מצווה על כל בני-האדם בכל מקום לחזור בתשובה. לקרוא זאת כאילו נאמר שכל בני-האדם בכל מקום עלי אדמות, ללא הבדל גזע או מעמד, אבל רק מקרב הנבחרים (כך יהיה צורך להבין זאת כדי לתמוך בכפרה מוגבלת), אינו עושה רושם של פרשנות בטוחה ביותר!
הפרשנות תומכת בבירור בעמדה של כפרה ללא הגבלה.
-
בישור אוניברסלי של הבשורה
תומכי "גאולה ללא הגבלה" טוענים שכדי לבשר את הבשורה לכל, המשיח היה צריך למות עבור כולם. נראה שהגיוני יותר לומר שגאולה ללא הגבלה תואמת יותר לבישור אוניברסלי של הבשורה. עם זאת, יש להכיר בכך שאמונה בכפרה מוגבלת אינה בהכרח מדכאת את המאמצים לבישור הבשורה. היו מבשרים דגולים, כמו ספרג'ון, שדגלו בכפרה מוגבלת; ואחרים שדגלו בכפרה ללא הגבלה נכשלו בבישור הבשורה.
-
חשיבות מותו של המשיח
האם משהו מחשיבות מותו של המשיח אבד, אם כל אלו שעבורם הוא מת לא נושעו למעשה? המאמין בכפרה מוגבלת אומר כן; לפיכך, הוא מסיק שהמשיח מת רק בשביל הנבחרים. אבל אם אלהים תכנן שיהיה ערך לקרבן אוניברסלי בכך שאיפשר לכל העולם להיוושע, בנוסף לערך המושיע עבור אלו שכן מאמינים, אזי כל הערך מתממש, אם-כי בדרכים שונות.
-
האם שולם פעמיים עבור חטאי אלו שלא נבחרו?
מספר תומכים בכפרה מוגבלת טוענים שאם המשיח מת בשביל כולם, אז חטאי אלו שלא נבחרו שולמו בצלב במות המשיח וישולמו שנית ביום הדין, במשפט שבו הם יורשעו ויידונו לאגם האש. כך למעשה שולמו חטאיהם פעמיים. אם-כן, מבחינה הגיונית מותו של המשיח אינו צריך לכלול את הלא-נבחרים, או שאינו צריך להרשיעם ולדון אותם לאגם האש.
שאלה דומה עשויה להישאל: האם שולמו פעמיים חטאיו של מי מבני-ישראל שסרב להזות את דם הפסח על דלת ביתו? כאשר נשחט שה הפסח, כּוּפר חטאו. אבל, אם לא היזה את הדם על הדלת, היה מת. האם היה זה תשלום שני על חטאיו? מובן שלא. התשלום הראשון והמספיק פשוט לא הוחל על הבית הזה. מוות כתוצאה מכישלון להחיל את הדם היה עונש צודק על שלא הוקצה הקרבן המספק. כפרת המשיח שילמה על חטאי כל העולם, אבל הפרט חייב להחיל את התשלום דרך אמונה. העולם נרצה לאלהים (קור"ב ה 19), אבל האנשים שנרצו צריכים להתרצות לאלהים (שם פס' 20).
המחשה: באחד מבתי הספר שבו לימדתי התבצע הסיוע לסטודנט בדרך הבאה: אנשים תרמו לקרן הסיוע לסטודנטים. סטודנטים נזקקים הגישו בקשה לסיוע מהקרן. ועדה קבעה מי יקבל סיוע וכמה. אולם, כאשר הכסף חולק בפועל זה נעשה באמצעות מתן המחאה לסטודנט, שהיה צריך להסב אותה לבית הספר, ואז בית הספר זיכה את חשבונו. הכסף לא הועבר ישירות מקרן הסיוע לחשבון הסטודנט. הסטודנט קיבל אותו באופן אישי והפקיד אותו בחשבונו. נניח שנתת תרומה לכסות את שכר הלימוד לשנה של סטודנט כלשהו. תוכל בהחלט לומר ששכר הלימוד שולם במלואו, אבל כל עוד הוועדה לא החליטה על-כך והסטודנט לא קיבל את התרומה והפקיד אותה בחשבונו, שכר הלימוד שלו לא שולם. אם הוא לא יסב את ההמחאה, שכר הלימוד לא ישולם לעולם, אפילו שכבר שולם!
מותו של המשיח משלם עבור כל החטאים של כל בני-האדם. אבל, חשבונו של אף אדם לא מיושב עד אשר הוא מאמין. אם לעולם לא יאמין, אפילו שהמחיר שולם במלואו, לא ייסלחו לו חטאיו. מות המשיח משול לנדבן ששילם את שכר הלימוד של כל הסטודנטים בכל בתי הספר באשר הם. לו היה זה נכון, מה היינו צריכים לומר לסטודנטים? את הבשורה הטובה ששכר הלימוד שלהם שולם.
המשיח מת עבור כולם. מה עלינו לומר לעולם?
