כמשיחיים, אנו מאמינים שאלוהים מגלה את עצמו לבני אדם באופן ייחודי בכתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה) ובישוע המשיח. אמונות אחרות, כגון האסלאם, הכופרות בכך, אינן דת אמת גם אם הן מכילות אמיתות חלקיות בתוך המבנה הדתי המסולף שלהן.
המשיחיים מאמינים באלוהים אחד המושל בכל היקום ובבני האדם, בין שהם מאמינים בו ובין שהם כופרים בקיומו. קיים רק אלוהים אחד, נישא ורם ומלא הוד וגבורה. אי אפשר להגבילו לדרגת "אלוהי המשיחיים" או "אלוהי המוסלמים", או לכל קטיגוריה אחרת. האלוהים הנגלה בכתבי הקודש אינו אלוהים מקומי. הוא אינו אלוהי היהודים בלבד, או אלוהי המשיחיים בלבד, או אלוהי המוסלמים בלבד, אלא אלוהי הכול והוא מעל לכול.1
היהודים, המשיחיים והמוסלמים
כולם טוענים לאמונה באלוהים אחד בורא הכול שנגלה לבני אדם. זאת בניגוד לדתות הפגאניות המאמינות באלילים רבים. אולם, השאלה החשובה באמת אינה האם מוסלמים ומשיחיים מאמינים באותו האל האחד, או האם הם משתמשים באותה מילה כדי לכנות בה את האלוהים. מה שבאמת חשוב הוא מה הם מאמינים אודות האלוהים, הווייתו, אופיו ותכונותיו, והאם הם מכירים אותו באופן אישי וישיר. המשיחיים, בהתבססם על התנ"ך ועל הברית החדשה, מבינים את טבעו של האלוהים בהתבוננם בפני ישוע המשיח אשר דרכו ובו מגלה האלוהים את עצמו לבני האדם באופן מלא.2 הם מאמינים כי הווייתו ותכונתו העיקרית של האלוהים היא האהבה. לכן הם מכנים אותו "אבא", כינוי המתאר יחס אישי וקרבה משפחתית. בעוד שקיימות מקבילות מסוימות בין תפישת האלוהים במשיחיות ובאסלאם3, אין ספק שהרבה רעיונות באסלאם אודות אלוהים סותרים את הנגלה בתנ"ך ובברית החדשה. ההבנה המוסלמית אודות טבעו של האלוהים שונה מאוד מדמות האלוהים הנגלה לבני האדם בתנ"ך ובישוע המשיח.
דמותו של אלוהים באסלאם מבוססת על הכתוב בקוראן ובמסורות המיוחסות למוחמד (החדית'). כשם שבמשיחיות אי אפשר להפריד בין אלוהים האב לבין ישוע, כך באסלאם אי אפשר להפריד בין אללה לבין מוחמד, כי כל מה שהמוסלמי יודע אודות אללה נמסר לו מפי מוחמד בקוראן ובחדית'. מוחמד ומה שאמר ועשה הם המקור המוסמך היחיד והבלעדי באסלאם.4 האסלאם מדגיש את אחדות האלוהים, את גדולתו, את כוחו וגבורתו, את היותו טרנסצנדנטלי ואחר – שונה מכל מה שאדם יכול לתאר לעצמו. אללה כה שונה עד שאי אפשר לתארו במילים אנושיות, אין הוא אלוהים בעל אישיות הרוצה בקשר עמוק עם האדם, אין ביכולתו להרגיש את ההוויה האנושית, ואין הוא יודע סבל. אללה אינו מגלה את עצמו לבני האדם אלא רק מגלה להם את רצונו. הרבה מושגים בהבנת האלוהים באסלאם שונים ואף מנוגדים לדרך שבה תופסת המשיחיות את אלוהים. האסלאם מכחיש את אלוהותו של ישוע ואת התגשמותו בבשר, את מותו על הצלב ככפרה על חטא ואת תקומתו. האסלאם מכחיש את השילוש בהווייה האלוהית ומצהיר כי אין לאלוהים בן. אמונות היסוד של המשיחיות הן חילול שמים וכפירה בעיקר בעיני האסלאם.5
האלוהים המוצג בתנ"ך ובברית החדשה הוא אבינו שבשמים האוהב בני אדם חוטאים, חפץ בישועתם ועורג ליחס אישי עמם כילדיו וידידיו. הוא שלח ברוב אהבתו את ישוע המשיח למות על הצלב כדי לשמש עבורם כקרבן תמורה מכפר ולתת להם ישועה שלמה וחיי עולם. ישועה זו היא מתנת חסד הניתנת בחינם לכל המאמין בישוע. לעומת זאת, אלוהי האסלאם אינו אוהב חוטאים ודורש מבני האדם להושיע את עצמם באמצעות כניעה מוחלטת כעבדים המצייתים באופן מושלם למצוותיו. אלוהי המקרא נאמן לדבריו ולהבטחותיו. האלוהים באסלאם הוא שרירותי, עושה כרצונו ואינו מתחייב למלא את שאמר והבטיח. במשיחיות, אלוהים נותן לנו ביטחון וודאות בישועה כי זו אינה תלויה בנו אלא אך ורק בפועלו המושלם של המשיח. באסלאם אין למאמין ביטחון בישועתו וגם מוסלמי טוב ירא שמים עלול למצוא עצמו בגיהינום למרות כל מאמציו, אם כך ירצה האל בשרירות רצונו הריבוני שאין עליו עוררין. במשיחיות אלוהים מתייחס בחיוב ובאהבה לאדם השב בתשובה. באסלאם גורל האדם נחרץ מראש על ידי האל ואינו ניתן לשינוי.
המשיחיים מאמינים באלוהים שברא את העולם וקבע חוקים סבירים והגיוניים המושלים בו. חוקים אלה הם קבועים והאדם יכול לצפות בטבע ולגלות את רזיו באמצעות מחקר הגיוני ומדעי. האסלאם האורתודוקסי, לעומת זאת, מכחיש את עיקרון הסיבה והמסובב (סיבה הגורמת תמיד לאותה תוצאה) וטוען שאלוהים בורא הכול מחדש בכל רגע על פי רצונו. הטבע, אם כן, אינו ניתן לצפייה מראש ואין לחפש את הסיבה למה שמתרחש ביקום תוך הפעלת מחשבה הגיונית.6
'אללה', אלוהים בערבית
המונח אללה (الله) כשמו של האלוהים האחד מופיע בערבית הרבה לפני הופעת האסלאם. משיחיים ערבים קראו כך לאלוהי התנ"ך והברית החדשה. המילה הערבית אִלָהּ מקורה בשורש השמי אל"ה וקרובה למילים דומות בעברית כגון אל, אלוה ואלוהים המצויות במקרא ככינוי לאלוהים האחד, אלוהי ישראל. המילה הערבית אללה פירושה האל (אל-אילה). בעוד שנוצרים ערבים לפני האסלאם כינו כך את אלוהי המקרא, הערבים עובדי האלילים כינו בשם זה את האל העליון שמעל לאליליהם הרבים. מוחמד השתמש בשם זה ככינוי לאלוהים האחד שאת הבשורה אודותיו הוא הפיץ בחצי האי ערב. הוא שאב ממקורות יהודייים, נוצריים ופגאניים בהבנתו את אלוהי האסלאם.
הטענות הנשמעות לאחרונה בעולם המשיחי המערבי שאללה, אלוהי האסלאם, הוא אל פגאני (אל הירח) ושאסור לערבים משיחיים להשתמש בשם זה ככינוי לאלוהים האמתי, אינן קבילות. המילה היוונית תיאוס, ששימשה ככינוי לאלילי יוון, מופיעה כבר בתרגום השבעים וגם במקור היווני של הברית החדשה כתרגום למילה העברית "אלוהים". המילה האנגלית God מקורה בעולם הפגאני הגרמני לפני בוא הנצרות. עובדה זו אינה מטרידה דוברי אנגלית משיחיים. אין ספק שמותר ויאה למשיחיים דוברי ערבית להשתמש במילה אללה ככינוי לאלוהים.
ביוחנן יד 6 ישוע אמר: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי". מכיוון שמוסלמים אינם מקבלים את ישוע כדרך הבלעדית אל אלוהים האב, אין להם גישה חופשית (כפי שיש לנו) אל האלוהים שאותו הם מתיימרים לעבוד. ההבנה המוסלמית בנוגע לאלוהים ולמהותו היא הבנה מעוותת של האמת המקראית. עלינו, כמאמינים משיחיים, מוטלת החובה לבשר להם את הבשורה הטובה של אהבת אלוהים וישועתו השלמה בישוע המשיח.
הערות:
[1] "הַאֱלהִים לַיְּהוּדִים לְבַד הוּא וְלא לַגּוֹיִם? אָכֵן גַּם אלהֵי הַגּוֹיִם הוּא׃ כִּי הוּא אלהִים אֶחָד אֲשֶׁר יַצְדִּיק אֶת הַמּוּלִים בָּאֱמוּנָה וְאֶת הָעֲרֵלִים גַּם ־כֵּן עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה" (רומים ג 30-29).
[2] האיגרת השנייה לקורינתים ד 6-4.
[3] השפעת התנ"ך על האסלאם ניכרת בפרק (סורה) הראשון בקוראן, פסוקים 6-2: "השבח לאל ריבון העולמים, הרחמן הרחום, מלך יום הדין, אותך נעבוד ובך ניעזר." הניסוח מזכיר לנו את דברי אלוהים על עצמו למשה בספר שמות לד 6: "יְהוָה יְהוָה, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן; אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת".
[4] תפיסה זו באה לידי ביטוי בהצהרת האמונה המוסלמית (השהאדה): "אין אל מלבד אללה ומוחמד הוא שליח אללה". ההתגלות לכאורה דרך מוחמד מבטלת כל התגלות קודמת הסותרת אותה. לדעתם של המוסלמים, כתבי הקודש היהודיים והנוצריים הנמצאים בידינו היום סולפו ועוותו על ידי יהודים ונוצרים ואין להסתמך עליהם כלל. רק הנמסר מפי מוחמד הם דברי אלהיים חיים.
[5] ההתנגדות המוסלמית למשיחיות ניכרת בין היתר בסורה 112:1-4, "אמור: האל אחד, האל נצחי, לא ילד ולא נולד, ואין דומה לו אף אחד".
[6] את הפעילות המוסלמית הנרחבת במדעים במאות הראשונות לאסלאם יש לייחס לפעילותה של כת המועתזילה שלמדה את מורשת החכמה היוונית הקדומה ואימצה את עקרונותיה ואת שיטתה המדעית. כת זו הוכרזה ככופרת במאה ה-10 לספירה ומאז חלה הנסיגה במדעים בארצות האסלאם.
