כנראה שלא קיימת דוקטרינה שמעלה יותר התנגדות ובוז מאשר הדוקטרינה שטוענת שאלו שלא מאמינים בישוע הולכים לאגם האש. אחרי הכל איך אלוהים צדיק ואוהב יכול לשלוח בני אדם "טובים" אל תוך סבל נצחי? למה העונש חייב להיות נצחי? מה לגבי אלו שלעולם לא שמעו על ישוע, למה שהם יסבלו לנצח? למה אלוהים פשוט לא מגלה לכולם על המקום האכזרי שמחכה להם אם הם לא יחזרו בתשובה? במאמר, אנו נענה על השאלות הקשות ביותר הנוגעות לנושא שאף אחד מאיתנו לא רוצה לדבר עליו. אנו נשאל שאלות כנות ונענה עליהן.
מה זה אגם האש?
לא מדובר במקום שבו אנשים נשרפים חיים. מצד אחד, זה מקום שמתואר בתור אש (מתי יג 30-40, 49-50) ובמקביל מקום זה מתואר בתור אֲפֵלַת חֹשֶׁךְ (השנייה לפטרוס ב 17). הרי במקום שיש אש, בהכרח יש אור. בנוסף, מדובר במקום שמיועד לשטן ולמלאכיו (מתי כה 41), דהיינו, ישויות לא פיזיות אלא רוחניות. אלא, האש היא מטאפורה לגבי הנוראיות והסבל של המקום הזה שבמהותו הוא מקום שמנותק מאלוהים- מטובו, אהבתו ותפארתו:
״עֹנֶשׁ שֶׁל אֲבַדּוֹן עוֹלָם מִלִּפְנֵי הָאָדוֹן וּמֵהֲדַר עֻזּוֹ״ (השנייה לתסלוניקים א:9)
צדק – מדוע עונש נצחי על חטאים זמניים?
בהינתן הזמניות של החטאים, מדוע הלא נושעים מקבלים עונש נצחי? האם לא מדובר על עונש החמור מהפשע?
ראשית, הטיעון הזה משווה באופן שגוי בין כל חטא שאנו עושים לבין כל החטאים שאנו עושים. גם אם נסכים באופן היפותטי שעל כל חטא שאנו עושים אנו ראויים למשפט זמני, לא נובע מכך שאם לוקחים את כל החטאים יחד אז הם ראויים רק למשפט זמני. אם האדם חוטא אינסוף חטאים אז הוא ראוי לעונש נצחי. אומנם הוא לא יכול לחטוא באופן אינסופי בחיים האלה, הוא כן מסוגל לחטוא למשך זמן אינסופי בחיים הבאים. כל עוד הלא נושעים ממשיכים לשנוא ולדחות את אלוהים בזמן שהם נמצאים באגם האש, כך הם צוברים לעצמם משפט נוסף. במצב כזה, אומנם החטאים שלהם ראויים לעונש זמני, אך הם חוטאים לאורך זמן נצחי, וכך העונש שלהם נמשך לנצח.
שנית, מדוע עלינו לקבל את ההנחה שכל חטא ראוי רק לעונש זמני? אומנם חטאים כמו גניבה, ניאוף וכו' הם אכן ראויים רק לעונש זמני. אבל החטאים הללו הם לא באמת הדברים ששולחים בני אדם לאגם האש. יש רק חטא אחד, והוא דחיית המשיח (יוחנן ג 18) ששולח בני אדם לניתוק נצחי. מדובר בחטא בעל השלכות אינסופיות, משום שמדובר בדחיית האלוהים האינסופי עצמו.
אהבה – איך אלוהים אוהב יכול לשלוח בני אדם לניתוק נצחי?
הכתובים מאשרים באופן עקבי שאלוהים לא מעוניין שאף איש יאבד, אלא שכולם יוושעו ויקבלו חיי עולם דרך האמונה במותו המכפר של המשיח: הֶחָפֵץ שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יִוָּשְׁעוּ וְיַגִּיעוּ לְהַכָּרַת הָאֱמֶת. (הראשונה לטימותיאוס ב 4). אלוהים לא שולח אף אחד לניתוק נצחי, אלא בני האדם הם אלו שבוחרים מיוזמתם ללכת לשם. בני האדם דוחים את הרחמים של אלוהים, הם מסרבים להאמין במותו המכפר של המשיח, ולכן עליהם להתמודד עם צדקו של אלוהים. אלוהים לא יכריח אף אחד להיוושע, משום שהתחברות בריאה עם מישהו מבוססת על אהבה ואילו האהבה מיסודה היא חופשית. לכן, אלוהים לא יכול להכריח אך אחד, בניגוד לרצונו, להיות איתו. לא פה עלי אדמות, ולא בנצח.
מה בנוגע לאלו שלא שמעו?
"וְאָמְנָם זַעַם אֱלֹהִים נִגְלֶה מִן הַשָּׁמַיִם עַל כָּל עַוְלָתָם וְרִשְׁעָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם בְּנֵי אָדָם הַמְעַכְּבִים בְּרִשְׁעָתָם אֶת הָאֱמֶת; כִּי מַה שֶּׁנּוֹדַע עַל אֱלֹהִים גָּלוּי בְּקִרְבָּם, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים גִּלָּה לָהֶם. הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ. לָכֵן אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהִצְטַדֵּק." (כתוב ברומים א 18-20)
אלוהים הוא אל צודק. הוא לא ישפוט אנשים שכן שמעו על ישוע לפי אותו קנה מידה כמו את אלו שלא שמעו עליו. אלא, אלוהים ישפוט אנשים שלא שמעו על ישוע לפי המידע שכן היה נגיש להם.
על פי הקטע הזה אין אחד שיוכל לעמוד לפני אלוהים במשפט ולתרץ לפניו למה הוא לא האמין בו. אלא, כולם יכולים לדעת שאלוהים קיים והם יכולים לדעת דרך המצפון שלהם את המוסר של אלוהים ואת זה שהם לא הצליחו לחיות על פיו. לכן, רק על בסיס הבריאה והמצפון מספיק שכולם יבינו שהם אשמים לפני אלוהים.
ההתגלות הכללית של אלוהים אמורה לגרום לבני האדם לבקש את אלוהים:
הָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ. הוּא אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְאֵין הוּא שׁוֹכֵן בְּהֵיכָלוֹת מַעֲשֵׂה יָדַיִם; גַּם אֵין יְדֵי אָדָם מְשָׁרְתוֹת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא זָקוּק לְאֵיזֶה דָּבָר, שֶׁהֲרֵי לַכֹּל הוּא נוֹתֵן חַיִּים וּנְשָׁמָה וְכָל דָּבָר. מֵאָדָם אֶחָד הוּא יָצַר אֶת כָּל עַמְמֵי בְּנֵי אָדָם לְהוֹשִׁיבָם עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ, וְיָעַד זְמַנִּים קְבוּעִים וְקָבַע אֶת גְּבוּלוֹת מוֹשָׁבָם לְמַעַן יְחַפְּשׂוּ אֶת הָאֱלֹהִים; אוּלַי יְגַשְּׁשׁוּ אַחֲרָיו וְיִמְצְאוּ אוֹתוֹ, אַף שֶׁאֵינוֹ רָחוֹק מִכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. (מעשי השליחים יז 24-27).
במילים אחרות, שאול מסביר שאלוהים בריבונותו ברא את העולם, סידר את הנסיבות, כלומר ברא את מי שהוא ברא בזמנים ובמקומות שלהם בשביל מטרה אחת, דהיינו, שיחפשו את אלוהים ושימצאו אותו. האם יש לנו דוגמאות מכתבי הקודש לאנשים שמצאו את אלוהים דרך ההתגלות הכללית? כן, ראו לדוגמה את קורנליוס במעשי השליחים י, הוא מתואר כאדם שהיה מתפלל בצורה מתמדת ומחפש את אלוהים. כתוצאה מכך, אלוהים שלח את פטרוס שיבשר לו את הבשורה שדרכה הוא יוושע (יא 14). במילים אחרות, העיקרון הרלוונטי כאן הוא זה שמופיע בלוקס ח: לָכֵן שִׂימוּ לִבְּכֶם בְּאֵיזֶה אֹפֶן אַתֶּם שׁוֹמְעִים, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִנָּתֵן לוֹ; וּמִי שֶׁאֵין לוֹ, גַּם מַה שֶּׁחָשַׁב שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִלָּקַח מִמֶּנּוּ. (לוקס ח 18)
אלו שמגיבים להתגלות הכללית של אלוהים, אלוהים בריבונותו ידאג שהם יקבלו התגלות נוספת שתוביל אותם לשמיעת הבשורה שמושיעה. אלוהים בריבונותו ארגן את הנסיבות כך שמי שהיה מגיב לבשורה בחיוב אם רק ישמע אותה, יקבל מספיק התגלות וחסד, כך שישמע את הבשורה שתאפשר לו להאמין ולהיוושע.
אז אם יש אנשים שלא נושעים בזכות ההתגלות הכללית שדיברנו עליה ברומים א 18 (בריאה ומצפון), למה לאנשים האלה אלוהים לא דאג שהם ישמעו את הבשורה ויושעו?
אין אנשים כאלה. אלוהים בריבונות שלו, ארגן את העולם כך שהוא דאג שמי שיגיב בכניעה לבשורה שלו אם רק ישמע, כן ישמע את הבשורה, וכתוצאה מכך יוושע. אלו שלא מגיבים בכניעה להתגלות של אלוהים בטבע ובמצפון שלהם גם לא היו מגיבים בכניעה אם הם היו שומעים את הבשורה. לכן, אף אחד אינו אבוד רק בגלל חוסר מידע או בגלל שהוא נולד בזמן או במקום הלא נכון:
מֵאָדָם אֶחָד הוּא יָצַר אֶת כָּל עַמְמֵי בְּנֵי אָדָם לְהוֹשִׁיבָם עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ, וְיָעַד זְמַנִּים קְבוּעִים וְקָבַע אֶת גְּבוּלוֹת מוֹשָׁבָם – לְמַעַן יְחַפְּשׂוּ אֶת הָאֱלֹהִים; אוּלַי יְגַשְּׁשׁוּ אַחֲרָיו וְיִמְצְאוּ אוֹתוֹ, אַף שֶׁאֵינוֹ רָחוֹק מִכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. (מעשי השליחים יז 26-27)
כמו כן, אלוהים גם לא מוגבל לנסיבות החיים, אלא שהוא מגלה את עצמו בחזון וחלום לרבים, במיוחד במדינות מוסלמיות.
האם אלוהים מעניש על כל החטאים באופן שווה?
קיימות ראיות בכתובים לכך שיהיו דרגות חומרה שונות של עונשים בגיהנום:
- במתי יא 24, ישוע אומר וְאוּלָם אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, קַל יוֹתֵר יִהְיֶה בְּיוֹם הַדִּין לְאֶרֶץ סְדוֹם מֵאֲשֶׁר לָךְ.
- שאול אמר שהלא מאמינים צוברים להם "זעם" ליום המשפט (רומים ב 5)
- בהתגלות כ 13 נאמר שכל איש (בהקשר אלו הם הלא מאמינים) יישפט לפי מעשיו, וְאִישׁ אִישׁ נִשְׁפְּטוּ לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם.
אגב, יש להבדיל בין "גיהנום" לבין המשפט הסופי של הלא מאמינים (אגם האש וכו'). להרחבה, ראו מאמר: "להיות מושלך לגיהינום"- למה ישוע התכוון?
