היחס בין ריבונות האלוהים לבחירת האדם הוא אחד מהנושאים השנויים ביותר במחלוקת מבחינה תיאולוגית. האם אלוהים מכתיב בעצמו כל אירוע שמתרחש? אם כן, באיזו רמה? באיזה אופן אלוהים מגשים את תוכנית הגאולה שלו? האם אלוהים הכתיב מראש את כל מה שהולך להתרחש כדי להגשים את הרצון שלו? או שהוא פשוט ידע את כל מה שעתיד להתרחש ועל פי זה התאים את התוכנית שלו? והאם יש אופציה אחרת?
ההשקפה הרפורמית
בהשקפה הרפורמית המסורתית (קלוויניזם), אלוהים משיג את ייעדו ומגשים את תוכנית הגאולה בכך שהוא בעצמו גורם לכל דבר להתרחש, כולל הבחירות של בני האדם.[1] במילים אחרות, השקפה זו מדגישה את ריבונותו של אלוהים (כלומר את שליטתו בבריאה) על פני חירותו של האדם. קיימות מספר חולשות בהשקפה זו:
ראשית, השקפה זו מתפשרת לחלוטין על הלימוד המפורש של כתבי הקודש אודות חירותו של האדם ואחריותו על מעשיו (יהושע כד 15; מרקוס ח 34; יוחנן ה 40; ועוד).[2]
שנית, השקפה זו כרוכה בכך שאלוהים הוא מקור הרוע והחטא בעולם. מאחר וחטא ורוע הם חלק מהדברים שמתרחשים בעולם, ובהינתן כך שאלוהים גורם לכל דבר שמתרחש בעולם (בהנחה הרפורמית) המסקנה היא שאלוהים הוא מקור החטא והרוע. לדוגמה, כאשר אלוהים אסר על אדם וחווה לאכול מעץ הדעת, הוא בעצם כבר קבע מלכתחילה (מלפני היווסד תבל) שהם כן יאכלו מעץ הדעת ולכן יחטאו נגדו. אך מסקנה זו איננה מתקבלת על הדעת, שכן אלוהים הוא טוב (הראשונה ליוחנן א 5). בנוסף לכך, לא רק שאלוהים קבע שבני האדם יחטאו, אלא שהוא גם מעניש אותם על כך; דבר שסותר את חוש הצדק הבסיסי ביותר שיש לנו.
שלישית, ההשקפה הרפורמית משמרת את ריבונותו של אלוהים על חשבון אהבתו של אלוהים. כתבי הקודש מלמדים בבירור שאלוהים חפץ שכל בני האדם יוושעו (הראשונה לטימותיאוס ב 4; ד 10; הראשונה ליוחנן ב 2). אהבתו של אלוהים כלפי כל בני האדם ללא סייג ורצונו שכולם יוושעו מפריכה את הטענה כי אלוהים גורם לכל דבר להתרחש. ניתן לבנות טיעון זה באופן הבא:
- אם דטרמיניזם אלוהי[3] הוא נכון, ואם אלוהים רוצה שכולם ייוושעו, אז כולם היו נושעים. (כי הוא היה גורם לכולם להיוושע)
- לא כולם נושעים.
- לכן, אם אלוהים רוצה שכולם יוושעו, אז דטרמיניזם אלוהי איננו נכון.[4]
רביעית, לא ניתן להאמין בדטרמיניזם אלוהי באופן רציונלי או מוצדק. הפילוסוף והתיאולוג וויליאם ליין קרייג מסביר מדוע. הוא כותב:
הדטרמיניזם מפריך את עצמו. משום שאם מישהו מתחיל להאמין שהדטרמיניזם צודק, עליו להאמין שהסיבה לכך שהוא התחיל להאמין בזה היא כי ככה זה נקבע עבורו. הוא לא שקל למעשה את הטיעונים בעד ונגד ובחר להחליט על בסיסם. ההבדל בין האדם ששוקל את הטיעונים בעד הדטרמיניזם ודוחה אותם ובין האדם ששוקל אותם ומקבל אותם הוא שעל האחד נגזר על ידי כוחות חיצוניים לו להאמין ועל השני נגזר שלא להאמין… אך קשה מאוד לראות איך האמונה בכך היא רציונלית, משום שההסכמה עם העמדה ממעיטה בערך ההסכמה.[5]
ההשקפה הארמיניאנית
בהשקפה הארמיניאנית, אלוהים ריבון משום שהוא יודע את מה שהולך להתרחש בעתיד. בהתאם לידע שלו אודות העתיד, אלוהים יודע את אשר עליו לעשות כדי להגשים את תוכניתו. לדוגמה, בהשקפה זו, אלוהים בחר מקדם (לשם ישועה) את אלו שהוא כבר ידע שיאמינו בו. אמנם השקפה זו משמרת באופן מהימן את חופש הבחירה של האדם, אך השקפה זו מצמצמת את ריבונותו של אלוהים וזוהי החולשה של העמדה. מדוע? משום שלאלוהים אין שליטה על מה שהוא יודע שיתרחש (אחרת הוא היה קובע את מה שיתרחש).
לצורך ההמחשה, לפני בריאת העולם, אלוהים היה יכול לדעת שבעתיד אף אחד לא הולך להאמין בו, ולכן אף אחד לא הולך להיוושע. כלומר, אלוהים היה יכול "למצוא את עצמו" בעולם שבו אף אחד לא מאמין בו ולא נותן לו כבוד, ללא שום יכולת לשלוט במצב כזה מבלי להפר את חופש הבחירה של האדם. המסקנה הלוגית והבלתי נמנעת היא שבהשקפה זו לאלוהים היה "מזל" שיש אנשים שמאמינים בו ומפארים אותו בעולם הנוכחי.
בנוסף לכך, בהשקפה זו, הבחירה של אלוהים לשם ישועה היא מיותרת. לא ברור מאיזו סיבה אלוהים בוחר את אלו שגם ככה כבר יאמינו בו. כלומר, בהנחה ואלוהים יודע שאנשים מסוימים הולכים לבחור בו וכתוצאה מכך להיוושע, לא ברור איזה תפקיד נשאר לבחירה שלו בהם.
ההשקפה המוליניסטית
את ההשקפה הזו הגה לראשונה לואיס מולינה (1535-1600), שהיה כומר ממסדר הישועים. השקפה זו נועדה לתת קול מתחרה לקול הרפורמי ששלל מבחינתו בחירה חופשית. בהשקפה המוליניסטית, בנוסף לידע של אלוהים לגבי מה שהולך להתרחש, אלוהים גם יודע מה היה עשוי להתרחש תחת נסיבות שונות.[6] לכן, בהשקפה זו אלוהים יודע באילו נסיבות לשים את בני האדם כדי שתוכניתו תתגשם. היתרון בהשקפה זו הוא שהיא מאשרת באופן מאוזן הן את ריבונותו של אלוהים, שהרי אלוהים הוא זה ששולט וקבע את הנסיבות בהן אנו מוצאים את עצמנו, והן את חופש הבחירה של בני האדם, משום שאלוהים הוא לא זה שקובע את ההחלטות שלנו, וגם לא הנסיבות בהן אנו נמצאים.[7]
שני המרכיבים העיקריים של ההשקפה הזו היא כי יש לבני האדם חופש בחירה, עיקרון שכבר ביססנו, וכי לאלוהים יש ידע אודות מה שהיה קורה תחת נסיבות שונות. אחד הקטעים שמדגימים את סוג הידע הזה של אלוהים בכתובים נמצא בשמואל א כג 1-13.
הסיפור של דוד בקעילה. בסיפור הזה, אביתר הבן של אחימלך ברח לדוד לקעילה, והוא הגיע אליו עם אפוד בידו. שאול גילה שדוד נמצא בקעילה ותכנן להרוג אותו. דוד ידע ששאול תכנן להרוג אותו, ולכן הוא אמר לאביתר הכהן שיביא לו את האפוד. דוד החל להתפלל לאלוהים ואלוהים השיב לו: וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת-אֲנָשַׁי בְּיַד-שָׁאוּל וַיֹּאמֶר יְהוָה יַסְגִּירוּ. לאחר מכן דוד ואנשיו עזבו את המקום ושאול שגילה על כך שדוד עזב, וויתר על תוכניתו. במילים אחרות מה שאלוהים אמר לדוד לא התרחש בעתיד. אנשי קעילה לא הסגירו את דוד לידי שאול. אלא שדוד שאל במקרה והוא ישאר בקעילה, כלומר תחת הנסיבות הללו, האם שאול היה תופס אותו, והתשובה הייתה כן.
כלומר אלוהים ידע את מה שיקרה אילו דוד היה נשאר בקעילה. אלוהים לא תיאר את מה שיקרה, אלא את מה שהיה יכול להתרחש תחת נסיבות שונות. זה נקרא ידע היפותטי, הידע של אלוהים לגבי מה שעשוי לקרות בנסיבות שונות והיפותטיות. דוגמה נוספת נמצאת בירמיהו לח 17-18. שם הקטע מתאר את העובדה שאלוהים יודע מה יקרה לא משנה מה צדקיהו יבחר לעשות: וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל-צִדְקִיָּהוּ כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם-יָצֹא תֵצֵא אֶל-שָׂרֵי מֶלֶךְ-בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ; וְאִם לֹא-תֵצֵא אֶל-שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ וְאַתָּה לֹא-תִמָּלֵט מִיָּדָם. קיימים פסוקים נוספים המלמדים שלאלוהים יש ידע היפותטי לגבי מה שהיה יכול לקרות תחת נסיבות שונות (יוחנן טו 22, 24; יח 36; מתי כו 24).[8]
למעשה, ידע מהסוג הזה הוא הכרחי מעצם היותו כל יודע. למשל, בהנחה ואלוהים לא היה חייב לברוא את העולם, כלומר בהנחה והבריאה היא פועל הבחירה החופשית של אלוהים, הוא יודע מה היה קורה אילו הוא לא היה בורא את העולם. הידע אודות מה היה קורה אילו הוא לא היה בורא את העולם שקול לידע ההיפותטי הדרוש עבור השקפת המוליניזם. הדרך היחידה להכחיש זאת היא להכחיש את זה שלאלוהים הייתה בחירה בבריאת העולם, דהיינו שהוא היה חייב לברוא את העולם, או להכחיש כי הוא יודע מה היה קורה אילו הוא היה בוחר לא לברוא את העולם, חלופות שלא מסתדרות תיאולוגית עם טבעו של אלוהים ולא עם כתבי הקודש.
בהשקפה המוליניסטית, אלוהים לא צריך להפר את חופש הבחירה של האדם כדי להושיעו, ובנוסף לכך, הוא לא "מוצא" את עצמו ללא שום שליטה בעולם עם אנשים שבוחרים או דוחים אותו. אלא, שאלוהים ידע אילו נסיבות לברוא כדי להבטיח שכמה שיותר בני אדם יבחרו להגיב באמונה לחסדו, ויוושעו. אלו שנושעים, לא היו מגיעים לאמונה אם אלוהים לא היה שם אותם בנסיבות בהן הוא ידע שיאמינו אם ימצאו את עצמם בתוכן.
עולה השאלה, אם אלוהים יודע איך כול בני האדם מגיבים בכל סוגי הנסיבות, מדוע הוא לא ברא עולם שבו הנסיבות יבטיחו את האמונה החופשית של כל בני האדם, וכך להבטיח עולם שבו כולם נושעים?
התשובה היא שיש הבדל בלוגיקה המודלית בין “עולם אפשרי”, כלומר תיאור אפשרי של מציאות שלא קיימות בה סתירות, לבין “עולם בר מימוש”, כלומר עולם שניתן לממש אותו ללא שום הפרה של חוקי הלוגיקה.
למה הכוונה בכל זה? הכוונה היא שאומנם אין סתירה במשפט “אלוהים ברא עולם שבו כולם בוחרים בו” (לזה הכוונה ב”עולם אפשרי”), אך יכול מאוד להיות שעולם כזה הוא לא בר מימוש, מדוע? כי יכול מאוד להיות שלא משנה איזה עולם אלוהים היה בורא בפועל, תמיד בני האדם היו בוחרים ברע.[9]
אנו לא מאמינים שאלוהים יכול לעשות את הבלתי אפשרי מבחינה לוגית, כמו ליצור עיגול מרובע, או רווק נשוי. במקרה הזה, אלוהים לא יכול לגרום לאנשים לבחור בו מרצונם החופשי, משום שזה בלתי אפשרי מבחינה לוגית לגרום למישהו לעשות משהו מרצונו החופשי. שהרי ההגדרה של הבחירה החופשית מניחה שאין שום סיבה חיצונית מלבד הבוחר עצמו, שאחראית על בחירתו. אחת הביקורות כנגד העמדה המוליניסטית היא שעמדה זו מאיימת על הקיום היחידי של אלוהים, משום שלכאורה בעמדה המוליניסטית קיימים עולמות אפשריים עצמאיים (שלא תלויים בקיומו של אלוהים) שעל פיהם אלוהים בוחר לברוא את העולם.[10]
הערות:
[1] Wayne Grudem, Bible Doctrine, 142.
[2] התיאולוג הרפורמי וויין גרודם מנסה לחלץ את דוקטרינת הבחירה החופשית של האדם תחת השקפתו הקלוויניסטית וכותב: "אנו חופשיים במובן הגדול ביותר שבו יצור של אלוהים היה יכול להיות חופשי-אנו עושים בחירות מתוך רצון, בחירות אשר להן השפעה אמיתית. אנו לא מודעים לשום הגבלה מאלוהים על הרצון שלנו כאשר אנו מבצעים החלטות." מתורגם מתוך: Grudem, Systematic Theology, 331.. קיימות שתי בעיות בטענה שלו:
ראשית, זה נראה שגרודם מתבלבל בין אפיסטמולוגיה (ידע) לאונטולוגיה (קיום). מעצם העובדה שאנו חושבים שיש לנו בחירה חופשית כי כך נדמה לנו, לא נובע כי אכן יש לנו בחירה אמיתית באופן מציאותי. (שהרי אם אלוהים קובע כל החלטה שלנו, אין לנו באמת בחירה חופשית, גם אם זה נראה לנו שיש לנו).
שנית, מדבריו של גרודם משתמע שזה בלתי אפשרי עבור אלוהים לברוא יצורים עם חופש בחירה אמיתי ("אנו חופשיים במובן הגדול ביותר שבו יצור של אלוהים היה יכול להיות חופשי"). אך בהיעדר טיעון מסוים לטובת חוסר האפשרות הלוגית בקיומה של בחירה חופשית אנושית (כמו חוסר האפשרות של קיומו של רווק נשוי), טיעונו של גרודם לא מסתדר עם תכונת "כל היכולת" של אלוהים (תכונה המתבטאת ביכולת של אלוהים לעשות או ליצור כל דבר אפשרי מבחינה לוגית).
[3] דטרמיניזם אלוהי משמעו שאלוהים גורם לכל דבר.
[4] .Stratton, Human Freedom, Divine Knowledge, And Mere Molinism, 260
[5] ".Craig, "Molinism Vs Calvinism
[6] ידע זה הקרא "ידע אמצעי".
[7] נסיבות אמנם משפיעות על החלטותינו, אך הן לא קובעות אותן. קיים הבדל בין השפעה לסיבתיות.
[8] ".Stratton, "Molinism Is Biblical
[9] Craig, "No Other Name": A Middle Knowledge Perspective on the Exclusivity of Salvation Through Christ.”
[10] למרות שבהשקפה המוליניסטית העולמות האפשריים הם לא עולמות ממשיים, אלא שמדובר בכלי יעיל לדבר על אפשרויות היפותטיות.
