מאז ומעולם נטה לבם של בני האדם אחר דעותיהם ורגשותיהם והתרחק מאלוהים. האדם הראשון ואשתו המרו את פיו של אלוהים ואכלו מהפרי האסור. קין סירב לציית למצוות אלוהים ובמקום למשול בחטא, הִתיר לו לשלוט ברגשותיו ובמעשיו. מרדנותו של קין הובילה לרצח הבל אחיו. בני דורו של נוח שמעו אודות אלוהים מפי נוח ובני משפחתו ובכל זאת דחו את ריבונותו. בגלל מרדנותם הם מתו במבול. לאחר מכן רצו אנשים לעשות להם שם גדול על חשבון אלוהים ולכן הם נפוצו בכל רחבי העולם כשהם דוברים שפות שונות.
ישנן דרכים רבות למרוד באלוהים ולדחות את ריבונותו. העיסוק בכישוף היא אחת מהן.
כשפים בכתבי הקודש
אלוהים הזהיר את בני ישראל מפני עיסוק בכשפים:
"לא יִמָּצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן וּמְנחש וּמְכשף וחובר חָבֶר ושואל אוב ויִדעוֹני ודורש אל המתים. כי תועבת ה' כל עושה אלה ובגלל התועֵבות האלה ה' אלוהיך מוריש אותם מפניך. תמים תהיה עם ה' אלוהיך. כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם, אל מעוננים ואל קוסמים ישמָעו. ואתה לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" (דבר' י"ח 14-10).
"ועתה שמעי זאת עדינה, היושבת לבטח, האומרה בלבבה: 'אני ואפסי עוד. לא אשב אלמנה ולא אדע שכול'. וְתבואנה לך שתי אלה רגע ביום אחד, שכול ואלמֹן. כתומם באו עלייך ברוב כשפייך, בעצמת חֲבָרַייך מאוד. וַתבטחי ברעתך, אמרת: 'אין רואני'. חכמתך ודעתך היא שובְבָתך. וַתאמרי בלבך: 'אני ואפסי עוד'. וּבא עלייך רעה, לא תדעי שַחְרָהּ וְתיפול עלייך הווה, לא תוכלי כַּפְּרָהּ. וְתבוא עלייך פתאום שואה לא תדָעי. עמדי נא בַחֲבָרַייך וּברוב כשפייך באשר יגעת מנעורייך. אולי תוכלי הועיל, אולי תַּעֲרוצי. נלאית ברוב עצתייך. יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים, החוזים בכוכבים, מודיעים לחודשים מאשר יבואו עלייך. הנה היו כקש אש שרפתם, לא יצילו את נפשם מיד להבה. אין גחלת לחמם, אוּר לשבת נגדו. כן היו לך אשר יגעת. סוחרייך מנעורייך איש לעברו תעו, אין מושיעך" (ישע' מ"ז 15-8).
"בעת ההיא, נאום ה', יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכוהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים מקבריהם. וּשְטָחוּם לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אֲהֵבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם. לא יֵאָספו ולא יִקָּברו. לדומן על פני האדמה יהיו. ונבחר מוות מחיים לכל שארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת בכל המקומות הנשארים אשר הִדחתים שם, נאום ה' צבאות" (ירמ' ח' 3-1).
"ויצו המלך את חלקיהו הכהן הגדול ואת כהני המשנֶה ואת שומרי הסף, להוציא מהיכל ה' את כל הכלים העשויים לבעל ולאשרה ולכל צבא השמים. וישרפם מחוץ לירושלים בשדמות קדרון ונשא את עפרם בית אל. והשבית את הכמרים אשר נתנו מלכי יהודה ויקטר בבמות בערי יהודה וּמְסִיבֵּי ירושלים ואת המקטרים לבעל, לשמש ולירח ולמזלות ולכל צבא השמים. ויוצא את האשרה מבית ה' מחוץ לירושלים אל נחל קדרון וישרוף אותה בנחל קדרון וַיָּדֶק לעפר וישלך את עפרה על קבר בני העם. וַיִּתוץ את בתי הקדֵשים אשר בבית ה' אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה… וגם את האובות ואת הידעונים ואת התרפים ואת הגילולים ואת כל השיקוצים אשר נראו בארץ יהודה ובירושלים ביער יאשיהו, למען הקים את דברי התורה, הכתובים על הספר אשר מצא חלקיהו הכהן בית ה'. וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמוהו" (מל"ב כ"ג 7-4, 25-24).
מה אלוהים חושב?
כפי שראינו, אלוהים מכנה את הדברים האלה "תועבה" (דבר' י"ח 14-12). אותם עמים שעסקו בעבודת אלילים שכזאת, הושמדו על ידי אלוהים ולכן אין זה פלא שאלוהים מצווה עלינו שלא נעסוק בדברים אלה ואף לא נתקרב לעושיהם.
כל מי שעובד את גרמי השמים או אלילים אחרים למעשה כופר בבורא ומשתחווה לנברא. עבודת אלילים היא קריאת תיגר על ריבונותו של אלוהים, היא ביטוי קיצוני ומעליב לדחיית אלוהים.
אלוהים לא מרשה שיבלבלו בינו לבין מי שאינו אלוהים. לכן הוא מזהיר: "הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא ציוויתיו לדבר, ואשר ידבר בשם אלוהים אחרים – וּמת הנביא ההוא" (דבר' י"ח 20).
נביאי השקר מתיימרים לדבר בשם אלוהים אך אלוהים לא שלח אותם ואינו רוצה כל קשר אִתם. אלוהים מתעב את מעשיהם ולכן גזר עליהם מוות. מדוע העונש כל כך חמור? משום שהם לא רק חוטאים בעצמם אלא גם מסיטים אחרים מדרך הישר ומובילים את שומעיהם לאבדון.
כיצד להבדיל בין נביא אמת לנביא שקר?
השאלה הזו נשאלת מיד לאחר האזהרה מפני נביאי השקר: "וכי תאמר בלבבך, איכה נדע את הדבר אשר לא דִבְּרוֹ ה'?", והתשובה לא מאחרת לבוא: "אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא, הוא הדבר אשר לא דיברו ה'. בזדון דיברו הנביא, לא תגור ממנוּ" (פס' 22-21).
נביא אמת ניכר בכך שדבריו תואמים את דבר אלוהים ומתגשמים. נביא שקר מדבר מלבו ונבואתו לא תתגשם במלואה. גם אם נבואתו תתגשם אבל דבריו אינם תואמים את דברי אלוהים – הרי שאיננו נביא אמת וכוחו מהשטן ולא מאלוהים.
אלוהים מתייחס בצורה דומה לכל עבודת אלילים משום שעבודת האלילים אינה נעשית בשמו ואיננה לכבודו.
למרות זאת רבים נמשכים לעיסוק בכשפים ובאלילות. מדוע?
למה אנשים עוסקים בכישוף?
"עמדי נא בַחֲבָרַייך וּברוב כשפייך באשר יגעת מנעורייך. אולי תוכלי הועיל, אולי תַּעֲרוצי" (ישע' מ"ז 12).
האנשים שעוסקים בכישוף מנסים להשיג:
- רווח כספי ותועלת אישית – ראה מקרה בלעם (במד' כ"ב; פטר"ב ב' 3-1, 16-15).
- כוח והשפעה – ראה מקרה בלעם (במד' כ"ב-כ"ד, פטר"ב ב' 18).
מקורו של הכישוף הוא מהשטן ולכן אנשים שעוסקים בכישוף, אפילו אם לא במודע, מקבלים ממנו כוח. ומכיוון שהוא שר העולם הזה אין זה פלא שמי שמשרת אותו נהנה ממנעמי העולם – כוח וכסף.
ואכן זה מה שהשטן מציע לכל אחד מאתנו: עסוק באלילות ותצליח! הבעיה היא ששליחיו של השטן, אותם קוסמים מרשימים, אינם יודעים מה מצפה להם בעתיד. ישעיהו אומר ש"הנה היו כקש אש שרפתם, לא יצילו את נפשם מיד להבה. אין גחלת לחמם, אוּר לשבת נגדו" (ישע' מ"ז 14). הם אינם מסוגלים לדעת איזה אסון יבוא עליהם. הם אינם יכולים להציל את עצמם מכליה וממשפט אלוהים ולכן אינם מסוגלים להבטיח זאת לאחרים. אנחנו, לעומת זאת, יודעים שסופם מר, לכן ראוי שנרחק מהם.
על אנשים כאלה כותב שמעון פטרוס:
"בארות בלי מים הם, עננים נידפים בסערה אשר אפלת חושך שמורה להם. בדברם גדולות, דברים שאינם אלא הבל, הם לוכדים בתאוות בשרים ובמעשי זימה את אלה אשר אך נמלטו מידי ההולכים בדרך התָּעות. הם מבטיחים להם חופש בשעה שהם עצמם עבדים לכל אשר משחית. הרי למה שאדם נכנע, לזה הוא משתעבד" (פטר"ב ב' 19-17). כך שקוסמים, מכשפים, עובדי אלילים ונביאי שקר הם מקור בטוח לאכזבות עבור מי שבוטח בהם ובדבריהם.
אם כך, נשאלת השאלה מדוע רבים כל כך נוהים אחריהם.
פטרוס אומר שאלה הנוהים אחריהם אינם יציבים: "…הם לוכדים נפשות בלתי יציבות" (פס' 14). אנשים מבקשים להאמין במשהו שמעניק להם הכול, ובאופן מיידי, ולא דורש מהם דבר. לכן הם מתמכרים בקלות לאסטרולוגיה, נומרולוגיה וכל דבר אחר שנדמה להם שאפשר להישען עליו. אבל מי שבוחר בדרכים אלה נוטש את אלוהים ובמקום להישען על חכמת האלוהים נשען על חכמת העולם – שהיא למעשה חכמתו של השטן. הלוואי שכל אדם היה מבין את האזהרה החד-משמעית של אלוהים: "העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלוהיה שכחה, כי שחה אל מוות ביתה ואל רפאים מעגלותיה" (משלי ב' 18-17).
מי שעוזבת את אלוף נעוריה מובילה את עצמה אלי מוות. נאמנות היא תכונה חשובה וכשאיננו נאמנים לאלוהים – אנחנו גוזרים על עצמנו מוות!
את אותם הדברים אמר אלוהים לשאול המלך לאחר שהחליט לפעול על פי דעתו ולא על פי מצוות אלוהים: "…יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך" (שמ"א ט"ו 23).
אדם לא יציב הוא אדם שאין לו עוגן יציב – אין הוא נאחז בדבר האלוהים. אדם כזה הופך טרף קל ביד השטן והמכשפים למיניהם. מי שאבדה תקוותו ואינו רואה את ישוע כמקור התקווה שלו, יפנה בנקל להבטחות השווא של אותם נביאי שקר, שיבטיחו לו מזור קל ומהיר לתחלואיו.
למה אנשים נוהרים לאלילות?
מזמור א' מתאר במה עלינו לדבוק וממה עלינו להתרחק:
"אשר האיש אשר לא הלך בַּעֲצת רשעים ובדרך חטָּאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב. כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם וָלילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח.
לא כן הרשעים. כי אם כמוץ אשר תִּדְּפֶנּוּ רוח. על כן לא יקומו רשעים במשפט ְוחַטָּאים בַּעֲדַת צדיקים. כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבֵד".שלמה המלך אמר: "בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תישען. בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. אל תהי חכם בעיניך. ירא את ה' וסור מרע. רִפְאוּת תהי לשָרֶּך ושיקוי לעצמותיך" (משלי ג' 8-5).
וירמיהו מוסיף: "ההמיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים? ועמי המיר כבודו בלא יועיל. שומו שמים על זאת ושַׂעֲרוּ חרבו מאוד, נאום ה'. כי שתיים רעות עשה עמי: אותי עזבו, מְקור מים חיים, לחצוב להם בֹּארות, בֹּארות נשברים אשר לא יכילו המים" (ירמ' ב' 13-11).
מכיוון שנבראנו בצלם אלוהים, אנחנו יצירתיים וסקרנים. ומכיוון שאנחנו חוטאים, יש לנו נטייה לחפש דרכים שונות ומשונות כדי למצוא סיפוק. לכן אנחנו מבקשים ללכת ב"עצת רשעים". כשאנחנו עושים זאת אנחנו זוכים, לעתים קרובות, לרווח מידי. אבל אלוהים אומר: "אשרי איש אשר לא הלך בעצת רשעים". זה לא תמיד קל, משום שכל ה"קוסמים" למיניהם נחשבים בימינו ל"מומחים". אסטרולוגים, מתקשרים ודומיהם נחשבים לאנשים מכובדים ונאורים ומרבים להתייעץ בהם. העצות שלהם אינן דורשות שינוי מהותי מהאדם. לעומת זאת אלוהים דורש מילדיו קדושה והתכחשות עצמית. שאול השליח מסביר את ההבדל במכתבו לטימותיאוס:
"סור מדיבורים תפלים וחסרי קדושה ומטענות וּפִרכות של מה שבכזב מכונה 'דעת'. יש שהתיימרו בה וסטו מן האמונה" (טימ"א ו' 21-20).
לא תמיד קל לדבוק באמת, אך היא תמיד נשארת אמת. עלינו להישמר תמיד פן ניכשל בעצמנו בכישופים ובעבודת אלילים. רק אם נדבק באמת נהיה יציבים.
האם קיימים נביאי שקר, קוסמים ומכשפים גם בימינו?
התשובה הנחרצת היא "כן!". גם היום, ולא רק במדינות העולם השלישי, ישנם אנשים המתפרנסים מהעלאה באוב, קריאה בקלפים ובקפה, אסטרולוגיה, תקשורת עם ישויות מהעולם החיצוני וכדומה. אנשים אלה כופרים באדון ממש כפי שעשו זאת לפני אלפיים שנה (ראה פטר"ב ב' 1). הם עוסקים בתחומים אלה ללא בושה ומפרסמים את עצמם בכלי התקשורת כדי להגדיל את הכנסותיהם.
האנשים האלה הם כלים ביד השדים. הם לא באמת מעלים מהאוב רוחות של מתים, שהרי אילו יכלו רוחות המתים להגיע ולדבר אתנו הן היו זועקות ליקיריהן לחזור בתשובה ולהימלט מהעונש הצפוי להם (ראה לוקס ט"ז 31-27). המקרה היחיד הנזכר בכתבי הקודש שמתאר מישהו שאכן יצר קשר עם רוחו של מת, היה כששאול ביקש מבעלת האוב להעלות את שמואל הנביא. ההשלכות שהיו למעשהו זה של שאול היו קשות ביותר (שמ"א כ"ח 25-12). לעולם לא תצמח תועלת מעיסוק שכזה.
חשוב גם להבין שהעובדה שאנשים מצליחים לחולל נסים או מצליחים להשיג מידע בדרך על טבעית אינה מוכיחה שמקור כוחם וסמכותם הוא המשיח. הרי בדיוק אל אנשים כאלה דיבר ישוע ואמר:
"לא כל האומר לי, 'אדוני, אדוני' יכנס למלכות השמים, אלא העושה את רצון אבי שבשמים. רבים יאמרו אליי ביום ההוא: 'אדוני, אדוני, הלא בשמך ניבאנו ובשמך גירשנו שדים ובשמך עשינו נפלאות רבות'. אז אודיע להם: 'מעולם לא הכרתי אתכם, סורו ממני עושי רשע'" (מתי ז' 23-21).
עושי הרשע האלה הם מחוללי הנסים, הקוסמים והמכשפים, שאכן עושים מעשים על טבעיים. אבל כוחם לא ניתן להם מאלוהים ומעשיהם אינם לכבודו. אולי הם עושים את מעשיהם בשמו, אך הוא אינו קשור לכך. אנשים אלה יעמדו נוכח אלוהים למשפט ויחויבו בדין. הם השתמשו בשמו אך למעשה כלל לא הכירו אותו ולא צייתו לו.
אותם מכשפים אמנם מצליחים לשטות בנו מכיוון שהם מחוללים נפלאות, אבל מעשיהם מוגבלים ולעולם אינם מביאים תועלת. כך, למשל, קרה כשחרטומי מצריים הפכו את מטותיהם לתנינים. כוחו של אלוהים תמיד רב יותר והתנין שיצא מהמטה של אהרון בלע את התנינים של החרטומים (שמות ז' 13-8).
במקרה אחר ניסו החרטומים לחולל נס ולא הצליחו. כוחו של אלוהים תמיד גדול מכוחם של השדים. אף שכוחם מוגבל, אותם אנשים שעוסקים בכישוף חוטאים וייענשו. כך קרה לשאול שהעלה את שמואל באוב וכך קרה גם לשמעון המכשף שנענש בגלל מעשי הכישוף שלו (מה"ש ח' 12-9).
סיכום:
אלוהים מזהיר אותנו פן נעסוק בכישופים למיניהם. כתבי הקודש אינם מותירים מקום לספק – התופעה הייתה קיימת תמיד וקיימת גם היום. עלינו להבין שהמלחמה בעיצומה ועלינו להתכונן אליה כראוי: "לבשו את מלוא נשק האלוהים למען תוכלו לעמוד נגד נכלי השטן. כי לא עם בשר ודם מלחמה לנו אלא עם רשויות ושררות, עם מושלי חשכת העולם הזה, עם כוחות רוחניים רעים בשמים. על כן קחו את מלוא נשק האלוהים למען תוכלו להתנגד ביום הרע ולעמוד לאחר עשותכם הכול. עמדו כשהאמת חגורה על מתניכם ושריון הצדק לבושכם, וכשרגליכם נעולות נכונות לבשורת השלום. עם כל אלה שאו את מגן האמונה אשר תוכלו לכבות בו את כל חציו הבוערים של הרע, וקחו את כובע הישועה ואת חרב הרוח, שהיא דבר האלוהים. בכל תפילה ותחינה התפללו תמיד ברוח" (אפס' ו' 18-11).
