השאלה. השאלה היא פשוטה: האם הזולת צריך להפוך את המשיח לאדון חייו או לרצות בכך על מנת להיוושע? אחת התשובות החיוביות אומרת כך:השקפת האדונות מציינת במפורש את הצורך של הפרט להכיר במשיח כאדון חייו בקבלתו כמושיע הן אינן שתי פעולות שונות ורציפות (או שלבים רצופים), אלא מעשה אחד של אמונה טהורה ובוטחת. דרושה הבנה תיאולוגית מועטה כדי להבחין בהבדלים היסודיים בין השקפת האדנות להשקפת אי-האדונות בדרכים השונות של הצגת הבשורה.2
באותה רוח, ארתור ו' פינק כותב:
לישועה דרוש משהו יותר מאשר "להאמין". לב עיקש ומרדן באלהים אינו יכול להאמין לישועה: קודם צריך לשוברו. . . איש אינו יכול לקבל את המשיח כמושיעו בעודו דוחה אותו כאדון! נכון, מוסיף המטיף, שמי שמקבל את המשיח צריך גם להיכנע לו כאדון, אבל הוא הורס זאת ברגע שהוא קובע שאף שהחוזר בתשובה נכשל בכך, מלכות שמים מובטחת לו. זה אחד מהשקרים של השטן.3
יש לשאול בפשטות: האם חוסר מחויבות לאדונותו של המשיח במהלך חייו של הזולת מעיד על חוסר באמונה מושיעה? או כפי שבוייס (Boice) שואל: "האם 'אמונה' מינוס מחוייבות, היא אמונה מקראית אמתית?"4 בוייס אומר שלא.
שימו לב שהשאלה אינה האם מאמינים יחטאו או האם יישאו פרי. כל המאמינים יישאו פרי במידה זו או אחרת בחייהם המשיחיים. השאלה אינה גם, האם מאמינים צריכים להחליט מי ינהל את חייהם. זאת שאלה מהותית לגדילה רוחנית, ויש שכנראה מחליטים על העניין הזה כאשר הם מאמינים ואחרים לא. השאלה היא: הם מחוייבות של חיים היא חלק הכרחי של האמונה ולכן גם של הבשורה?
מספר דוגמאות. המקרא מביא מספר דוגמאות ברורות של אנשים שנושעו אבל חסרו מחויבות. הן אינן רק דוגמאות של חטאים שבוצעו לאחר הישועה (אם כי הם כוללים אותם), אלא מפגינות אמונה מושיעה ללא מחויבות.זכרו את חיי לוט. הם בקושי ראויים לשמש דוגמה למחויבות בשום שלב ועדיין, הברית החדשה אומרת עליו שהיה צדיק (פטר"ב ב 7). לוּ היה ברשותנו רק הסיפור התנ"כי היינו עלולים להטיל ספק בכך שהיה צדיק לפני אלהים.
הביטו גם במצבם של המאמינים באפסוס. שאול פעל בעיר הזאת למעלה משנתיים. אחדים הגיעו לאמונה בתחילת שירותו ואחרים מאוחר יותר. הם שינו את חייהם, שכללו התמסרות לאמנות הכישוף, שהתבססה על גיבוב השטויות שנכתבו על פסלה של דיאנה במקדש באפסוס. לאחר שהאמינו באדון, רבים מהמאמינים, אם לא רובם (מה"ש יט 18 מציין במפורש שהם היו מאמינים), עדיין המשיכו לעסוק באמונות תפלות. תהיה זאת משאלת לב לחשוב שבמהלך השנתיים שרבים מהם המשיכו לעסוק בהם, הם לא ידעו שמעשיהם פסולים כאשר קיבלו את המשיח. אולם, רק לקראת סוף שירותו של שאול באפסוס המאמינים שוכנעו לבסוף, התוודו על חטאיהם ושרפו את ספרי הכישוף. אם-כן, מבחינה תיאולוגית זה אומר שהיו אנשים באפסוס שהפכו למאמינים במשיח ביודעם שעליהם לוותר על מעשי הכישוף, אבל לא עשו זאת (אחדים במשך שנתיים) ועם זאת נולדו מחדש. ישועתם לא היתה תלויה באמונה ובכניעה לאדנותו של המשיח על השימוש בכישוף.
