השראה חלקית
התפיסה הזאת מלמדת שחלקים מסוימים של ספר הבריתות נכתבו בהשראה וחלקים אחרים לא. בניגוד לה, השראה בדרגות אומרת שהכל נכתב בהשראה, אבל חלקים מסוימים הם בדרגת השראה גבוהה יותר. השראה חלקית מלמדת שלמעשה חלקים מסוימים הם חסרי השראה לגמרי. בדרך כלל, החלקים בעלי ההשראה הם אלו שמעבירים מידע שאחרת לא היה ידוע (כמו סיפורי הבריאה או הנבואות). מאידך, חלקים היסטוריים שניתן לדעת עליהם מתעודות תקופתיות אינם זקוקים להשראה.
הביטוי העכשווי של ההשקפה הזאת על ההשראה מלמד שספר הבריתות הוא בהשראה במטרתו. כלומר, אנו יכולים לבטוח בספר הבריתות כאשר הוא מספר לנו על הישועה, אבל אנו יכולים לצפות שטעויות תשתרבבנה לתוך חלקים אחרים בספר. החלקים, בספר הבריתות, שמטרתם להחכים אותנו לישועה נכתבו בהשראה, אולם חלקים אחרים אינם בהכרח כך. לדוגמה: "אני מודה באמינות ובמהימנות של הספר הבריתות בביצוע מטרת אלהים עבורו – לתת לאדם את התגלות אלהים באהבתו הגואלת דרך ישוע המשיח".4 במילים אחרות, השקפה זו מלמדת שספר הבריתות נכתב בהשראה בכוונתו (להראות לבני-אדם כיצד להיוושע) אבל לא בתוכנו הכולל.
אולם האם ההוראה המקראית על הישועה אינה מבוססת על עובדות היסטוריות? נניח שעובדות אלה אינן מדויקות, אזי גם הבנתנו לגבי הישועה עשויה להיות מוטעית. אינך יכול להפריד בין ההיסטוריה לבין הדוקטרינה, ולהרשות טעויות (אפילו מעטות) בתיעוד ההיסטורי ובו בזמן להיות בטוח שהחלקים הדוקטרינליים אמתיים.
השראה על-פי בארת
קארל בארת (1968-1886), אף שהיה אחד התאולוגים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של העת האחרונה, דגל בהשקפה פסולה ומסוכנת בנושא ההשראה, השקפה שרבים ממשיכים להפיצה. באופן כללי, חסידיו של בארת מיישרים קו עם האסכולה הליברלית של הביקורת המקראית. עם זאת, לעתים קרובות הם מטיפים כמו אוונגליסטים, עובדה שעושה אותם מסוכנים יותר מהליברליזם הבוטה.
עבור חסיד של בארת, ההתגלות מתרכזת בישוע המשיח. אם הוא מרכז המעגל של ההתגלות, אזי ספר הבריתות עומד בהיקף המעגל. ישוע המשיח הוא הדבר (ומובן שהוא כזה); אבל ספר הבריתות מעיד על הדבר– המשיח. עדותו של ספר הבריתות לדבר אינה אחידה, כלומר עדותם של חלקים מסוימים בו חשובה יותר מחלקים אחרים. החלקים החשובים הם אלו שמעידים על המשיח. אף-על-פי-כן, חלקים כאלו, למרות חשיבותם, אינם בהכרח מדויקים. אכן, חסידי בארת מאמצים את המסקנות של הליברליזם בקשר לבשורות, שמלמדות שיש טעויות בעדויות הללו.
חסידי בארת מאשימים את האוונגליסטים שהם מאמינים בהשקפה מוכתבת על ההשראה. הכותבים המקראיים היו מכונות כתיבה שבהן הדפיס אלהים את מסריו. מובן שהיא אינה ההשקפה האורתודוקסית על ההשראה.
בהסבירו את המשמעות של האיגרת השנייה אל טימותיאוס ג 17-14 ואיגרת פטרוס השנייה א 21, בארת מדגיש שאף לא באחד מהקטעים יש סיבה לחשוב שלמחברים היו התנסויות מיוחדות. השראה, הוא אומר, צריכה להיות מובנת כמו "מעשה ההתגלות שבו הנביאים והשליחים באנושיותם הפכו להיות למה שהיו, ושבו לבדו הם באנושיותם יכולים גם להיות לנו מה שהם".5 לא משנה מה המשמעות של הצהרה זו, היא אומרת בבירור שהטקסט הוא תוצר אנושי מלא טעויות, אבל יכול להפוך לדבר אלהים כשהוא מתגבר עלינו.
המשפט "כשהוא מתגבר עלינו" מזכיר לנו את הפן הקיומי של הרעיון של בארת על ההשראה. ספר הבריתות נעשה לדבר אלהים כאשר דבר אלהים– המשיח – מדבר אלינו מתוך דפיו. השראה, כמו התגלות, מדגישה את המפגש הסובייקטיבי הקיומי.6
האם לספר בריתות כזה יכול להיות כלסוג של סמכות? כן, מצהיר חסיד של בארת. סמכותו מעוגנת במפגש בין האמונה לבין המשיח של המקרא. ספר הבריתות, מפני שהוא מצביע על המשיח, יש לו סמכות אמצעית, לא סמכות שטבועה בו. ולחלקים אשר מצביעים על המשיח יש יותר סמכות מאחרים. ועדיין, כל החלקים כוללים טעויות.
לסיכום, בארת מלמד שספר הבריתות (ס) מצביע על הדבר (מ). אולם במציאות איננו יודעים דבר על (מ) מלבד (ס). זה לא שיש לנו כבר מושג ברור על (מ) שעל-פיו אנו יכולים לבחון את מידת הדיוק של (ס), המחוון. למעשה ספר הבריתות הוא הצייר של (מ); כלומר, מה שאנו יודעים על המשיח מקורו במקרא. לכן, אם יש טעויות בספר הבריתות דיוקנו של המשיח שגוי. ושלא תטעו, בספר הבריתות של בארת יש טעויות.
הדקויות של המינים השונים של עריקות מאלצות אותנו להקשיב ולקרוא בקפידה את מה שאנשים אומרים וכותבים על ההשראה. המילים אולי נראות אורתודוקסיות, אבל ייתכן שהן רק מחפות על השקפה פסולה בנוגע להשראה. הנתונים המקראיים נותנים לנו את הדוקטרינה הנכונה. יש לבחון כל דבר על סמך הנתונים הללו.
