אחת הדרשות הכי מדכאות והכי מעוותות מבחינת תפיסת חסד האלוהים שאי פעם שמעתי היא הדרשה שבה המבשר פול וושר עמד בפני 2,000 סטודנטים ואתגר אותם לבחון (לפי סגנון חייהם) אם הם אכן הילדים של אלוהים.1 בדרשה זו וושר היה בטוח שכמות נכבדת מהקהל מכילה נוער שהיה בדרכו לאגם האש משום שרבים מהם "צוחקים מאותן הבדיחות שהעולם צוחק מהן, והבנות לובשות בגדים חושפניים". הוא ממשיך ואומר ש"אחת הכפירות החמורות ביותר בהיסטורית הכנסייה של אמריקה היא שאם תתפלל ותבקש שישוע יבוא וישכון בליבך תיוושע".
לא יאומן! ההנחה שאני נושע בגלל שאני מאמין בישוע היא כפירה? הוא ממשיך ואומר ש"הכתובים מצווים עלינו לבחון את עצמינו אם אנחנו באמונה".
במאמר זה, אבחן את ההתייחסות המתמדת לשנייה לקורינתים יג 5. הפסוק הזה משומש לעתים תכופות כדי לאתגר מאמינים צעירים ובוגרים בקהילות שונות בארץ ובעולם, כדי להטיל אימה ולגרום לתהייה. מטרת הציטוט היא לגרום למאזינים להרהר ולתהות לאור המעשים שלהם וסגנון חייהם אם הם אכן נושעים והאם הם בדרכם למלכות השמיים או בדרכם לאגם האש הנצחי. האם הפסוק הזה מלמד שעלינו כמאמינים לבחון את החיים שלנו כדי לוודא שאנחנו נושעים? או שהמשמעות היא אחרת?
נַסּוּ אֶת עַצְמְכֶם אִם עוֹמְדִים אַתֶּם בָּאֱמוּנָה, בַּחֲנוּ אֶת עַצְמְכֶם; אוֹ שֶׁמָּא אַתֶּם עַצְמְכֶם אֵינְכֶם מַבְחִינִים שֶׁהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ בְּקִרְבְּכֶם? — אִם אָמְנָם לֹא נִכְשַׁלְתֶּם אַתֶּם בַּמִּבְחָן. (השנייה לקורינתים יג 5).
כאן, השליח אומר לקוראיו שבחינה עצמית יכולה להוביל לכך שהם ידעו אם הם "באמונה". אם הביטוי "ישוע בקרבכם" מתייחס לישועה, אז הפסוק אכן תומך בגישה הגורסת שעלינו לבחון את ישועתנו לאור סגנון חיינו. לעומת זאת, זו לא המשמעות של הביטוי.
המילה "עצמכם" היא המילה הראשונה ביוונית של הפסוק, והיא מתייחסת חזרה לפסוק 3, בו שאול כתב, שֶׁכֵּן מְבַקְשִׁים אַתֶּם לְהִוָּכַח אִם הַמָּשִׁיחַ מְדַבֵּר בִּי. ואז, בפסוק 5, שאול מאתגר אותם בחזרה: "אתם בעצמכם, צריכים לבחון את עצמכם ולראות אם הוא אכן מדבר בכם". לפני שנדבר על הביטוי "בכם", שימו לב שהמבחן לא אמור לגלות אם הם אכן נושעים אלא אם הם "באמונה" (פס' 5). מדוע רבים מניחים שלהיות "באמונה" משמעו להיות נושע?
בשימושים האחרים של הביטוי, הוא מתייחס לחיים התואמים את האמונה שלנו, או, לחיים התואמים את הדוקטרינות הבסיסיות של האמונה המשיחית. באותה האיגרת, שאול משתמש במושג הזה במשמעות של עמידה איתנה באמונה, כלומר, בהליכה של החיים המשיחיים, לא במשמעות של ישועה:
לֹא שֶׁאֲדוֹנִים אָנוּ עַל אֱמוּנַתְכֶם, אֶלָּא פּוֹעֲלִים אָנוּ אִתְּכֶם לְמַעַן שִׂמְחַתְכֶם, שֶׁכֵּן בָּאֱמוּנָה אַתֶּם יַצִּיבִים. (השנייה לקורינתים א 24).
בראשונה לקורינתים טז 13 שאול אומר, שִׁקְדוּ, עִמְדוּ בָּאֱמוּנָה, חִזְקוּ וְאִמְצוּ. הביטוי "עמדו באמונה" כאן, משמעו, "חיו בהתאם למה שאתם מאמינים". שאול דיבר במקום אחר על מאמינים החלשים באמונה (רומים יד 1), כלומר, "חלשים בלחיות בהתאם למה שהם מאמינים". שאול רוצה שהמאמינים יהיו בְּרִיאִים בָּאֱמוּנָה (טיטוס א 13), ופטרוס מפציר במאמינים להיות חזקים בדחיית הרוע, יַצִּיבִים בָּאֱמוּנָה (הראשונה לפטרוס ה 8-9).
בכל מקרה כזה, להיות "באמונה" הכוונה לעקביות עם החיים המשיחיים, לא לשאלת אמיתות הישועה או לבעלות של חיי נצח. אך מה לגבי הביטוי "הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ בְּקִרְבְּכֶם"? בהקשר המיידי, ההתייחסות של שאול לכך שישוע בו בפסוק 3, לא מדברת על ישועה. אלא, על הפגנה של כוח באומר ובמעשים. באותה צורה, המבחן שעליהם לעבור הוא לוודא אם ישוע "בקרבם" (השנייה לקורינתים יג 5). המטרה היא לא לגלות אם הם אכן נושעים, אלא אם המשיח מגלה את עצמו דרכם באומר ובמעשים. שאול לא מטיל ספק שהם נושעים (א 21-22; ג 2-3; ו 14; ח 9; יג 11-14). אלא, שאול מטיל ספק שהמשיח פועל בהם.
המשיח בקרבם במובן הזה, אלא אם כן הם נכשלו במבחן, כלומר אם הם adokimos. משמעות המילה הזו (adokimos) היא פסילה, או אי עמידה במבחן2. התוצאה של הכישלון נקבעת על ידי ההקשר. בראשונה לקורינתים ט 27 למשל, שאול משתמש במילה זו כדי לתאר את דאגתו לכך שהוא יפסל במירוץ ולא ישיג את הפרס. אבל שאול לא הטיל ספק לגבי העובדה שהוא הבן של אלוהים (השנייה לטימותיאוס א 12), אלא שאול לא ידע אם הוא ישיג את השכר (הפרס), דהיינו, משהו בנוסף לישועה.
את הפרס\שכר הזה, בניגוד לישועה, כן ניתן לאבד על פי הברית החדשה (השנייה ליוחנן 8, התגלות ג 11). בשנייה לטימותיאוס ב 15 שאול מיישם את המילה הזו על טימותיאוס כשהוא אומר לו: הֱיֵה שָׁקוּד לְהִתְיַצֵּב נֶאֱמָן (dokimos) לִפְנֵי אֱלֹהִים – פּוֹעֵל לֹא יֵבוֹשׁ, הַמְּחַלֵּק נְכוֹנָה אֶת דְּבַר הָאֱמֶת. זה ברור שטימותיאוס היה נושע אמיתי. למעשה, שאול הוא זה שהביא אותו לאמונה (הראשונה לטימותיאוס א 2). שאול לא היה מסמיך את טימותיאוס לרועה קהילה באפסוס אם הוא היה מטיל ספק בישועתו.
בשנייה לקורינתים יג 5 המשמעות של להיכשל במבחן היא: א. להוכיח שהמשיח לא פועל בהם בגבורה הן באומר ובמעשים. ב. להיכשל בעמידה איתנה באמונה. זו הייתה ההאשמה שהם הטיחו בשאול בפסוק 3. כעת, הוא הופך את הקערה על פיה ומאתגר אותם חזרה.
מכל האמור לעיל, אין שום מקום (או לפחות על בסיס הפסוק הזה), לטעון שעל מאמינים לבחון את אמיתות ישועתם לאור המעשים שלהם. כמה נזק מביאה הגישה הגורסת שעלינו לבסס את ביטחון ישועתנו על המעשים שלנו. גישה זו מהדהדת את עצתו המרושעת של אליפז שאמר לאיוב, הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ (איוב ד 6), שבמילים אחרות אמר לו שהחסידות שלו והצדקנות שלו הן מקור תקוותו וביטחונו.
המאמר תורגם מפרק 30 של ספרו של ג'ודי דילו (Final Destiny).
הערות:
2. Abbott-Smith, 10.
