מרבית התכנים המשודרים בטלוויזיה כוללים מרכיבים של אלימות גלויה או מרומזת. ניתן לצפות בהם בסרטי מלחמה, בסדרות שונות, בסרטים מצוירים, בווידיאו קליפים, במשחקי וידיאו, פרסומות ועוד. רשתות הטלוויזיה האמריקניות מציגות בשעות שיא הצפייה ובתכניות הילדים של סופי השבוע עולם של פעולה, כוח וסכנה. האלימות מוצגת בטלוויזיה בדרכים שונות ובנסיבות שונות. הדמויות האלימות הן לעתים גיבורים חיוביים ולעתים דמויות שליליות. יש מעשי אלימות המוצגים ללא הכאב והסבל של הקרבן ואילו באחרים מתוארים גם ייסורי תופת. הם מופיעים על המסך בתקריב או בצילום מרוחק ומנותק.
למאפיינים אלה השלכות חשובות על השפעתה של האלימות בטלוויזיה על ילדים. מחקר מקיף ועדכני אשר נערך בארה"ב מצא כי מרבית תכניות הטלוויזיה שנותחו כוללות מידה כלשהי של אלימות. יתרה מזאת, 73% מהדמויות שהתנהגו באלימות לא נענשו על מעשיהן ורק 4% מכלל התכניות שהציגו אלימות הדגישו מוטיבים של אי אלימות, מחו נגד האלימות, או הציגו חלופות לשימוש באלימות לפתרון בעיות (למיש, 1997).
השפעת הצפייה בטלוויזיה על ילדים ובני נוער
הדיון על ההשפעה שיש לצפייה בטלוויזיה על הצופים קיים מאז החלו שידורי הטלוויזיה. לטלוויזיה מיוחסים שורה ארוכה של נזקים – נזקים הנובעים מעצם הצפייה, כגון השפעה שלילית על תהליכי למידה, על תפקודים קוגניטיביים, על קשרים חברתיים ועל הזמן המוקדש לפעילות גופנית ונזקים אחרים הנובעים מן התכנים המשודרים בה, למשל התנהגות תוקפנית בעקבות צפייה בתכנים אלה והשפעתם על הדרך שבה נתפסת האלימות, על התנהגות מינית וכל תפיסת המיניות, על דימוי עצמי, על דימוי גוף, על סטריאוטיפים, על הרגלי צריכה ואכילה, על שפת הדיבור ועוד. עם זאת, לטלוויזיה גם מיוחסת השפעה חיובית במגוון נושאים ובהם למידה, רכישת שפה, פיתוח יכולת קוגניטיבית ויכולת למקד את תשומת לב, התנהגות חברתית ורכישת ערכים, מודעות לנושאים חברתיים ועוד.
אופן ההשפעה של הטלוויזיה על ילדים ובני נוער ומידת ההשפעה הזאת תלויים במגוון גורמים, ובהם סוג התכנים שהילד נחשף אליהם, גיל הילד, משך החשיפה לטלוויזיה, התיווך והליווי שהילד זוכה להם בעת הצפייה ואופיו של הילד הצופה.
להבדיל מילדים ונוער, פעוטות בגיל הרך הם קהל יעד פגיע ביותר להשפעות של הטלוויזיה. ראשית, הטלוויזיה נגישה ומצויה בכל בית, קלה להפעלה ואטרקטיבית בהיותה מבוססת על מערכות סמלים כמו-מציאותיות עם תנועה מתמדת וצבע, המובנות גם למי שאינם יודעים קרוא וכתוב. ואכן נמצא שילדים בגיל הרך מבלים שעתיים עד שלוש שעות ביום מול המסך. שנית, ילדים בגיל הרך נבדלים ממבוגרים בדרך שבה הם מעבדים ומפרשים חומר טלוויזיוני. חוסר הידע שלהם על העולם מקשה עליהם ליצור קשר בין סיבה לבין מניעים ולהבחין בין עיקר לטפל. כל אלה משפיעים על הדרך שבה הם מפרשים אירועים שמתרחשים על גבי המסך.
כשמדובר באירועים אלימים, ילדים מתחת לגיל 5 לא תמיד יבחינו בין המניעים של ה"טובים" לאלה של "הרעים" הנוהגים באלימות. גם כאשר יש בסוף ענישה של הדמות "הרעה", הם יתקשו לעתים לקשר בין הענישה לבין התוקפנות. יכולות אלה מתפתחות בהדרגה אחרי גיל 5. כמו כן, הקושי של ילדים צעירים להבחין בין מציאות לדמיון עלול להביא אותם לחיקוי התנהגויות שיש בהן סיכונים פיזיים, בין אם על ידי חיקוי של גיבורים אלימים בעלי כוחות דמיוניים על-טבעיים, ובין אם על ידי חיקוי התנהגויות שהוצגו בטלוויזיה באופן סכמתי, עם התאוששות מיידית של הנפגעים.
ממצאים מורים על שכיחות גבוהה יותר של פעולות אלימות בתכניות לילדים בהשוואה לתכניות אחרות וכן על זמן רב יותר המוקדש להצגת אלימות בתוך כל תכנית. שני מאפיינים אלה בולטים במיוחד בסרטים מצוירים ובתכניות ילדים המשודרות על ידי ערוצים מסחריים.
ממצאי דוח מחקר שערכו קבוצות חוקרים מראים ששידורי הטלוויזיה רוויים באלימות, ושכיחותה גבוהה יותר בתכניות המיועדות לילדים מתחת לגיל 13. ב-69% מהתכניות שיועדו לילדים אלו נצפתה אלימות, ואילו בתכניות האחרות היא נצפתה רק ב-57% מהן. רק ב-2% מהתכניות המיועדות לילדים בגילים אלו היו מסרים נגד אלימות.
נתונים על צפיית ילדים ונוער בטלוויזיה
צפייה בטלוויזיה היא אחת מפעילויות הפנאי הנפוצות בקרב ילדים ונוער. למרות ההבדלים בין סקרים שונים שנערכו בנושא זה, עולה כי רוב הילדים ובני הנוער צופים בטלוויזיה יותר משלוש שעות בכל יום. לפי נתוני סקר משנת 2006 בנושא התנהגויות בריאות בקרב בני נוער בגילאי 11, 13 ו-15, שנערך עבור ארגון הבריאות העולמי, נמצא שישראל היא אחת המדינות שבהן בני נוער מבלים הרבה יותר שעות בצפייה בטלוויזיה, מכל מדינה אחרת.
לפי נתוני סקר על פעילות פנאי של ילדים בני 12-6 שנערך בארץ בשנת 2008 עבור חברת "נגה תקשורת" (המחזיקה בערוץ הילדים ובערוץ "לוגי"), הצפייה בטלוויזיה היא פעילות הפנאי האהובה על יותר ממחצית מהילדים. 40% מן הילדים מדווחים כי הם צופים בטלוויזיה חמש שעות ויותר ביום ו-27% העידו כי הם צופים בה במשך יותר משש שעות ביום. 17% מהילדים בני 12-6 דיווחו כי הם צופים בטלוויזיה בשעות הערב 24:00-21:00. (פלורנטין, 2009).
הקשר בין צפייה בתכניות אלימות להתנהגות אלימה של ילדים ונוער
לחשיפה לטלוויזיה יש השפעה חיובית וגם השפעה שלילית. הטלוויזיה איננה רק משקפת, אלא גם יוצרת את המציאות. חשיפה מצטברת למסרים המשודרים משפיעה על הקניית ערכי-על ועיצוב תפישת עולם. באמצעות הטלוויזיה אפשר להקנות ערכיים רצויים, בעוד שחשיפה לערכים בלתי רצויים משפיעה על עיצוב עמדות וחיקוי של התנהגויות שאינן רצויות.
בין הדוגמאות הבולטות להשפעה שאינה רצויה ניתן למנות מתן לגיטימציה לאלימות כדרך לפתרון בעיות. כשמדובר בילדים, קיים סיכון של חשיפה בטרם עת לעניינים שאינם רלוונטיים לחייהם וקשורים לעולם המבוגרים.
עבור ילדים צעירים, שאינם שולטים עדיין בקריאה, הטלוויזיה מהווה מקור מידע זמין ונוח, שאין לו מתחרה באמצעי התקשורת האחרים. ידע חלקי או מעוות על העולם פוגע ביכולתם של ילדים צעירים להעריך נכונה באיזו מידה מידע המוצג בטלוויזיה תואם את המציאות או מעוות אותה. מגבלות אלה הופכות את הילד לפגיע במיוחד להשפעה בלתי רצויה של הטלוויזיה, על כן מחייבות פעולות בקרה והתייחסות, הן מצד גופי השידור והן מצד המשפחה ומוסדות החינוך.
מחקר ארוך טווח נוסף שנעשה בארה"ב (ברקאי, 2003) מחזק אף הוא את הקשר בין צפייה של בוגרים באלימות בטלוויזיה ובין הגידול בהתנהגות התוקפנית בתקופת הצפייה (אצל גברים ונשים כאחד). מסקנה נוספת שעולה מהמחקר היא שילדים אלימים נוטים יותר לצפות באלימות בטלוויזיה מפני שהדבר גורם להם להרגיש שהתנהגותם תקינה.
"חשיפה מצטברת לאלימות בטלוויזיה עלולה לפתח אדישות וקהות חושים הן כלפי האלימות הנצפית בטלוויזיה והן כלפי אלימות המתרחשת במציאות"
הקהיית הרגישות לאלימות במציאות מתבטאת בין היתר באדישות לכאב וסבל של קרבנות אלימות, נטייה שלא להתערב לטובת הקרבן במצבים שבהם אדם עד לאלימות, ופיתוח עמדות שמתייחסות בסלחנות להתנהגות אלימה המופנית כלפי אחרים. תוצאה אחרת של חשיפה מוגברת לתכניות אלימות בטלוויזיה נובעת מהתייחסות לטלוויזיה כמעצבת אמונות, ערכים ותמונת עולם. נמצא כי בקרב צופים "כבדים" החשופים לתכניות אלימות מתפתחת תפישה של המציאות החברתית כמציאות אלימה ומאיימת הנותנת לגיטימציה לאלימות כדרך לפתרון קונפליקטים.
