נהוג לחשוב שרוח הקודש עוזרת לנו לפרש את הטקסט של כתבי הקודש. אך האם באמת קיים קשר בין הפועל של רוח הקודש בחיי המאמינים, לבין פרשנות נכונה של כתבי הקודש?
התוצאה של החשיבה על פיה אנו מפרשים את הטקסט בעזרת רוח הקודש, היא מגוון רחב של פרשנויות סובייקטיביות של הטקסט, צמצום החשיבות של המשמעות האובייקטיבית של הכתוב, והתעלמות מכוונת המחבר המקורי. במאמר זה נתבונן על מספר קטעים מתוך הברית החדשה (הראשונה לקורינתים ב 6-16; יוחנן יד 25-26; יוחנן טז 12-15; הראשונה ליוחנן ב 18-27), אשר משומשים כתמיכה עבור הטענה כי לא ניתן לפרש כהלכה את דבר האלוהים ללא ההתערבות העל טבעית של רוח הקודש.
הראשונה לקורינתים ב 6-16
6 אֲנַחְנוּ דּוֹבְרִים חָכְמָה בֵּין הַמְבֻגָּרִים, אַךְ לֹא חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה, גַּם לֹא חָכְמַת שַׁלִּיטֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הַבָּאִים אֶל קִצָּם. 7 אֲנַחְנוּ דּוֹבְרִים אֶת חָכְמַת אֱלֹהִים הַנִּסְתֶּרֶת, הַחָכְמָה שֶׁהָיְתָה גְּנוּזָה וַאֲשֶׁר לִפְנֵי הָעוֹלָמִים יְעָדָהּ אֱלֹהִים לְתִפְאַרְתֵּנוּ, 8 וְאִישׁ מִשַּׁלִּיטֵי הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יְדָעָהּ, שֶׁכֵּן אִלּוּ יְדָעוּהָ לֹא הָיוּ צוֹלְבִים אֶת אֲדוֹן הַכָּבוֹד 9 כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:
"אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה
וְאֹזֶן לֹא שָׁמְעָה
וְלֹא עָלָה עַל לֵב אִישׁ
כֹּל אֲשֶׁר הֵכִין הָאֱלֹהִים לְאוֹהֲבָיו."
10 אַךְ לָנוּ גִּלָּה אֱלֹהִים עַל־יְדֵי רוּחוֹ אֲפִלּוּ אֶת עֲמֻקּוֹת הָאֱלֹהִים, מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ חוֹקֶרֶת הַכֹּל. 11 מִי מִבְּנֵי אָדָם יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר בָּאָדָם, זוּלָתִי רוּחַ הָאָדָם אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ? כֵּן גַּם אֶת אֲשֶׁר בֵּאלֹהִים אֵין יוֹדֵעַ זוּלָתִי רוּחַ הָאֱלֹהִים. 12 וַאֲנַחְנוּ לֹא קִבַּלְנוּ אֶת רוּחַ הָעוֹלָם, אֶלָּא אֶת הָרוּחַ אֲשֶׁר מֵאֵת הָאֱלֹהִים, כְּדֵי שֶׁנֵּדַע אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֱלֹהִים נוֹתֵן לָנוּ בְּחַסְדּוֹ. 13 וְאוֹתָם אֲנַחְנוּ מַבִּיעִים לֹא בְּמִלִּים שֶׁחָכְמַת אֱנוֹשׁ מְלַמֶּדֶת, אֶלָּא בְּמִלִּים שֶׁהָרוּחַ מְלַמֶּדֶת, כְּשֶׁאָנוּ מְפָרְשִׁים דְּבָרִים רוּחָנִיִּים בְּהַגְדָּרוֹת רוּחָנִיּוֹת. 14 אַךְ הָאָדָם הַנַּפְשִׁי אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דִּבְרֵי רוּחַ אֱלֹהִים, שֶׁכֵּן סִכְלוּת הֵם בְּעֵינָיו; גַּם אֵין הוּא יָכוֹל לָדַעַת אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם נִבְחָנִים בְּאֹפֶן רוּחָנִי.15 לְעֻמַּת זֹאת הָאָדָם הָרוּחָנִי בּוֹחֵן אֶת הַכֹּל וְאִישׁ לֹא יִבְחַן אוֹתוֹ 16 כִּי "מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יהוה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ?", אַךְ אֲנַחְנוּ יֵשׁ לָנוּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ.
הקשר של הראשונה לקורינתים ב 6-16 מצויינת מחלוקת שקיימת בקהילה בקורינתוס. שאול מסביר שהסיבה לכך שקיימת מחלוקת בינהם היא שיש מאמינים רבים בקהילה שאינם בוגרים מבחינה רוחנית (ג 1). רבים מהם לא מקבלים ומיישמים את החוכמה של אלוהים המתוקשרת דרך שאול ושאר השליחים (ג 1-4). הטעות של הקורינתים היא שהם ניסו לתפוס צד כלשהו ("אני שייך לשאול… אני לאפולוס", ג 4) במקום להבין שכול השליחים פועלים תחת אותה הסמכות האלוהית (ג 5-9). לכן, שאול מפציר בהם לקבל וליישם את החוכמה של אלוהים ולא של העולם הזה, משום שעל כולנו בסופו של דבר לתת דין וחשבון מול אלוהים (ג 10-17).
פסוק 6 של פרק ב מתחיל עם ניגוד: שאול לא דיבר מתוך חוכמת העולם כאשר הוא נכח עמם. אלא שהוא דיבר את חוכמת האלוהים. כינוי הגוף "אנחנו" בפסוק 6 מתייחס לשאול ולשאר שליחים, לא לכול המאמינים. המסר של שאול היה סמכותי, משום שמקורו היה מאלוהים. אך המסר שלו יכול להתקבל ולהיות מיושם אך ורק על ידי מאמינים בוגרים מבחינה רוחנית. מאמינים בלתי רוחניים (ג 1) ובלתי מאמינים (ב 8, 11, 14) לא מסוגלים להבחין בין חוכמה אנושית לחכמה רוחנית. ולכן, שאול טוען שהם לא יכולים ליישם את החוכמה של אלוהים בחייהם (קולוסים ב 1-10). החוכמה שאותה שאול תקשר לא הגיעה ממקור אנושי (פס' 9). אלא, מקורה מאלוהים והיא נגלתה לשאול דרך רוח הקודש (פס' 10). רוח הקודש, אשר היא אלוהים עצמו, יודעת את כל אשר יש לדעת על אלוהים (פס' 11). לכן, המקור של שאול הינו יציב ואותנטי.
כינוי הגוף "אנחנו" בפסוק 12 עדיין מתייחס לשאול ולשליחים. שאול והשליחים קיבלו את רוח האלוהים כדי שהם יוכלו להבין כהלכה את התגלות האלוהים ולהעביר אותה לאחרים (פס' 12). רוח הקודש גם הדריכה את שאול לגבי האופן שבו עליו לתקשר את האמיתות הרוחניות (פס' 13). הוא ממשיך בפסוק 14 ומסביר מדוע הבלתי מאמין, לא מסוגל לקבל וליישם את החוכמה שאותה שאול תקשר. לבלתי מאמין אין את רוח הקודש שתעזור לו ליישם את דבר האלוהים. לא מדובר בפרשנות הכתובים אלא ביישום הכתובים.
אם כן, בדיקה מעמיקה של הקטע מגלה כי הוא כלל לא מדבר על האופן שבו מאמינים מפרשים את כתבי הקודש. אלא שהקטע מדבר על האופן שבו מאמינים מקבלים ומיישמים את החוכמה שבכתבי הקודש. הקטע לא מדבר כלל על התפקיד של רוח הקודש בהדרכת המאמינים בפירוש נכון ומהימן לכתובים. אלא שהמסר של הקטע הוא שרוח הרוח הקודש עוזרת למאמינים להגיב וליישם את הטקסט. מדובר על החשיבות של הטקסט, לא על משמעותו.
יוחנן יד 25-26
25 אֶת אֵלֶּה דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּעוֹדִי עִמָּכֶם. 26 אֲבָל הַמְנַחֵם, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָאָב יִשְׁלַח לָכֶם בִּשְׁמִי, הוּא יְלַמֵּד אֶתְכֶם הַכֹּל וְיַזְכִּיר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם.
יש אשר מפרשים קטע זה בתור הבטחתו של ישוע לגבי פעולת רוח הקודש בפרשנות הכתובים. לעומת זאת, ההקשר של הפסוק מצביע על מסקנה אחרת. ישוע לא מדבר בקטע זה על כל המאמינים שאי פעם יחיו. הקטע מופיע בתוך הדרשה שישוע נותן לתלמידיו בלילה שבו הוא הוסגר. ישוע הבטיח לאחד עשר (יהודה איש קריות כבר לא היה נמצא איתם: יג 30.) שהאב ישלח להם מנחם (יד 16-17). לתלמידים היו שאלות רבות לגבי העתיד ולגבי גורלו של ישוע (יג 36; יד 5, 8, 22). כאשר ישוע הבטיח שרוח הקודש תלמד אותם את הכל (יד 26), הוא התייחס לאותם הדברים אשר לגביהם הם שאלו אותו. ההארה שישוע מבטיח כאן היא עבור אחד עשר התלמידים, והייתה לכך תכלית ספציפית; דהיינו לחזק את אמונתם (יד 29). מי שמיישם את הקטע הזה כיום וטוען כי רוח הקודש אמורה לעזור לכל אחד מאתנו להבין את כתבי הקודש, מפספס את כוונתו של ישוע.
יוחנן טז 12-15
12 עוֹד רַבּוֹת יֵשׁ לִי לְהַגִּיד לָכֶם, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לָשֵׂאת זֹאת עַכְשָׁו. 13 אֲבָל הוּא, אֲשֶׁר הוּא רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת, כִּי לֹא יְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ, אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר הוּא שׁוֹמֵעַ יְדַבֵּר וְאֶת הַבָּאוֹת יוֹדִיעַ לָכֶם. 14 הוּא יְכַבְּדֵנִי כִּי מִשֶּׁלִּי יִקַּח וְיוֹדִיעַ לָכֶם. 15 כָּל אֲשֶׁר לְאָבִי שַׁיָּךְ לִי, עַל כֵּן אָמַרְתִּי כִּי מִשֶּׁלִּי יִקַּח וְיוֹדִיעַ לָכֶם."
כמו הקטע הקודם, קטע זה מהווה כחלק מדרשתו של ישוע לאחד עשר התלמידים שלו. ישוע מצביע על כך שהם עדיין לא מוכנים לשמוע את ההתגלות במלואה. ישוע אומר לאחד עשר שעדיין יש לו הרבה דברים לחלוק איתם (פס' 12). ישוע מבטיח להם שבעתיד, רוח הקודש תגלה להם את האמת במלואה (פס' 13). היא "תודיע" להם, מילה שמתייחסת להתגלות מיוחדת מאת אלוהים (השנייה לפטרוס א 20-21). נבואה זו התגשמה בזמן חייהם של שלושה תלמידים ספציפיים שישבו והאזינו לדרשתו של ישוע: פטרוס, יוחנן ומתי. קטע זה לא מדבר על כך שרוח הקודש תעזור באופן כללי למאמינים בישוע לפרש את כתבי הקודש.
הראשונה ליוחנן ב 18-27
18 יְלָדַי, זֹאת הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. וּכְמוֹ שֶׁשְּׁמַעְתֶּם כִּי יָבוֹא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, גַּם עַכְשָׁו קָמוּ צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים; מִכָּאן יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזּוֹהִי הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. 19 הַלָּלוּ מִקִּרְבֵּנוּ יָצְאוּ, אֲבָל לֹא מִשֶּׁלָּנוּ הָיוּ; כִּי אִלּוּ הָיוּ מִשֶּׁלָּנוּ, הָיוּ נִשְׁאָרִים אִתָּנוּ, אַךְ הֵם יָצְאוּ לְמַעַן יִוָּדַע שֶׁכֻּלָּם אֵינָם מִשֶּׁלָּנוּ. 20 וְאַתֶּם יֵשׁ לָכֶם הַמְשִׁיחָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ, וְכֻלְּכֶם יוֹדְעִים. 21 כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל שֶׁקֶר אֵינֶנּוּ מִן הָאֱמֶת. 22 מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן. 23 כָּל הַכּוֹפֵר בַּבֵּן גַּם הָאָב אֵין לוֹ; הַמּוֹדֶה בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב. 24 אַתֶּם, מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית יִשָּׁאֵר נָא בְּקִרְבְּכֶם. אִם יִשָּׁאֵר בְּקִרְבְּכֶם מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית, אֲזַי גַּם אַתֶּם תִּשָּׁאֲרוּ בַּבֵּן וּבָאָב. 25 וְזוֹהִי הַהַבְטָחָה שֶׁהוּא הִבְטִיחַ לָנוּ – חַיֵּי עוֹלָם.
26 אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּתַבְתִּי לָכֶם עַל־אוֹדוֹת הַמַּתְעִים אֶתְכֶם. 27 וְהַמְשִׁיחָה שֶׁאַתֶּם קִבַּלְתֶּם מֵאִתּוֹ נִשְׁאֶרֶת בְּקִרְבְּכֶם וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִישֶׁהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אֶתְכֶם, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁמְּשִׁיחָתוֹ מְלַמֶּדֶת אֶתְכֶם עַל־אוֹדוֹת הַכֹּל – וְהִיא אֱמֶת וְאֵינֶנָּה כָּזָב – לְפִי מַה שֶּׁלִּמְּדָה אֶתְכֶם עִמְדוּ בּוֹ.
בקטע זה, יוחנן מזהיר את הקוראים כי צורר המשיח עומד להגיע. אך בזמן הנוכחי, קיימים צוררי משיח רבים בין המאמינים. כדי לעמוד נגד תורות השקר של צוררי המשיח, על הקוראים להסתמך על "המשיחה" שניתנה להם כאשר הם האמינו בישוע (פס' 20, 27). ההקבלות בין הפסוקים הללו לבין הדרשה של ישוע (יוחנן יד 25-26 וטז 12-15) מראות כי "המשיחה" היא מתנת רוח הקודש. למרות ההקבלות בנוגע לזהותה של "המשיחה", עלינו לשים לב לכך ששני הקטעים לא אומרים את אותו הדבר. עלינו לבחון תמיד כל קטע בהקשרו. כפי שראינו לעיל, הדרשה של ישוע בליל הסגרתו הייתה מיועדת לאחד עשר התלמידים. באיגרתו של יוחנן, יוחנן מדבר על פעולתה של רוח הקודש בקרב המאמינים באופן כללי. המאמינים אליהם יוחנן כתב הותקפו על ידי תורות שקר אודות טבעו של המשיח. כאשר יוחנן אומר בפרק ב 27, אֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִישֶׁהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אֶתְכֶם, הוא לא אומר שהם לא זקוקים למורים. אלא שהוא מתייחס לטבעו של המשיח. קהל היעד של יוחנן הכיר היטב את הדוקטרינה אודות אלוהותו ואנושיותו של המשיח, לכן הם לא היו צריכים שמישהו ילמד אותם בנושא זה (או יבלבל אותם בנושא זה). לכן, קטע זה כלל לא מדבר על כך שרוח הקודש עוזרת לנו לפרש את כתבי הקודש.
השלכות מעשיות
ברצוני להדגיש כי אין בכוונתי להמעיט חלילה באמיתות ובחשיבות פועל רוח הקודש בחיי המאמינים. רוח הקודש פועלת כיום במאמינים כדי לשנות את אופיינו לאופיו של המשיח. עלינו ללמוד להיות מודעים לעצם נוכחותה של רוח הקודש בחיינו וללמוד להיות תלויים בה מרגע לרגע.
בנוסף לכך, עלינו להבין כי המטרה שלנו כמשיחיים היא לא לפרש את כתבי הקודש גרידא. אלא שעלינו לאפשר לרוח הקודש ליישם את האמת אליה אנו מגיעים (דרך פירוש מהימן של דבר האלוהים) בחיינו האישיים. שינוי חיים מתרחש כאשר אנו נותנים לרוח הקודש להדריך אותנו אל האופן שבו עלינו ליישם את הכתוב.
מאמר זה הוא תרגום של המאמר של היקסון, 1 Corinthians 2:6–16 and the Doctrine of Illumination
