מאת ג'והן פייפר
"כאשר אתם צמים אל תהלכו קודרים כמו הצבועים, המשנים את פניהם כדי להיראות צמים לבני אדם. אמן אומר אני לכם, שכרם אִתם. ואתה, כאשר תצום, משח את ראשך בשמן ורחץ את פניך כדי שלא תיראה צם לבני אדם כי אם לאביך אשר בסתר, ואביך הרואה במסתרים הוא יגמול לך" (מתי ו' 18-16).
הקדמה
קארל לאנדקוויסט כיהן כנשיא מכללת בית אל במינסוטה, ארצות הברית, במשך כמעט שלושים שנה (1982-1954). לאחר שפרש מתפקידו הוא הקדיש את העשור האחרון בחייו להתעמקות בנושא ההתמסרות האישית-רוחנית של המאמין המשיחי ובמשמעת משיחית. הוא אף הקים ארגון שאותו כינה "הלב הבוער" (ראה לוקס כ"ד 32) והתחיל לשלוח מכתבים ובהם דברי הגות מעוררי השראה. במכתבו מספטמבר 1989 הוא סיפר:"התחלתי להתייחס ברצינות לצום כתחום חשוב בחיים הרוחניים כתוצאה מביקור שערכתי אצל ד"ר ג'ון גון קים בסאול, קוריאה. 'האם נכון', שאלתי אותו, 'שצמת במשך ארבעים יום לפני מסע הבישור שערכתם בשנת 1980?'. 'כן', הוא ענה, 'זה נכון'. ד"ר קים, שעמד בראש הצוות שארגן את מסע הבישור, ציפה למשוך לאירוע שעמד להתקיים בכיכר יואידו כמיליון איש. אך שישה חודשים לפני המועד שתוכנן לעצרת הגדולה הודיעה לו המשטרה על ביטול האישור לקיים את האירוע.
באותם ימים שררה בקוריאה אי יציבות פוליטית וסאול הייתה נתונה למשטר צבאי. קציני המשטרה החליטו לא להסתכן בכינוס של קהל רב כל כך במקום אחד. לכן, ד"ר קים ועוד כמה מעמיתיו נסעו להר שעליו נוהגים משיחיים קוריאנים להתפלל, ושם התפללו וצמו ארבעים ימים עבור האירוע המתוכנן. בתום ארבעים הימים ניגשו למשטרה. 'אה, שינינו את דעתנו', אמר הקצין כשראה את ד"ר קים. 'החלטנו לאפשר לכם לקיים את האירוע כמתוכנן!'. "כשחזרתי למלון הרהרתי בעובדה שאני מעולם לא צמתי כך. אולי מעולם לא ערגתי בעצמה ובמסירות שכזאת לראות את אלוהים פועל… על גופו של ד"ר קים ניכרו הפעמים הרבות שבהן צם צומות ארוכים במהלך עבודתו כמשרת אלוהים באסיה. אבל אני גם מעולם לא חזיתי בנסים שד"ר קים זכה לראות".
ד"ר לאנדקוויסט סיפר בהמשך מכתבו שבאחד הכנסים של "הלב הבוער" הוא הבחין בסטודנט שאינו אוכל דבר. מששאל אותו אם הוא חש בטוב, הסביר הצעיר שהוא מסיים צום בן 21 ימים עבור הכוונת אלוהים בנוגע לחייו לאחר שיסיים את לימודיו.
ד"ר לאנדקוויסט ציין שבשנות שירותו האחרונות הוא גילה שיום צום אחד בשבוע הועיל מאוד לחייו ולעבודתו. הוא כתב: "במקום לצאת להפסקת צהריים בת שעה אני הולך לחדר צדדי ומנצל את הזמן לתפילה. למדתי באופן אישי למה התכוון ישוע כשאמר: 'יש לי אוכל לאכול שאינכם יודעים' (יוח' ד' 32)".
"כאשר אתה צם" ולא "אם אתה צם"
אחד הקטעים ששימשו השראה לד"ר לאנדקוויסט היה דברי ישוע במתי ו' 18-16. ישוע אינו אומר "אם אתם צמים" אלא, "כאשר אתם צמים". ישוע ראה בצום מנהג טוב ומועיל ולקח זאת כמובן מאליו שתלמידיו יצומו לאחר שיסתלק מהעולם (מתי ט' 15). כך שישוע יוצא מנקודת הנחה שנצום והוא מלמד אותנו כיצד לצום, ובעיקר – כיצד לא לצום!
הסכנות שבצום: צביעות
אם ברצוננו להתמלא בכל מלוא האלוהים (אפס' ג' 19) וככלי להשגת מטרה זו לשלב בחיינו צומות באופן קבוע, עלינו לדעת ממה להישמר. חשוב שנשמור על כללים רפואיים מסוימים כדי שלא נפגע בגופנו, אך חשוב עוד יותר שתהיה לנו הבנה רוחנית נכונה ושנשים לב לאזהרתו של ישוע בנוגע לסכנה הרוחנית הטמונה בצום שנעשה בדרכים לא נכונות.
א. שכרם אִתם
ישוע מזהיר אותנו מה אסור לנו לעשות כשאנחנו צמים, ומורה לנו מה עלינו לעשות במקום זאת.
במתי ו' 16 הוא מתרה בנו: "כאשר אתם צמים, אל תהלכו קודרים כמו הצבועים, המשנים את פניהם כדי להיראות צמים לבני אדם". אם כך, הצבועים הם אנשים שעושים מעשים שנראים רוחניים "כדי להיראות לבני אדם", כלומר, כדי להרשים. זהו השכר שבו מעוניינים הצבועים. אם נודה על האמת, מי מאתנו לא התענג אי פעם על מחמאות והערכה שקיבל בזכות המסירות והאדיקות והמשמעת העצמית שלו כמשיחי? מי מאתנו לא אוהב את ה"שכר" הזה? הוא בהחלט חשוב לנו. מעטים הם הדברים המביאים לנו יותר סיפוק מעצם ההכרה והשבחים שאנו מקבלים על הישגינו, ובמיוחד על הישגינו בתחום האדיקות הרוחנית.
לכן ישוע אומר בסוף פסוק 16: "אמן אומר אני לכם, שכרם אִתם". במילים אחרות, אם זהו הגמול שאותו אתה שואף לקבל כשאתה צם, זה מה שתקבל, וזה יהיה כל מה שתקבל. מי שצם בצביעות יקבל את מה שהוא מחפש ו"הצלחתו" היא בעצם כישלונו. זו הסכנה האורבת לו. הוא יזכה ברגעי התהילה ובתחושה שאוהבים אותו, ובזה יסתכם שכרו.
אבל למה כשאנחנו צמים לעיני כול זוהי צביעות?
לפנינו אנשים מאמינים. הם מחליטים לצום. במקום להסתיר את צומם הם מספרים שהם צמים. מדוע זו צביעות? אולי דווקא מי שמנסה להיראות כאילו אינו צם בעוד שהוא צם הוא הצבוע? האם אין הצביעות מוגדרת כניסיון להסתיר את האמת ולהציג כלפי חוץ תמונה שאינה משקפת את האמת הפנימית? אם כן, דווקא מי שאינו מסתיר את הצום הוא אדם שנוהג בכנות. הוא ה ווקא מי שמנסה להיראות כאילו אינו צם בעוד שהוא צם הוא הצבועתו הצום יועיל לתלמידיוק הבא של חייו.נית ים קרובה עם המשיח.ריות.ללוהיםאותם אנשים הפך מצבוע. הוא צם, והוא נראה כמי שצם. אין זו אחיזת עיניים. הוא אמתי.
אך ישוע קורא להם צבועים. מדוע? משום שהמניע לצום אמור לנבוע מרצון עז להתקרב לאלוהים, מרעב אליו. אך מה שמניע אנשים אלה הוא חיפוש אחר הכרה ותשבחות מבני אדם. לכן, הם אמנם פתוחים ומספרים בשקיפות אודות הצום שלהם, אבל עצם הפתיחות הזו מוליכה שולל כי אינה חושפת את כוונותיהם האמתיות. אילו באמת היו פתוחים וכנים הם היו מודים: "הגמול שאני מבקש הוא הערכה מבני אדם. אני רוצה שתרחמו עליי ושתשבחו אותי על רוחניותי". אילו היו נוהגים כך, הם לא היו צבועים. במקרה כזה גאוותם הריקנית הייתה נגלית לעין כול.
אם כן, מי שצם עלול להיכשל בשתי סכנות: חיפוש אחר השכר הלא-נכון (שבחים מבני אדם) והסתרת עובדה זו על ידי העמדת פנים. הם צמים מפני שהם כביכול אוהבים את אלוהים ורעבים לקרבתו, אך למעשה הם רעבים לדברי שבח ולהערצה מצד בני אדם.
ב. דרך אחרת לצום
בפסוקים 18-17 ישוע מתאר את הדרך הראויה לצום: "ואתה, כאשר תצום, משח את ראשך בשמן ורחץ את פניך, כדי שלא תיראה צם לבני אדם כי אם לאביך אשר בסתר, ואביך הרואה במסתרים הוא יגמול לך".
כתבי הקודש מזכירים צומות קבוצתיים או ציבוריים שונים, למשל במעשי השליחים י"ג 3-1 וי"ד 23. אל נטעה, צום שאנשים אחרים יודעים עליו אינו חטא. לפעמים קבוצה של אנשים מחליטה לצום יחדיו, ואין משמעות הדבר שזהו צום שמטרתו להיראות לפני אנשים. העובדה שמישהו הבחין בכך שאנחנו צמים אינה אומרת שצמנו כדי שהוא יראה אותנו. הכול תלוי בכוונה.
ג. המבחן
ישוע למעשה נותן לנו אבן בוחן שבאמצעותה ביכולתנו לבחון את המניעים שלנו. הוא אומר לנו לא להתאמץ להיראות צמים אלא להפך, להשתדל שאנשים לא ידעו שאנחנו צמים. למה? כי המטרה היא שהאלוהים יראה אותנו, לא בני אדם: "ואתה, כאשר תצום, משח את ראשך בשמן ורחץ את פניך, כדי שלא תיראה לבני אדם כי אם לאביך אשר בסתר, ואביך הרואה במסתרים הוא יגמול לך" (מתי ו' 18-17). הצום שלנו נועד להיראות על ידי אבינו שבשמים, הרואה במסתרים.
ישוע בעצם מעמיד למבחן את ממשותה של האמונה בחיינו. האם באמת אנחנו משתוקקים לקשר קרוב עם אלוהים והוא חשוב לנו יותר מאנשים? קל לעשות כל מיני דברים על מנת להיראות רוחניים לעיני בני אדם: ללמוד את הכתובים, להתפלל, להגיע לאספות הקהילה, לשרת בה בחריצות בתפקידים שונים, לעשות מעשים טובים וכדומה. אנחנו עלולים לעשות את כל הדברים האלה לא רק כדי לקבל שבחים מאנשים, אלא גם ממניע סמוי יותר – מתוך המחשבה שעיקר ההשפעה של מעשינו הרוחניים היא במישור "האופקי", כלומר האנושי, ולא במישור "האנכי", כלומר יחסינו עם אלוהים. המוקד הוא בני אדם ולא אלוהים. אני חושב שאם ילדיי יראו אותי מתפלל לפני הארוחה או קורא בכתובים, זה יועיל להם וגם הם יאמצו מנהגים אלה. אם העמיתים שלי במקום העבודה יראו אותי צם, הדבר עשוי לעודד אותם לצום גם כן. במילים אחרות, אנחנו חושבים שערכה של המסירות שלנו הוא השפעתה החיובית על האנשים סביבנו, שמבחינים בה, ובזאת אנחנו מתמקדים ולא באלוהים.
הדברים שנמנו לעיל אינם פסולים. אבל הסכנה היא שכל דבר שנעשה בחיינו יהיה למען ההשפעה על האנשים שסביבנו, שרואים את מעשינו, ושזו תהפוך למטרה העיקרית ואלוהים – למשנית. נדמה לנו שהכול בסדר כי אנחנו עושים מעשים טובים שאלוהים רוצה שנעשה, אלא שבעצם אנחנו מותירים אותו מחוץ לתמונה במקום להתמקד בו.
הצום יגלה אם אנחנו מסתפקים באלוהים. האם נצום באותה אדיקות גם אם איש אינו רואה אותנו? גם מבלי שאיש מרחם על סבלנו ומחמיא לנו על המסירות שלנו? האם נצום גם אם אלוהים הוא היחיד שיודע שאנחנו צמים?
ישוע קורא לנו לשנות כיוון ולהתמקד באלוהים לבדו. הוא מעודד אותנו לקיים מערכת יחסים אמתית ואישית עם אלוהים. אם אלוהים אינו ממשי בעינינו, הניסיון לעמוד בקשיים שאלוהים הוא היחיד שיודע אודותם רק יאמלל אותנו. הסבל יראה חסר טעם ויהיה לנו קשה לעמוד בו כי, לפי שיטת החשיבה המתמקדת בבני אדם, יש בו היגיון רק אם הוא יניב מחמאות מאנשים. אבל מה שחשוב באמת הוא אלוהים, ומיהו עבורך, מה הוא יחשוב ומה הוא יעשה.
ההבטחה
בסוף פסוק 18 מבטיח ישוע לאלה שמתמקדים באלוהים: "ואביך הרואה במסתרים, הוא יגמול לך". המילה "יגמול" עלולה לעורר בנו תחושה לא נוחה, כאילו שמדובר במסחר, בעסקת חליפין: אנחנו צמים ואלוהים "משלם" לנו בתמורה. אבל לא זו הכוונה. אלוהים גומל – משיב לנו בתגובה לצום שלנו. הוא נענה לתפילותינו ולצומותינו, ומעניק לנו לפי רצונו חסד ותמיכה בצורות שונות. אלוהים יגיב ברוחב לב להבעת האמונה שלנו.
אלוהים הרי רואה אותנו צמים. הוא רואה את כיסופי לבנו ואת תחנונינו והזדקקותנו, שמדרבנים אותנו לצום לפניו. הוא רואה שאיננו מחפשים את התענוג המופק ממחמאות שנקבל מפי אנשים שהתרשמו ממסירותנו האדוקה. הוא יודע שאיננו פועלים מנקודת מוצא של חוזק במטרה להרשים אנשים אלא מתוך חולשה ורצון לשטוח לפניו את צרכינו ומתוך השתוקקות נואשת שיפעל ויתערב. וכאשר הוא רואה זאת, הוא נענה. בצומות שערכנו לאחרונה במכללה שלנו חזינו בפועל ידו החזקה בדרכים מרשימות. אנשים שהקשו לבם לבשורה החלו להתרכך. אנשים שנטרו טינה החלו להתפייס. אנשים שהתרחקו החלו להתעורר מהאדישות ולהתפעם מגדולתו של אלוהים ומישועתו.
מהו הגמול?
ברור שהגמול אינו שבחי אדם. האם מדובר בכסף או רכוש? בוודאי שלא, שהרי ישוע ממשיך ואומר: "אל תאצרו לכם אוצרות עלי אדמות" אלא "אִצרו לכם אוצרות בשמים" (מתי ו' 20-19), אוצרות אמונה ואהבה
עיון בדרשה על ההר יבהיר מהו הגמול שאלוהים יעניק לנו כשאנחנו צמים. למשל, התפילה הכלולה בפסוקים הקודמים (ו' 13-9), שבעזרתה ישוע מלמד אותנו איך להתפלל, נפתחת בשלוש בקשות עיקריות: יתקדש שמך, תבוא מלכותך, יעשה רצונך.
זהו הגמול העיקרי שאלוהים מעניק לנו כשאנחנו מתפללים וצמים. אנחנו צמים מתוך השתוקקות ששמו ייוודע לכול ושהכול יוקירו ויכבדו אותו, מתוך רצון עז ששלטונו יתרחב עלי אדמות ויתממש בהיסטוריה, מפני שאנחנו נכספים שרצונו ייעשה בשמים ובארץ ושהכול ייכנעו לו. אנו מחלים את פניו במסירות והתלהבות כמו המלאכים המהללים אותו ללא הרף לנצח נצחים.
צום שמכוון לאלוהים
כמובן שאין זה רע לצום ולבקש מאלוהים עזרה בעניינים ספציפיים, והוא אכן נענה ומסייע לנו בכל תחום בחיינו. אבל שלוש הבקשות העיקריות האלה, "יתקדש שמך, תבוא מלכותך, יעשה רצונך", הן אבן הבוחן שתגלה אם כל הבקשות האחרות שלנו הן ביטוי לייחולים אלה. האם אנחנו רוצים שילדינו ייוושעו מפני שזה יביא כבוד לשמו הקדוש של אלוהים וישליט את מלכותו בחייהם? האם אנחנו מתפללים שאלוהים יקים ממשלות ומנהיגים ישרים וטובים מפני שאלמלי כן הם אינם מתנהלים לפי רצונו הטוב והקדוש של אלוהים ופוגעים בעם ובבריאה שלו? האם אנחנו מבקשים שיושיע את קרובינו ויחיה את גוף המשיח בכוחו ובאהבתו הגדולים, מפני שכך שמו של אלוהים ירומם, מלכותו תקודם ורצונו הטוב ייעשה? האם אנחנו חושבים בראש ובראשונה עליו? אם כן, הבה נשטוף את פנינו ונסדר את שערנו בעודנו צמים, ונניח לאלוהים לראות את רחשי לבנו. והוא, הרואה במסתרים, יגמול לנו בשפע וכך ישמח את לבנו ויפאר את שמו.
המאמר יצא לאור על ידי "החותם" והתפרסם בעיתון המשיחי "מעט לעת" גיליון 143
Fasting for the Father Reward מאת http://www.desiringgod.org/resource-library/sermons/fasting-for-the-fathers-reward
