המטיף המפורסם פול וושר, כותב בספרו, "יוחנן כתב את איגרתו הראשונה עם מטרה מכוונת- שאלו שמאמינים בישוע ידעו בוודאות שיש להם חיי עולם. כדי להשיג את המטרה הזו, השליח רושם מספר ראיות, או תכונות הכרחיות, של לידה חדשה אמיתית, אשר על ידן אנו בוחנים את חיינו ואת האותנטיות של האמונה שלנו."[1] אך האם יוחנן כתב את איגרתו כדי שנבחן את עצמנו ונגלה אם אנחנו אכן ילדיו של אלוהים? ובכן, כאשר בוחנים את המבנה של האיגרת, ניתן לקבוע באופן וודאי כי זוהי לא התכלית של יוחנן באיגרתו.
למען תדעו שיש לכם חיי עולם (אם תעברו את המבחנים)
אלו שטוענים שמטרתה של האיגרת היא לבחון את אמיתות ישועתנו (השקפה לה נקרא "מבחן החיים") משתמשים בראשונה ליוחנן ה 13 כדי להוכיח את השקפתם. בפסוק זה יוחנן כותב, זֹאת כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם, הַמַּאֲמִינִים בְּשֵׁם בֶּן-הָאֱלֹהִים, לְמַעַן תֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם. מאחר ומטרת האיגרת, על פי טענה זו, היא לספק לנו וודאות לגבי אמיתות ישועתנו (דבר שהם טוענים על פי הפסוק הזה), ומאחר ויוחנן רושם מספר מבחנים באיגרת שלו, הדרך שבה עלינו לקבל וודאות לגבי כך שאנו נושעים, היא דרך אותם מבחנים שיוחנן מספק באיגרת:
אִם נֺאמַר שֶׁאֵין בָּנוּ חֵטְא, מַתְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בָּנוּ. (א 8)
אִם נֺאמַר שֶׁלֹּא חָטָאנוּ, הִצַּגְנוּ אוֹתוֹ כְּשַׁקְרָן וּדְבָרוֹ אֵינוֹ בָּנוּ. (א 10)
הָאוֹמֵר "אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ" וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹתָיו, דּוֹבֵר שֶׁקֶר הוּא וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בּוֹ. (ב 4)
הָאוֹמֵר כִּי בָּאוֹר הוּא וְעִם זֺאת שׂוֹנֵא אֶת אָחִיו, עוֹדֶנּוּ בַּחֺשֶׁךְ. (ב 9)
הָעוֹשֶׂה חֵטְא מִן הַשָּׂטָן הוּא, כִּי הַשָּׂטָן חוֹטֵא מֵרֵאשִׁית. לָזֺאת נִגְלָה בֶּן־הָאֱלֹהִים, לְהָפֵר אֶת פְּעֻלּוֹת הַשָּׂטָן. (ג 8)
בָּזֶה יִגָּלוּ יַלְדֵי הָאֱלֹהִים וְיַלְדֵי הַשָּׂטָן: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה צְדָקָה אֵינֶנּוּ מֵאֱלֹהִים, וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת אָחִיו. (ג 10)
אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי עָבַרְנוּ מִן הַמָּוֶת אֶל הַחַיִּים, שֶׁכֵּן אוֹהֲבִים אֲנַחְנוּ אֶת אַחֵינוּ. אִישׁ אֲשֶׁר אֵינוֹ אוֹהֵב נִשְׁאָר בַּמָּוֶת. (ג 14)
מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת אֱלֹהִים, שֶׁכֵּן הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה. (ד 8)
מטרת האיגרת
כדי שהטיעון של חסידי "מבחן החיים" יצליח, הם צריכים להראות מדוע כשיוחנן כותב, זֹאת כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם…לְמַעַן תֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם, הוא מתייחס לכל האיגרת. לעומת זאת, כאשר בוחנים בזהירות את הביטוי "זֹאת כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם" (שמופיע בראשונה ליוחנן ה 13) לאורך האיגרת, מגיעים למסקנה כי ביטוי זה תמיד מתייחס למה שנאמר קודם לכן, בהקשר המידי:
יְלָדַי, כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לֹא תֶּחֶטְאוּ. (הראשונה ליוחנן ב 1). פסוק זה לא מתייחס לכל האיגרת אלא למה שנאמר ממש קודם (א 5-10).
אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּתַבְתִּי לָכֶם עַל־אוֹדוֹת הַמַּתְעִים אֶתְכֶם (הראשונה ליוחנן ב 26). פסוק זה גם כן מתייחס לקטע הקודם (ב 18-25).
לכן, הראשונה ליוחנן ה 13 ככל הנראה לא מתייחס לכל האיגרת, אלא שהוא מתייחס לדיון של יוחנן בהקשר המידי אודות עדותו של אלוהים לגבי ביטחון ישועתנו (ה 6-12). אם כן, מהי מטרת האיגרת?
יוחנן מפרט על התכלית של האיגרת שלו בהתחלה, בפרק הראשון בפסוק 3,
אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ וְשָׁמַעְנוּ מוֹדִיעִים אָנוּ גַּם לָכֶם, לְמַעַן תִּתְחַבְּרוּ עִמָּנוּ גַּם אַתֶּם. וְאָכֵן הִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם הָאָב וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. במילים אחרות, התכלית של האיגרת היא לבחון את ההתחברות של המאמינים עם אלוהים, ולהפציר בהם לשמר אותה.
התחברות עם אלוהים
מהי התחברות עם אלוהים? המילה התחברות (koinonia) משומשת שלוש פעמים בתחילת האיגרת (א 3, 6, 7). המילה עצמה מתייחסת לקשר קרוב המערב אינטרסים הדדיים ושותפות, קשר, חברות, וקרבה.[2] מילה זו לא מתייחסת למערכת יחסים גרידא, אלא שהיא מתייחסת לאיכות שלה, כלומר לאינטימיות שמתקיימת בתוך מערכת היחסים. במילים אחרות, המטרה של יוחנן באיגרתו היא לא לקבוע או להוכיח שיש לנו מערכת יחסים עם אלוהים, אלא שמטרתו היא להעמיק את הקשר הזה.[3]
כדי להבין את האיגרת הראשונה של יוחנן, רצוי מאוד לקרוא את בשורת יוחנן יג-יז. בפרקים הללו, ישוע מלמד את תלמידיו אמיתות שיכולות לעזור להם להעמיק את הקשר שלהם איתו. הוא מתלמד אותם, לא מבשר להם. האיגרת הראשונה של יוחנן מרחיבה על האמיתות הללו, ולמעשה מרחיבה על יוחנן יד 21: הַמַּחֲזִיק בְּמִצְווֹתַי וְשׁוֹמֵר אוֹתָן הוּא הָאוֹהֵב אוֹתִי, וְהָאוֹהֵב אוֹתִי אָבִי יֺאהַב אוֹתוֹ; גַּם אֲנִי אֺהַב אוֹתוֹ וַאֲגַלֶּה לוֹ אֶת עַצְמִי." או יוחנן טו 9-12: כְּשֵׁם שֶׁהָאָב אוֹהֵב אוֹתִי כֵּן גַּם אֲנִי אוֹהֵב אֶתְכֶם. עִמְדוּ בְּאַהֲבָתִי. אִם תשְׁמְרוּ אֶת מִצְווֹתַי תַּעַמְדוּ בְּאַהֲבָתִי, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי שָׁמַרְתִּי אֶת מִצְווֹת אָבִי וַהֲרֵינִי עוֹמֵד בְּאַהֲבָתוֹ. יא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם כְּדֵי שֶׁשִּׂמְחָתִי תִּהְיֶה בְּקִרְבְּכֶם וְשִׂמְחַתְכֶם תִּהְיֶה שְׁלֵמָה. זֺאת מִצְוָתִי: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אָהַבְתִּי אֶתְכֶם.
אם כן, הנקודה של יוחנן באיגרת היא שמאמין שמציית לדברו של המשיח הוא מאמין שנהנה מהתחברות עמוקה עמו, כלומר ממערכת יחסים אינטימית יותר. מאמין כזה "יודע" את אלוהים (ב 4), דהיינו מכיר אותו לעומק. מאמין כזה מתהלך באור ומטוהר באופן מתמשך מהחטא (א 7-10). מאמין כזה הוא "מאלוהים" ולא "מהשטן" (ג 8), דהיינו מקור ההשראה של הפעולות שלו הוא אלוהים ולא השטן. מאמין כזה מגלה את טבעו החדש, את היותו בנו של אלוהים ולא מסתיר אותו (ג 10). רשימת המבחנים לא נועדה לקבוע מי נושע ומי לא, אלא שהיא נועדה לבחון אותנו האם אנו, המאמינים בישוע, נהנים מיחסים עמוקים עם מושיענו, או שלא.
הערות:
[1] .Washer, Gospel Assurance and Warnings, chapter 3
[2] William F. Arndt, F. Wilbur Gingrich, and Walter Bauer, A Greek-English Lexicon of the New Testament and Other Early Christian Literature, s.v. koinōnia
[3] כל תשעת השימושים של המילה koinonia בברית החדשה מתייחסים לאיכות היחסים ולא לעצם קיומם של יחסים. קיים אולי שימוש יוצא דופן אחד בראשונה לקורינתים א 9 שם שאול אומר, נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם לְחֶבְרַת בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדוֹנֵנוּ. למרות שזה נראה שפסוק זה מדבר באופן כללי על הישועה הנצחית, הפסוקים הקודמים (פס' 4-8) כולם מדברים על איכויות המתאפשרות על ידי אותה הישועה. הקריאה של אלוהים עמוקה יותר מהקריאה להיוושע, אלוהים קורא לכולם להתחברות עמו.
