מאת אתי שושני
מבוסס על הרצאה שנשאה המחברת בכנס נשים "ברוך שעשני אישה", "החותם", יוני 2013.
"כל מה שתעשו, הן באומר הן במעשה, עשו הכול בשם האדון ישוע…" (קולוסים ג' 17).
מה זאת אומרת שאלוהים מצווה שנעשה את הכול בשם האדון ישוע? "הכול" פירושו כל דבר שמתרחש בבית, בעבודה, בקהילה, בעולם – כל מכלול חיינו.
הביטוי "לעשות משהו בשמו של מישהו" מופיע פעמים רבות בכתבי הקודש וטוב נעשה אם נתבונן במספר דוגמאות ונבין מהי משמעותן:
א. "כל מה שתבקשו בשמי אעשה, למען יכובד האב בבן. אם תבקשו ממני דבר בשמי, אני אעשה" (יוח' י"ד 14-13). כלומר, כשאנחנו מבקשים דבר מה בשם ישוע אנחנו בעצם מבקשים על פי רצונו, וכל עוד אנחנו מבקשים על פי רצונו – אנחנו יכולים לבקש ממנו כל ברכה.
ב. "אבל המנחם, רוח הקודש שהאב ישלח לכם בשמי, הוא ילמד אתכם הכול ויזכיר לכם כל מה שאני אמרתי לכם" (יוח' י"ד 26). אלוהים האב שלח את רוח הקודש בשם הבן משום שהאחדות בין האב והבן והרוח מושלמת, מכאן שהרוח בהכרח יזכיר למאמינים את מה שאלוהים הבן לימד.
ג. "…השבעים ושניים חזרו בשמחה ואמרו: 'אדוננו, אפילו השדים נכנעים לנו בשמך'" (לוקס י' 17). כשמשהו נעשה בשמו של מישהו אחר, יש שימוש בסמכותו.
ד. "כשאנו חיים, לשם האדון אנו חיים. כשאנו מתים, לשם האדון אנו מתים. לפיכך, בין שחיים בין שמתים, לאדון אנו שייכים" (רומ' י"ד 8). כשאנחנו עושים משהו בשמו של מישהו אחר, אנחנו מצהירים שאנחנו שייכים לו.
ה. "אין ישועה באחר. כי אין שם אחר נתון לבני האדם תחת השמים, ובו עלינו להיוושע" (מה"ש ד' 12). לשמו של ישוע יש משמעות וכוח ורק דרכו אנשים יכולים להיוושע.
האם אני חופשי או עבד?
מכיוון שכתוב שעלינו לעשות הכול בשם האדון ישוע, ומכיוון שראינו שעלינו לעשות מה שתואם את רצונו, האם זה אומר שאיננו חופשיים לעשות כרצוננו? האם ניטל מאתנו חופש הבחירה? האם שאול מונע מאתנו את מה שיקר לנו? האם אנחנו הופכים ל"פראיירים רוחניים" אם אנחנו עושים את הכול למען מישהו אחר ולא למען עצמנו?
עיון קצר בכתובים מוכיח ששאול אינו היחיד שמצווה כך. למעשה, ההוראה הזו נפוצה כל כך עד שממש צפוי ששאול יאמר את הדברים.
לאורך התנ"ך כולו אלוהים מכנה את המאמינים בו "עבדים". למה הם עבדיו? מפני שהוא גדול, חכם, מופלא וקדוש והם נשמעים לרצונו הטוב והמועיל עבורם כמו שעבד מציית למעבידו הטוב ברצון ובמסירות.
אברהם, אבי המאמינים, מכונה על ידי אלוהים "אברהם עבדי" (ברא' כ"ו 24) וכך גם משה (במד' י"ב 7), כלב בן יפונה (במד' י"ד 24), הנביאים כקבוצה (ירמ' מ"ד 4) וישעיהו כבודד (ישע' כ' 3), דוד המלך (שמ"ב ז' 5; מל"ב י"ז 13), איוב (איוב א' 8), אליקים (ישע' כ"ב 20), עם ישראל (ויק' כ"ה 55; ישע' מ"ד 1), המאמינים מבית ישראל (ישע' ס"ה 9-8, 15-13) והמשיח (ישע' מ"ב 1; נ"ב 13).
גם מחברי האיגרות של הברית החדשה, השליחים והמאמינים נקראים עבדי המשיח.
שאול מכנה את עצמו "עבד המשיח ישוע" (רומ' א' 1). אבל לא רק הוא. על רבים נאמר שהם עבדים שמשרתים את אלוהים: "את כל הפרטים על אודות מצבי יגיד לכם טיכיקוס, האח האהוב והמשרת הנאמן" (קול' ד' 7), "דרישת שלום מאפפרס, עבד המשיח ישוע…" (ד' 12), "מאת יהודה עבד ישוע המשיח" (יהודה א' 1), "התגלות ישוע המשיח שנתן לו האלוהים כדי להראות לעבדיו את אשר צריך להיות במהרה, והוא שלח ביד מלאכו והודיע לעבדו יוחנן" (התג' א' 1).
כך שעל פי הדוגמאות האלה ואחרות אנחנו עבדיו של ישוע וזהו מעמדנו כנתינים של מלכות האלוהים.
התייחסותו של המעביד לעבדו
אם כן, אנחנו עבדים של ישוע המשיח, משרתיו של המכונן את מלכות האלוהים עלי אדמות. איזה מין מעביד יש לנו? מה המשמעות של העובדה שאנחנו משרתיו?
א. "…ניגשה אליו האם של בני זבדי עם בניה והשתחוותה לו לבקש ממנו דבר. שאלה אותה: 'מה בקשתך?'. השיבה לו: 'אמור נא שישבו שני בניי אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך'. ענה ישוע ואמר: 'אינכם יודעים מה שאתם מבקשים… החפץ להיות גדול בכם יהא משרת שלכם, והחפץ להיות ראשון ביניכם יהא עבד לכם, כשם שבן האדם לא בא כדי שישרתוהו אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר בעד רבים" (מתי כ' 28-20). ישוע, שהוא בן האלוהים ומי שראוי מכולם שישרתוהו, בחר לשרת. הוא השפיל את עצמו עד מוות כדי לכפר על החטאים שלנו. כך משרת אותנו מלך המלכים, וכך גם עלינו לשרת!
ב. ישוע אמר לתלמידיו לאחר שהם התווכחו על השאלה מי הגדול שבהם: "מי שרוצה להיות ראשון יהא אחרון לכול ומשרת לכול" (מרקוס ט' 35). בניגוד למקובל בעולם, ישוע טוען שהמעלה הגדולה ביותר במלכות היא השירות. את המעלה הזו הוא מימש עד תום בחייו ובמותו. מי שרוצה להיות ראשון חייב להיות "פראייר" במונחים של העולם. עלינו לשרת כפי שישוע שירת – ללא סייג, תוך כניעה מוחלטת לאב וללא טרוניות.
ג. ככל הנראה, ישוע ספג כבר בבית שבו גדל גישה ענווה של נכונות לשרת את אלוהים ולציית לו. כשהמלאך גבריאל בא אל מרים וסיפר לה שתהרה מרוח הקודש, היא לא התווכחה אלא אמרה: "הנני שפחת אדוני, יהי לי כדברך" (לוקס א' 38).
המילה "שפחה" נגזרת מהפועל לספח שמשמעותו לחבר כך שאי אפשר לנתק. מכאן גם מקור המילה משפחה. כשצורפנו למשפחת המאמינים, למשפחה הנצחית של המשיח, ניתן לנו תו היכר שהוא שירות וכניעה לאלוהים ללא תלונות.
ד. "מי מכם שיש לו עבד חורש או רועה, יאמר לעבד לאחר שובו מן השדה, 'בוא הנה מיד והסב אל השולחן'? האם לא יאמר לו, 'הכן לי ארוחת ערב, חגור מתניך ושרתני עד שאגמור לאכול ולשתות. אחרי כן תאכל ותשתה אתה'? האם יהיה אסיר תודה לעבד על שעשה את אשר צֻווה? כן גם אתם, לאחר עשותכם את כל שצֻוויתם, אִמרו: 'עבדים אנחנו ותו לא, עשינו מה שמחובתנו לעשות'" (לוקס י"ז 10-7). עלינו פשוט למלא את חובותינו בלי תלות במצב הרוח שלנו או במה שאחרים אומרים או חושבים. אם כדי לשרת את האדון עלינו לקום בארבע לפנות בוקר או אם יש צורך לשרתו שלושה ימים ללא הפסקה – עלינו לעשות זאת מבלי לצפות לתודה או להערכה ממישהו. הרי אנחנו בסך הכול עושים את המוטל עלינו.
למה הכול למענו?
א. "הרי יש לנו אלוהים אחד, האב אשר הכול ממנו ואנחנו למענו, ואדון אחד, ישוע המשיח, אשר הכול דרכו ודרכו אנחנו מתקיימים" (קור"א ח' 6). מכיוון שישוע הוא אדוננו היחיד הרי שראוי שנעשה הכול למענו.
ב. "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דבר' ו' 5; מתי כ"ב 37-36). המצווה הגדולה הזו מפרטת כיצד עלינו לעבוד את אלוהים: "בכל לבי", פירושו בכל יכולת המחשבה שלי ובכל מחשבותיי (במקרא "לב" אינו מציין רגשות אלא בראש ובראשונה מחשבות והבנה). "בכל נפשי", פירושו בכל רגשותיי ורצונותיי. "בכל מאודי", פירושו בכל כוחי הפיזי, הנפשי והרוחני. שירות אמִתי פירושו לאהוב את ישוע מעל לכל דבר אחר, והביטוי המושלם לאהבה זו הוא כשאנחנו נושאים את הצלב. אני רואה במוט האנכי של הצלב סמל לרצונו של אלוהים ובמוט האופקי – סמל לרצוננו. הצלב בנוי נכון רק כשרצוני (המוט האופקי) מחובר ותלוי ברצונו של אלוהים (המוט האנכי).
ג. לעובדה שעלינו לעבוד את אלוהים בכל לבבנו, נפשנו ומאודנו יש השלכות לגבי הדרך שבה אנחנו קובעים את סדרי העדיפויות שלנו. "לכן אל תדאגו לאמור: מה נאכל? מה נשתה ומה נלבש? הן את כל אלה מבקשים הגויים, והרי אביכם שבשמים יודע שצריכים אתם לכל אלה. אתם בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם" (מתי ו' 33-31). ישוע הציג כאן סדרי עדיפויות שונים בתכלית מאלה המקובלים בעולם. הוא אמר שמערכת היחסים שלנו עם אלוהים קודמת אפילו לצרכים היומיומיים שלנו כמו פרנסה, לבוש, אוכל ובריאות. לבקש תחילה את מלכותו פירושו להציב את ישוע כמלך חיינו ולמלא את רצונו במלואו. כל דבר השייך לעולם הזה כמו אוכל, לבוש, כבוד וכדומה צריך לקבל את המקום הראוי לו במורד הרשימה ולא בראשה.
ד. כשאנחנו מבקשים את מלכות האלוהים עלינו לזכור שמוטלת עלינו החובה להידמות לבן האלוהים: "את אלה שהִכיר מקדם, אותם גם יעד להידמות לצלם בנו, כדי שיהיה הבכור בין אחים רבים" (רומ' ח' 29). אלוהים לא קרא לנו להידמות לאנשים אחרים: לא לחבר טוב, לא לבן או בת הזוג, לא להורים ולא לרועה הקהילה. אלוהים קרא לנו להידמות לישוע!
ה. חובה נוספת שמוטלת עלינו כשאנחנו מבקשים את המלכות היא לעשות הכול לתפארת המלך: "אם תאכלו או תשתו או כל מה שתעשו – עשו את הכול למען כבוד אלוהים" (קור"א י' 31).
עבד או ידיד?
לא תמיד נעים לנו לשמוע שאנחנו עבדים. המושגים "עבד" ו"משרת" מעלים בנו מחשבות לא נעימות. בעניין זה ראוי שנזכור שלושה דברים:
א. "אין אהבה גדולה מאהבתו של הנותן את נפשו בעד ידידיו. ידידיי אתם אם תעשו את אשר אני מצווה אתכם. לא אוסיף לקרוא לכם עבדים, כי העבד אינו יודע את אשר יעשה אדוניו. קראתי לכם 'ידידים' מפני שהודעתי לכם את כל אשר שמעתי מאת אבי" (יוח' ט"ו 15-13). שימו לב שאנחנו הופכים לידידיו "אם" אנחנו עושים את אשר הוא מצווה. כלומר, כשאנחנו ממלאים בשלמות את תפקידנו כעבדיו אנחנו הופכים לידידיו. כשאנחנו ידידים, עומדים לרשותנו כל האוצרות שנמנים בכתובים, כי ישוע לא מסתיר דבר מידידיו.
ב. "אם בזמן שהיינו אויבים נרצינו לאלוהים במות בנו, על אחת כמה וכמה ניוושע בחיי בנו לאחר שכבר נרצינו" (רומ' ה' 10). אלוהים הוא טוב, צדיק, קדוש ואוהב. ומכיוון שהוא אהבה אנחנו יכולים להיות בטוחים שהוא לעולם לא יעשה משהו שעלול לפגוע בנו. אפילו כשהיינו אויביו הוא אהב אותנו, אז קל וחומר שהוא ישמור עלינו כעת, כשאנחנו ידידיו!
ג. הציות שלנו לאלוהים אינו נובע רק מהעובדה שאנחנו עבדיו, אלא בראש ובראשונה מאהבתנו אותו: "המחזיק במצוותיי ושומר אותן הוא האוהב אותי, והאוהב אותי אבי יאהב אותו. גם אני אוהב אותו ואגלה לו את עצמי" (יוח' י"ד 21). אהבתנו לאלוהים באה לידי ביטוי בכך שאנחנו משרתים אותו. מי שמסרב לשרת את אלוהים מסרב גם לאהוב אותו, והפסדו גדול משכרו משום שהוא לא יחווה את אהבתו המושלמת של אלוהים. כשאנחנו משרתים את אדוננו הוא נגלה לפנינו ואנחנו מתקרבים אליו ומפתחים אִתו מערכת יחסים קרובה ואיכותית.
איפה משרתים את אלוהים?
א. בין המאמינים. ישוע שירת את המאמינים וקרא גם לנו לשרת את המאמינים. לכן שאול מכנה את מי שרוצה לשרת בקהילה כמי ש"משתוקק לעבודה נעלה" (טימ"א ג' 1). זו גם הסיבה שאלוהים מעניק מתנות רוחניות לאנשים שונים כדי להועיל לקהילה (ראה קור"א י"ב 11-1).
ב. בין הלא-מאמינים. "אתם מלח הארץ, ואם תאבד למלח מליחותו, כיצד תוחזר לו? הן לא יצלח עוד לשום דבר כי אם להשליכו החוצה להיות מרמס לרגלי הבריות. אתם אור העולם. עיר השוכנת על הר אינה יכולה להיסתר. גם אין מדליקים מנורה ושמים אותה תחת כלי, אלא על כן שמים אותה ואז תאיר לכל באי הבית. כך יאר נא אורכם לפני בני אדם, למען יראו את מעשיכם הטובים וִיכבדו את אביכם שבשמים" (מתי ה' 16-13). אנחנו לא אמורים לחיות בתוך בועה משיחית ולהתנתק מהעולם. עלינו להיות בעולם אם כי לא להיות חלק ממנו. כשאנחנו משרתים את אלוהים בקרב הלא-מאמינים אנחנו משפיעים לטובה על חייהם ומעידים על טוב לבו של אלוהינו.
איך משרתים את אלוהים
א. בענווה. "יהא בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע. הוא, אשר היה קיים בדמות אלוהים, לא חשב לשלל היות שווה לאלוהים אלא הריק את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם. וכאשר היה בצורתו כאדם השפיל עצמו וציית עד מוות, עד מוות בצלב" (פיל' ב' 8-5). ישוע השפיל את עצמו והפגין ענווה שאין דומה לה. מלך העולם הומת כאחרון הפושעים. לכן גם עלינו לאמץ את אותו הלך רוח ולהיות מוכנים לוותר על הכבוד, ובמידת הצורך גם על החיים, כדי לשרת את אלוהים.
ב. בשקידה ובהתלהבות. "שקדו ואל תתעצלו. היו נלהבי רוח ושרתו את האדון" (רומ' י"ב 11). עבודת אלוהים היא לעתים קרובות עבודה שוחקת וקשה. כדי למלא אותה כראוי יש צורך בשקדנות ובהתמדה. בנוסף לכך עלינו לעמול ברצון ובשמחה, וזאת נוכל לעשות אם נהיה נלהבים נוכח מעשיו הטובים של אלוהים.
ג. בהודיה. "כל מה שתעשו, הן באומר הן במעשה, עשו הכול בשם האדון ישוע והודו לאלוהים אבינו באמצעותו" (קול' ג' 17). השירות הוא זכות שהעניק לנו אלוהים בחסדו. לכן עלינו לעבוד אותו בהודיה מלאה.
ד. באמצעות המתנות שהוא העניק לנו. "איש איש כפי המתנה שקיבל ישרת בה בקרבכם, כסוכנים טובים על חסדו רב הפנים של אלוהים… איש כי ישרת, יעשה זאת מתוך הכוח שנתן לו אלוהים…" (פטר"א ד' 11-10). כל אדם קיבל מאלוהים יכולת לשרת ועלינו להשתמש במתנות שאלוהים העניק לנו כדי לשרת אותו.
ה. בתפילה. שאול השליח אמר: "התמידו בתפילה" (קול' ד' 2). התפילה תעניק לנו כוח, תבטא את התלות שלנו בכוחו של אלוהים וגם תעזור לנו לשמוע את הדרכתו של אלוהים בנוגע לשירות שלנו.
ו. ביראה ובציות. "אם מישהו משרת אותי, שילך אחריי. היכן שאהיה אני, שם יהיה גם משרתי. איש אם ישרת אותי, האב יכבד אותו" (יוח' י"ב 26). אי אפשר לשרת את אלוהים מבלי לציית לו. עלינו ללמוד להתהלך עם אלוהים.
זהירות – מכשולים!
ישנם מספר מכשולים שעלולים למנוע מאתנו לעשות הכול למען האדון:
א. חטא שלא זוכה לטיפול הראוי. כשאנחנו חוטאים ומסרבים לחזור בתשובה נוצר חיץ בינינו לבין אלוהים. במצב כזה איננו יכולים לשרת את אלוהים בכל לבנו, נפשנו ומאודנו.
ב. עצלות. כדי לשרת את אלוהים יש צורך בחריצות. בטלנים אינם יכולים לשרת את אלוהים.
ג. אדישות. השירות מתחיל בזיהוי של הצורך. מי שאדיש לסביבתו ולאנשים שנמצאים במחיצתו לא יוכל לשרת את אלוהים.
ד. אנוכיות. מי שחושב רק על עצמו עלול לחוש בסופו של דבר שהוא קדוש מעונה כשהוא משרת את אלוהים. הוא תמיד משווה את עצמו לאחרים ומשוכנע שאיש אינו קדוש וחרוץ כמותו. אדם כזה עובד את עצמו ולכן לא יכול לעבוד את אלוהים.
ה. רגשי נחיתות. האמת היא שרגשי נחיתות הם גם ביטוי של אנוכיות. אל לנו להשוות את הביצועים שלנו בעבודת האלוהים לביצועים של אחרים. אלוהים מקבל בברכה את השירות שלנו אם הוא נעשה בלב טהור, ואם יראה לנכון, הוא גם יסייע לנו לשפר את הביצועים שלנו.
ו. פחדים. פחד עלול לשתק. כשאנחנו עובדים את אלוהים עלינו לזכור שהוא זה שמעניק לנו את היכולות והכוח. לכן אל לנו לחשוש פן ניכשל, אל לנו להתייחס להערות שמטרתן לרפות את ידינו ואל לנו לקבל טענות שאנחנו צעירים מדי, או מבוגרים מדי, מכדי לשרת אותו.
ז. שימוש לא נכון במתנות. ראינו שאלוהים מעניק מתנות רוחניות, יכולות וכישרונות לכל אדם. אם ננסה לשרת את אלוהים דווקא בתחום שבו לא זכינו למתנה תואמת, לא נצליח להביא לתוצאות טובות.
ח. אכזבה ותסכול. לפעמים אנחנו מאוכזבים מהתפקיד שאלוהים נתן לנו או מתוסכלים מאי ההצלחה שלנו או של אחרים. עלינו להיענות לקריאתו של אלוהים באהבה ובשמחה, שהרי הוא האדון.
ט. שירות לקוי. לפעמים נדמה לנו שלשרת פירושו לתת מענה לצרכים חומריים, אבל אין זה נכון. לעתים קרובות נוכל להועיל יותר אם נעניק אהבה ותמיכה רוחנית ורגשית ולא כסף או מצרכים.
סיכום
א. במלכות השמים משרתים את אלוהים. הדבר נכון כאן, עלי אדמות, ונכון גם לנצח.
ב. מי שעושה הכול למען המשיח עלול לסבול מרדיפות, בוז ואפילו מוות. מצד שני נפלה בחלקו הזכות הגדולה לבנות את גוף המשיח ולהיטיב עם העולם ושכרו בשמים יהיה רב.
ג. עלינו לשרת את אלוהים בכל מקום – בין מאמינים ולא-מאמינים – ובכל זמן.
ד. עלינו לשרת את אלוהים בשמחה, באהבה, בשקדנות וביראה.
ה. עלינו להתרחק ממכשולים שמונעים מאתנו לתת את הכול למען המשיח.
