לא פעם שמעתי אנשים שטוענים שהמילה "זקן" היא מילה משפילה – מילת גנאי!
האמנם?
דבר אלוהים מלמד אותנו שזִקנה היא ברכה מאלוהים, ושאריכות ימים תאפיין את מלכות המשיח (שמות כ 12; ישעיהו סה 20). אבל לצערנו, עבור זקנים רבים היום המציאות היא הפוכה. מדוע?
ראשית, באופן טבעי, האדם הזקן חווה סוגים רבים של אבדן שבא לידי ביטוי מבחינה חברתית, כלכלית וגופנית. הארכת תוחלת החיים אף מחריפה את המציאות הזאת. שלמה המלך התייחס באופן ציורי לשינויים הפיסיים אותם חווה האדם בזקנתו (קהלת יב 6-1), והוא מתייחס לשנים האלה כ"יְמֵי הָרָעָה… שָׁנִים, אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ". מנקודת ראייה גשמית, המחשבה על זִקנה אכן יכולה לגרום לייאוש!
לעומת זאת, שאול מתייחס לגישה הרוחנית, שצריכה לעודד אותנו: "לָכֵן אֵין אָנוּ מִתְיָאֲשִׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאָדָם הַחִיצוֹנִי שֶׁלָּנוּ הוֹלֵךְ וּבָלֶה, הָאָדָם הַפְּנִימִי שֶׁלָּנוּ מִתְחַדֵּשׁ יוֹם יוֹם" (השנייה אל הקורינתים ד 16). ההתחדשות של האדם הפנימי נוגעת למצבו הרוחני של האדם, ותלויה באופן הדוק לקשר האישי שיש לו עם אלוהים.
דבר נוסף שהכתובים מלמדים אותנו הוא, שאלוהים מצווה על יחס של כבוד ודאגה לזקן: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה" (ויקרא יט 32). כאן ההתייחסות היא לזִקנה (שֵׂיבָה) כתופעה, ולזקן – כאדם! חלקו השני של הפסוק מזכיר לנו שהכבוד והדאגה צריכים לנבוע מהמצפון שלנו לפני אלוהים, שלפניו ניתן דין וחשבון. ברוח זאת שאול השליח מזכיר לטימותיאוס ("הזקן הצעיר"): "אַל תִּגְעַר בְּזָקֵן, כִּי אִם הַפְצֵר בּוֹ כְּבֵן הַפּוֹנֶה לְאָבִיו… אֶל הַזְּקֵנוֹת כְּאֶל אִמָּהוֹת" (הראשונה אל טימותיאוס ה 2-1).
בשמות כ 12 , הציווי הוא: "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ…" – לכבד אינו רק עניין של יחס ראוי, אלא גם דאגה בפועל לצרכי ההורים – כלומר, להאכיל אותם! האחריות המידית לספק את צרכיהם של הזקנים חלה על המשפחה הביולוגית, כחלק מעבודת אלוהים ראויה!
"וּמִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג לִקְרוֹבָיו, בְּיִחוּד לִבְנֵי בֵּיתוֹ, כָּפַר בָּאֱמוּנָה וְהוּא גָּרוּעַ מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין" (הראשונה אל טימותיאוס ה 8). "זֹאת הִיא עֲבוֹדַת אֱלֹהִים טְהוֹרָה וּתְמִימָה לִפְנֵי אֱלֹהִים אָבִינוּ: לִפְקֹד אֶת הַיְתוֹמִים וְהָאַלְמָנוֹת בְּצָרָתָם, וּלְהִשָּׁמֵר נָקִי מִטֻּמְאַת הָעוֹלָם" (יעקב א 27).
במידה והמשפחה אינה מסוגלת לתת את המענה הנדרש, האחריות לדאגה לקשישים נופלת על הקהילה, שצריכה לספק את צרכי הנזקקים ללא משוא פנים (מעשי השליחים ו 1).
הדאגה לזקנים שבקרבנו והכבוד שאנחנו רוחשים להם הם עדות חיה לפועל אמִתי של אהבה. ואכן, יעקב, כיפא, יוחנן, בר-נבא ושאול התחייבו כשליחים לדאוג לנזקקים בקרב היהודים והגויים (גלטים ב 10-9).
אבל מעבר למילוי הצרכים הגופניים של הזקנים, אסור לנו לשכוח או להזניח את הצרכים הנפשיים והרוחניים של הזקנים שבקרבנו. עלינו לפקוד את הזקנים (לבקר אצלם), לקרוא להם את הכתובים, להתפלל אתם, לשיר להם וכדומה. כמו כן, חשוב מאוד גם להקשיב להם! אולי הזקנים מרגישים שגופם "נובל", אבל כשמקשיבים להם – הם פורחים! "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה; שְׁתוּלִים בְּבֵית יְהוָה; בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ; עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה; דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ;לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְהוָה; צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ" (תהילים צב 16-13). האנשים האלה הם העדות לחסדו ולנאמנותו של אלוהים לדור ודור, והם מחכים בכיליון עיניים להזדמנות שבה יוכלו לחלוק עם אחרים את אשר עשה אלוהים בחייהם. שום קדמה טכנולוגית לא תוכל להוות תחליף למה שניתן ללמוד מניסיון חייהם ומהחכמה שצברו!
״זקן״ היא מילה יפה, מילה שהשימוש בה בכתובים מביע כבוד, משמעות ומעמד!
השאלה היא: איזו משמעות אנו מעניקים לזקן?"
מהו חזון "אחרית הימים" שלנו? הערך העצמי של הזקן אינו תלוי במה שאנו אומרים עליו, אלא במה שאנו עושים עבורו.
האדון שלח אותי באופן ברור לשרת בתחום הזה. לכן עברתי הכשרה אקדמאית בניהול בתי אבות והתחלתי, בשלב ראשון, לעבוד בבית האבות "אבן העזר" בחיפה בקיץ 1998 במשרה חלקית. בשנת 2003 מוניתי למנהל הישראלי הראשון של "אבן העזר". מטרת בית האבות היא להעניק את הטיפול הראוי לזקנים, אך גם לשמש כבית רוחני לאחים הזקנים, ובכך לשרת אותם, את בני משפחותיהם ואת קהילותיהם. אולם, בית האבות אינו אמור להוות תחליף לבני המשפחה וחברי הקהילה!
