מאת ווינקי פארטני
המאמר הבא עוסק בנושא מטריד וקשה. ה"חוזה" שהוצא על ילדינו איננו חדש. המלחמה נגדם משתוללת לכל אורך ההיסטוריה, ולא רק נגדם אלא גם נגד עצם מושג הילדוּת. מאמר זה יסייע לנו לאמוד לאור הכתובים את הנזק וידרבן אותנו לראות את הדחיפות שבמצב ואת הצורך לפעול. (מלודי גרין)
אני סבורה שכל משיחי יסכים אִתי שהילדים בימינו נמצאים תחת מתקפה. בדרך כלל אנחנו מתרכזים בבעיה אחת או שתיים ולדעתי מחמיצים את הבעיה הרחבה יותר. מה שמתרחש היום הוא התוצאה של מתקפה כללית ורחבה נגד ילדינו שמטרתה לעוות ולהרוס את מושג הילדות עצמו.
ישוע יצא בהצהרות ממש קיצוניות הקשורות לעניין זה. אחת מהן הייתה: "אמן אומר אני לכם, אם לא תשובו ותהיו כילדים לא תיכנסו למלכות השמים" (מתי י"ח 3). אנחנו יודעים שכדי להיכנס למלכות שמים עלינו לחזור בתשובה ולהפוך למאמינים, וזה כבר כרוך בשינוי קיצוני, אבל כאן נדרש מאתנו גם לשוב ולהיות כילדים! איך עושים זאת?
בבשורת מרקוס מסופר שישוע חיבק ילד ואמר לתלמידיו: "כל המקבל ילד אחד כזה בשמי, אותי הוא מקבל" (מרק' ט' 37), ובהמשך מסופר ש"הביאו אליו ילדים כדי שייגע בהם, אך התלמידים גערו בהם" (י' 13). דמיינו לעצמכם את המעמד: הילדים מנסים להתקרב אל ישוע והתלמידים נחפזים לשלוף מקלות ואומרים זה לזה: "אנחנו נגן על האדון ולא נניח שאנשים קטנים יטרידו אותו ברוב חוצפתם. בואו נסלק מפה את הילדים האלה! הם מטרד!". אבל ישוע כעס, הציב ילד קטן במרכז וזעזע אותם כשאמר, למעשה, "אם לא תהיו כמוהו – לא תוכלו ללכת בעקבותיי באמת ולהיכנס למלכות שמים!".
מאפיינים של ילדים
מה מאפיין את הילדים? על אילו מהתכונות המאפיינות ילדים חשב ישוע כשהשתמש בהם כדוגמה?
לילדים יש אמונה פשוטה. הם מאמינים ללא סייג במה שאדם מהימן וסמכותי אומר להם. הם מקבלים את דבריו בלי להתווכח. הילדים בוטחים באחרים (ראה משלי ג' 7-5).
לילדים יש סקרנות ומבט רענן וחדש על החיים. האם הזדמן לך לקחת ילד קטן ולהראות לו משהו שהוא לא ראה מימיו? נחמד רק להתבונן בו. הורים שראו פעמים רבות סוסים או פרפרים מתעלמים מהם ורוצים להמשיך בדרכם, אבל הילדים מבקשים לעצור ולהביט והם מרותקים גם מהדברים הפשוטים והיום יומיים. לפני כ-15 שנים נערך סקר במסגרת מחקר על אנשים שנחשבו במהלך ההיסטוריה לגאונים כמו מיכאל אנג'לו, ליאונרדו דה וינצ'י ואלברט איינשטיין.
החוקרים בחנו את ילדותם של האנשים האלה, את השכלתם, ובמידת האפשר גם מדדו את מנת המשכל שלהם בניסיון לנתח מהם הגורמים המובילים לגאונות. מה שמעניין הוא שלא לכולם הייתה מנת משכל גבוהה בהרבה מהממוצע. מנת המשכל לא הייתה המכנה המשותף העיקרי ביניהם. המאפיין העיקרי המשותף להם הייתה היכולת להסתכל על הדברים כאילו מעולם לא ראו אותם קודם לכן, לראות אותם באור חדש לחלוטין. הם יכלו להתבונן במשהו שאחרים ראו אלפי פעמים ולקשר אותו לדברים אחרים וכך לחולל פריצת דרך אמתית. במילים אחרות, לגאונים יש יכולת לראות דברים כפי שילד קטן רואה אותם.
תכונה נוספת שמאפיינת את הילדים היא יכולתם לסלוח במהרה. הם לא נוהגים לשמור טינה. "היו טובים איש לרעהו. היו מלאי רחמים וסלחו…" (אפס' ד' 32).
ילדים אינם חוששים לשאול כל הזמן. הם סקרנים ולומדים דברים חדשים כל הזמן. לא לשווא אמר ישוע כשהתפלל: "מודה אני לך, אבי, אדון השמים והארץ, כי הסתרת את הדברים האלה מן החכמים והנבונים וגיליתם לעוללים" (לוקס י' 21).
הילדים נוטים להעריץ גיבורים. קל להם להעריץ דמות מסוימת ולנסות לחקות אותה. הנטייה הזו טבועה בהם באופן טבעי. "לכו בדרכי אלוהים כבנים אהובים" (אפס' ה' 1).
לילדים יש ענווה טבעית. ברור להם שהם רק ילדים קטנים ושיש להם הרבה מה ללמוד מאדם מבוגר שהנו גדול, חכם וחזק מהם. "מי שישפיל את עצמו להיות כילד הזה הוא הגדול במלכות השמים" (מתי י"ח 4).
ילדים קטנים שעוד לא התקלקלו אינם "מתוחכמים" מדי. הם עדיין לא למדו להיות ציניים. יוסף הצעיר חלם חלומות נבואיים אודות מה שיקרה לו ולאחיו בעתיד. הוא לא שמר אותם לעצמו אלא מיהר לספר אותם לאחיו. תארו לכם שאתם באים אל אחיכם הבוגרים ואומרים להם: "היי, נחשו מה? חלמתי חלום הלילה וראיתי שמש וירח, וכוכבים כמספרכם, וכולכם השתחוויתם לי! מה דעתכם על החלום שלי?"… אחיו של יוסף ממש לא אהבו את החלום (ראה ברא' ל"ז 11-5).
ילדים פשוט אומרים את האמת ולא מנסים לייפות אותה.
וכן, אמנם האנושות כולה הושחתה והתעוותה מאז חטאו אדם וחווה בגן עדן, אך עדיין יש בילדים מידה מסוימת של תום. האם התבוננת אי פעם בעיניו של תינוק? יש בהן תמימות וטוהר. הם עדיין לא מודעים לכל הכיעור שיפגשו בעולם של המבוגרים. ילדים שטרם נפגעו הם ילדים שמחים. הם נהנים מאוד מכל דבר קטן ומרבים לצחוק.
ילדים קטנים נענים לאהבה ומשיבים אהבה. הם אוהבים חיבוקים והתרפקות ורצים באופן טבעי אל זרועות הוריהם. "הרי לא קיבלתם רוח של עבדות לחזור אל הפחד אלא קיבלתם רוח המקנה מעמד של בנים, וברוח זאת אנו קוראים 'אבא, אבינו" (רומ' ח' 15).
הילדים אוהבים לשחק ולהשתעשע. הם מעבירים חלק נכבד מזמנם במשחק. זו הדרך העיקרית שבה הם לומדים ומתפתחים. מומחים שמייעצים לאנשי עסקים ותעשייה אומרים שמשחק הוא אחת מהדרכים הטובות ביותר לפתח יצירתיות וכישורים לפתירת בעיות.
הילדים מצטיינים בפשטות מיוחדת. עולמם אינו מסובך וגישתם ישירה. הילדים חיים, אוהבים, צוחקים, משחקים ונחים בלי לסבך את הדברים. "מי שאיננו מקבל את המלכות כילד לא ייכנס לתוכה" (לוק' י"ח 17).
הילדים משקיעים את כל כולם במה שהם עושים. "כל מה שאתם עושים, עשו בכל נפשכם…" (קול' ג' 23).
הילדים חיים בעולם שבו הכול "שחור-לבן". מבחינתם הכול או טוב או רע – מותר או אסור. הם לא למדו עדיין את משמעות המושג "פשרה" (האיגרת הראשונה של יוחנן ג' 10-7).
הילדים גם עלולים לנהוג בחוסר טקט ולעתים הם חסרי נימוס. הם אומרים בדיוק מה שהם חושבים או רואים ואינם מוצאים כל סיבה להציג דברים בדרך שונה מכפי שהם באמת. התיאולוג ביל גוטהרד מכנה אותם "המרגלים הקטנים של אלוהים". כשהייתי ילדה הייתה לאמי חנות בגדים. הלקוחות הטובות ביותר שלה היו נשים בעלות מידות גדולות משום שהיה עליהן לקנות יותר בד לשמלות שתפרו עבורן. יום אחד ביקשה אמי מאחותי הצעירה לעמוד מאחורי הדלפק ומיהרה להכין לעצמה כוס תה. היא אמרה לאחותי לקרוא לה אם מישהו ייכנס לחנות. ואז נכנסה אישה אמידה ואחותי הקטנה והמתולתלת צעקה בקול רם שהדהד בכל רחבי העיר כמעט: "אימא, בואי, גברת שמנה נכנסה לחנות!". אינני זוכרת אם אמי איבדה את הלקוחה ההיא או לא, בכל מקרה היא מעולם לא השאירה שוב את אחותי ליד הדלפק!
דוגמה חיה עבורנו
הילדוּת מהווה מעין כתב אישום נגדנו שמצביע על כך שאיננו דומים לאלוהים. הילדות היא עדות לאהבתו של המשיח בעולם. הילדים הקטנים מעידים באופן מתמשך על אלוהים ועל מלכותו. הם מזכירים לנו מה זאת אומרת להשתייך לאלוהים, לאבינו שבשמים. הם מזכירים לנו שאנחנו בניו והוא אבינו, ושעלינו להיות כמוהם. הילדים הם כדרשה ללא מילים שמצביעה בכל בית על הפשטות, השמחה והענווה שהופכות את העולם למקום ששווה לחיות בו. הם מזכירים לנו כיצד חי משיחי אמתי.
אם כן, איך רוצה אלוהים שהמשיחיים ייראו? סלחנים, בוטחים, שואפים ללמוד, מבדילים בין טוב לרע, מלאי שמחה, אמונה ואהבה, רעננים ומלאים סקרנות מדי בוקר, נלהבים, מתבוננים בכל דבר כאילו מעולם לא ראו אותו קודם לכן. רצונו שנאהב להשתעשע וליהנות, שנהיה ישירים ופשוטים ובסופו של יום נלך לנוח בשלווה גמורה. האם כך נראים המבוגרים בימינו, גם המשיחיים שבהם? אין זה פלא שאלוהים משבח את הילדים.
אבל, מה יקרה לעולם אם הוא יאבד את הילדות, את התום שבה ואת כל מה שהיא אמורה ללמד אותנו?
האם אנחנו ממשיכים להקריב את ילדינו?
תיארתי חלק מהתכונות המאפיינות את הילדים, אבל מה קורה כשהתכונות האלה מתעוותות?
מה קורה כשמעוותים את ההערצה לגיבורים? כשמכניסים רוע ושדים ורוחות להערצת הגיבורים שלנו אנחנו מקבלים דברים כמו "מבוכים ודרקונים". אפילו גיבורי הסרטים המצוירים של היום הם בעלי כוחות על טבעיים. כל ילד אוהב את הגיבור שלו ומחקה אותו. הילדים מתלבשים ומדברים כמו הגיבורים שהם מעריצים. ממש סוגדים לזמרים ידועים ("אלילי פופ"), לספורטאים ולכוכבי קולנוע. כל אלה גזלו את המקום השייך לאלוהים! בצורה כזאת הילדוּת של בנינו ובנותינו, כפי שאלוהים התכוון שתהיה, מתעוותת ונגזלת. התכונות והמערכת שאלוהים רצה שיקרבו את הילדים (וגם את המבוגרים) אליו, וישקפו וימחישו את הגישות שהוא רוצה שיאפיינו אותנו, ניזוקות.
למה יצר אלוהים את הילדים עם רצון להעריץ גיבורים? הנטייה הזו עזה בעיקר בגיל הנעורים. לכן ילדים רבים מתאהבים במורות שלהם. אחרים מתאהבים בגיבורים מהסרטים. אני הייתי מאוהבת בסופרמן ובבאטמן. אני סבורה שאלוהים רצה לפתח בילדים את ההערצה לגיבורים מתוך המשפחה. ילדים קטנים אמורים להסתכל בהערצה על קרובי משפחתם, בייחוד על הוריהם, ולהתחיל לחקות אותם. לכן הם לובשים את הבגדים של ההורים ומשחקים כאילו שהם מבוגרים. כשהמשפחה מספקת לילדים תמונה נכונה של אלוהים, יתעורר בילדים רצון להכיר אותו אישית ולהפנות את הערצתם לדמות הראויה לכך ביותר – אליו.
עיוות המאפיינים שאלוהים ברא
אז מה עשה העולם? הוא זיהה פוטנציאל גדול. תאוות הבצע והגאווה חודרות גם לתחום זה והופכות אנשים חוטאים לאלילים. הן השתלטו על הסרטים, המוזיקה והמשחקים שלנו. חשבו לרגע על אחד הסרטים הנצפים ביותר בהיסטוריה, אי. טי. האם זה הגיוני שמישהו יתאהב ביצור כמו אי.טי. וירצה להכניס אותו הביתה? הוא מכוער מצפרדע אבל התייחסו אליו כמו אל אלוהים, ויצרו אותו עם קווי דמיון למשיח. זו הסיבה שבסרט הראשון אודות אי.טי. ניתן למצוא 32 התייחסויות ישירות או מקבילות לחייו של ישוע. הוא יוצר, מרפא ומעניק חיים בכל מקום שאליו הוא מגיע. שמה של אמו המאמצת הוא מרי (מרים), וכשהוא מת השעון נעצר על 15:35, פחות או יותר השעה שבה ישוע מת. גם אי. טי. קם מהמתים ויחזור כי כך הוא הבטיח.
הבה נתבונן בעוד תכונות שמאפיינות את הילדות ואשר התעוותו בעולמנו.
ההפך מביטחון ואמון הוא ספקנות. הספקנות היא אחד המאפיינים הבולטים של ימינו.
היפוכן של ענווה וצייתנות הן אנוכיות ויהירות.
במקום לבטוח לומדים הילדים לפחוד ולחשוד. הפחד הוא ההפך מאמונה. הוא המקבילה של השטן לאמונה. השטן קונה את נאמנותם של חסידיו על ידי הטלת פחד בעוד שאלוהים עושה זאת באמצעות אמון. כדי שהשטן יצליח לממש את תכניותיו עליו לפתח פחד וחששנות בחיי אנשים.
ומה לגבי תלות? בהשפעת העולם היא הופכת לעצמאות ולמרדנות. דרך אגב, השאיפה לעצמאות היא הצעד הראשון בכל סטייה מדרכיו של אלוהים. היא תרחיק את האדם מהאמת ותוליך אותו שולל. האם אתה רוצה להאמין בתרמית? התהליך לא מתחיל בדעות התיאולוגיות שאתה מאמץ וגם לא מתחיל באישיות שלך. תחילתו בגישה שלך, בהלך רוח שאינו רוצה תלות באלוהים. משם זה ממשיך לאישיות שלך ומתחיל להתגלות בהתנהגות בלתי מוסרית. לבסוף זה משפיע על הדרך שבה אתה מבין את הכתובים וממשיך ומשפיע על מה שאתה חושב, אומר ומלמד. בדרך כלל כשאנחנו חושבים על מישהו שסטה מהדרך ומאמין בתרמית אנחנו בודקים במה הוא מאמין. אבל גישה שגויה היא הסימן הראשון לסטייה מדרך הישר ולסכנה שנאמין בתרמית. האם יש לאדם הלך רוח של משרת, או של מישהו שאינו רוצה להיות תלוי באיש ועושה כרצונו? כשאנחנו פוגשים מישהו כזה – הוא כבר הולך שולל, התחיל לסטות מהדרך והוא בדרכו לדברים גרועים עוד יותר.
מה ההפך מיושר וכנות? מרמה, אי אמירת אמת. מי שבא להוכיח את החברה על שחיתות וערכים מעוותים עלול להיתקל בביקורת ובדחייה ולכן הוא עלול לעדן את המסר שבפיו. היה זה מבחן שאתו התמודדו הנביאים. אנחנו כל כך חוששים פן נכעיס את שומעינו או נפגע במישהו עד שאנחנו משנים את המסר שבפינו ומוכנים לוותר על האמת. מורי התורה והנכבדים באו אל ישוע כי שמעו שייתכן שיש בפיו מסר חשוב. אבל הוא מיד אמר להם: "אתם מזכירים לי גוויות שעדיין לא נקברו. אתם מבאישים! אתם חבורת נחשים, דור צפעונים שנמצא בדרכו לגיהינום. אתם רוצים להזמין אותי ללכת אתכם? תודה רבה…". המסר של ישוע לא היה נעים לאוזני השומעים. כשאנחנו חושבים על דרכים לקנות את לבם של היהודים ולהשפיע על היוונים, סביר שלא נבחר בהשמעת תוכחות קשות כל כך… אבל ישוע נהג כך תמיד. הוא תמיד דבר אמת. אפילו כשאנשים ישבו ואכלו אתו הוא אמר להם דברים כגון: "אתם מתחזים לצדיקים! מעמידי פנים וצבועים!".
הילדים מתנהגים בטבעיות, אבל כשזו מתקלקלת החיים הופכים למלאכותיים, מאולצים ומכוערים. אין דבר נורא יותר מילד בן תשע שעומד בקרן רחוב ומוכר את גופו כזונה ממין זכר. מצב כזה הוא לחלוטין לא טבעי. זהו עיוות נורא! זהו ילד שאינו ילד ומעיניו נשקף מבט עצוב ומנוכר של איש בן חמישים. זה מכוער ואיום כי זה מנוגד לחלוטין לטבע, מנוגד למה שאלוהים קבע.
באחרית הימים
רובנו מכירים את הנבואה המבטיחה שאלוהים ישפוך את רוחו על כל בשר. האם אתם זוכרים מי הראשונים שמוזכרים ברשימה? "בניכם ובנותיכם" (יואל ג' 1). "הבחורים חזיונות יראו" והזקנים יחלמו חלומות ואלוהים ישפוך את רוחו בימים ההם גם על העבדים והשפחות, על גברים ונשים (פס' 2-1). באותו יום שבו חגגו את חג השבועות לפני כאלפיים שנה, הודיע כיפא ש"זה הדבר שנאמר על ידי יואל הנביא…" (מה"ש ב' 21-16).
יואל מתאר את פני החברה באותם ימים שבהם ישפוך אלוהים את רוחו: "ואל עמי ידּוּ גורל, וַיתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וַישתו" (יואל ד' 3). מדובר כאן על ילדים שנמכרים לזנות. אלוהים מביא משפט על עמים שכאלה. הילדים שלהם סובלים מהמשפט שהם מביאים על עצמם.
ויואל ממשיך: "ובני יהודה ובני ירושלים מְכרתם לבני היוונים למען הרחיקם מעל גבולם" (פס' 6). ילדים נמכרו ליוון, שם האדירו את הפילוסופיה וחכמת האדם החליפה את דבר האלוהים. ביוון של אותה תקופה התפשטה ההומוסקסואליות. יוון הייתה אימפריה חזקה אבל היא החלה להתפורר. הדימוי הגברי החזק והגיבור הוחלף בדימוי נשי יותר, מאחר שהעם היווני התחיל להתמכר לתאוות בשרים ולהומוסקסואליות. כשהילדים האלה נמכרו לזנות, לא רק טוהרם המיני נטמא אלא הם גם ניזוקו נפשית ורוחנית.
למרבה הצער, מה שהתרחש אז ביוון מזכיר מאוד את מה שמתרחש היום.
כולנו ערים לכך שהילדים בימינו חשופים להתעללות נוראה מכל מיני גורמים. ילדה שאביה ניצל אותה מינית מאז שהייתה בת שש אמרה בלב שבור: "אני מרגישה כמו חפץ שהשתמשו בו וזרקו, כמו פח אשפה…". ואחד העיוותים הגדולים ביותר שאנחנו מכירים היום הן ההפלות המלאכותיות. למעלה ממיליון וחצי תינוקות נרצחים כך מדי שנה בארצות הברית לבדה. הרחם – המקום שאמור להיות המוגן והבטוח ביותר עבור האדם – חדל להיות בטוח. מבחינה סטטיסטית, סיכוייו של מי שעצור באמריקה בתאי הנידונים למוות לשרוד גדולים מאשר ברוב המקומות האחרים בארצות הברית! הסיכוי שבסופו של דבר יוציאו להורג מי שנשפט למוות הוא נמוך יותר מאשר הסיכוי של עובר לשרוד את ההיריון מבלי שאמו תחליט להרוג אותו. איננו מדברים כאן על יוון של לפני אלפיים שנה. מדובר על אמריקה, על העולם החופשי, על התרבות "המתקדמת" ו"הנאורה" של ימינו.
ההיסטוריה חוזרת
בשני מקרים שמוזכרים בכתבי הקודש מסופר על תכנית שמטרתה הייתה לפגוע בילדים. בשני המקרים התערב אלוהים בצורה על טבעית כדי להגן עליהם וגם ההורים יראי האלוהים פעלו להגנתם.
הראשון היה פרעה, שראה שבני ישראל מתרבים בארצו ו"הוציא חוזה חיסול" כל בן שייוולד, בדיוק בתקופה שבה נולד משה.
המלך ציווה על בני ישראל להשליך למי היאור כל בן זכר שנולד. הוריו של משה אכן צייתו לפקודה כלשונה, אבל מצאו חלופה יצירתית – תחילה הניחו את משה בתיבה ורק אז הם השליכו אותו לנהר! אני מאמין שאלוהים נתן להם חכמה לנהוג כך, שהם התפללו ושהם בטחו באלוהים ולא חששו מגזר דין מוות אם יתגלה שהפרו את מצוות המלך המצרי. כולנו יודעים איזה תוצאות מרחיקות לכת היו למעשה הנועז שלהם…
בהשגחת אלוהים אימצה בתו של פרעה את משה. אלוהים אפילו דאג לכך שהמינקת תהיה אמו של משה. חייו ניצלו והוא גדל בארמון המלך – אותו מלך שציווה להרוג אותו! פרעה ביקש להשמיד את כל הבנים, ודווקא הבן שניצל היה זה שהשמיד בסופו של דבר (בכוחו של אלוהים, כמובן) את פרעה וצבאו.
"חוזה החיסול" השני נגד ילדים שנזכר בכתבי הקודש הוצא בידי הורדוס. האסטרולוגים שלו ידעו שמשהו גדול עומד להתרחש. חכמי המזרח ראו אותות בשמים, הגיעו לירושלים ושאלו: "היכן מלך היהודים אשר נולד? כי ראינו את כוכבו במזרח ובאנו להשתחוות לו" (מתי ב' 2). כשהורדוס שמע על כך הוא תהה בזעם ובחשדנות: "מה?! מלך היהודים?! הראו לי היכן הוא כדי שאוכל להשתחוות לו" (ראה פס' 8). הורדוס הבין שאי שם נמצא תינוק שיגדל ויהיה מלך היהודים, ואז הוא יאבד את משרתו ואת מעמדו. מכיוון שלא הצליח לאתר את התינוק הוא ציווה להרוג כל תינוק שגילו פחות משנתיים.
הורדוס ציווה לחסל את כל הילדים אבל ההורים יראי האלוהים, במקרה זה יוסף ומרים, הוזהרו על ידי מלאך וברחו למצרים (פס' 15-13). הם נמלטו דווקא למצרים, הארץ שבה הרגו בזמנו את כל אותם תינוקות עבריים! לאחר מות הורדוס חזרו מרים, יוסף ובנם ישוע לגליל. גם במקרה הזה ניצל המושיע אף על פי שהיה רדוף ודחוי על ידי בני אדם. גם כאן זה שניצל, ישוע, הוא זה שגבר על מי שרצה לחסלו, השטן.
ההתקפה הגדולה ביותר
בכל פעם שילדים נולדים בתקופה חשובה במיוחד בתולדות האנושות, מתרחשים דברים מוזרים ועל טבעיים. השטן ושדיו משתוללים ומנסים לפגוע בילדים של אותו דור.
מדוע?
כפי שראינו, בכל פעם שמתרחש טבח המוני של ילדים, איש מפתח עומד להיוולד. כך קרה עם משה ועם ישוע. מושיע עמד להיוולד, וכוחות האופל פחדו.
אם כן, רצח המוני של ילדים אינו רעיון חדש. השיטה בימינו שונה אבל הרעיון ישן. הפעם מדובר בילדים שלנו. מהי משמעות הדבר עבורנו? מה אנחנו יכולים ללמוד מהטבח הנורא הזה שמתבצע כעת? עלינו לשאול את עצמנו: מה גורם לשטן לחשוש כל כך דווקא בדור הזה? מה הוא יודע או חש שעתיד להתרחש, שגורם לו לחולל שואה איומה שכזו?
בימי משה וישוע לא הצליח השטן הזועם לפגוע במטרה. המושאים של ההתקפות שלו הצליחו להימלט והסבו לממלכתו נזק בל יתואר. אם הדור שלנו נתון למתקפה כל כך קשה, אין ספק שיש בו דבר מה יקר מאוד וחשוב לאלוהים.
האם הדור שלנו הוא הדור האחרון לפני שישוע ישוב? האם חיים בינינו רבים שניצלו משיני ההפלות ואלוהים ישתמש בהם כשיתרחשו הנסים העל טבעיים הגדולים שהבטיח שיתרחשו?
ייתכן שישנם עוברים שיינצלו מהחרב שמיועדים להיות מנהיגים שיובילו דור שלם של אנשים נטושים, מחוסרי אהבה ובודדים לחיק אלוהים.
אני מאמינה שהילדים שנולדים היום הם חלק מדור שלם שאלוהים עומד להשתמש בו בדרך מיוחדת ולכן האויב מנסה לפגוע בהם בכל דרך אפשרית – גופנית ורוחנית. ההחלטה המרושעת התקבלה בגיהינום- "החוזה" שהוצא על ראשם של הילדים בימינו הוא הגדול בהיסטוריה והוא חובק עולם.
לעמוד על המשמר
לא רק הילדים אלא עצם מושג הילדוּת נתון תחת מתקפה. אם הילדות, כפי שהיא תוכננה על ידי אלוהים, עם כל המאפיינים שאמורים להמחיש עבור הילדים ועבור כולנו את היחס הנכון כלפי אלוהים, תעלם מהעולם, נאבד את הדוגמה שבה השתמש ישוע כדי להסביר לנו כיצד עלינו להיוושע. הוא הרי אמר "אם לא תשובו ותהיו כילדים לא תיכנסו למלכות השמים" (מתי י"ח 3).
מה קורה לחברה שאין בה ילדים קטנים – כשבתוך גופם של ילדים בני תשע חיים אנשים בני חמישים?
התשובה פשוטה. חברה כזאת תהיה מרוחקת מאלוהים ואדישה כלפיו, והדרך לישועה תהיה קשה ביותר!
המאמר יצא לאור על ידי "החותם", בעיתון המשיחי "מעט לעת" גיליון 144.
contract on children part 1 מתוך http://www.lastdaysministries.org/
