בהתגלות ב 26, ישוע מבטיח לאלו שיחזיקו מעמד:
הַמְנַצֵּחַ וְשׁוֹמֵר אֶת מַעֲשַׂי עַד קֵץ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ סַמְכוּת עַל הַגּוֹיִים.
בשבעה מקומות אחרים בספר התגלות, הבטחות דומות כתובות לאותה קבוצה של "מנצחים". אך מי הם?
המילה היוונית של "לנצח" היא nikaō. שם העצם nikē משמעו "ניצחון". להיות "מנצח" הוא לנצח במובן ספורטיבי, צבאי וכדומה.1
קיימות לפחות שלוש השקפות לגבי זהות ה"מנצחים":
- ההשקפה הראשונה מפרשת את ה"מנצחים" כמאמינים שהתמידו באמונה וכך שימרו את ישועתם.2
- ההשקפה השנייה מפרשת את ה"מנצחים" כמאמינים שהוכיחו את מציאות ישועתם, למעשה, כל המאמינים האמיתיים הם בהכרח "מנצחים" מי שנכשל להיות בקבוצה הזו, מוכיח שהוא לעולם לא נולד מחדש.3
- ההשקפה השלישית מפרשת את ה"מנצחים" כקבוצה מיוחדת של מאמינים נאמנים , בהשקפה הזו, לא כל המאמינים הם בהכרח "מנצחים"; אלא רק מאמינים שמתמידים באמונה עד הסוף.4
האם כל המאמינים הם "מנצחים"?
אלו שטוענים שה"מנצחים" הם כל המאמינים (כאלו שהתמידו באמונה כדי לשמר ישועה או כדי להוכיח את ישועתם) נותנים ארבע סיבות לטענתם:
1. המנצחים בראשונה ליוחנן.
ראשית, בראשונה ליוחנן ה 4-5 נאמר:
שֶׁכֵּן כָּל הַנּוֹלָד מֵאֵת אֱלֹהִים מְנַצֵּחַ אֶת הָעוֹלָם. וְזֶהוּ הַנִּצָּחוֹן הַמְנַצֵּחַ אֶת הָעוֹלָם — אֱמוּנָתֵנוּ.מִי הַמְנַצֵּחַ אֶת הָעוֹלָם בִּלְתִּי אִם הַמַּאֲמִין כִּי יֵשׁוּעַ הוּא בֶּן-הָאֱלֹהִים?
אַתֶּם, יְלָדַי, מֵאֱלֹהִים אַתֶּם, וְנִצַּחְתֶּם אוֹתָם, שֶׁכֵּן הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם (הראשונה ליוחנן ד 4).
כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּצַּחְתֶּם אֶת הָרַע. (הראשונה ליוחנן ב 13).
יש הטוענים שפסוקים אלו מוכיחים שבאיגרתו של יוחנן, המאמין הוא מנצח. ומכאן, אם הוא מאמין, זה אומר שגם בספר התגלות משמעות המונח "מנצח" הוא מאמין, כל מי שנולד מחדש. אך יוחנן מפריך את הטענה הזו באיגרתו. הוא אומר שבביאה השנייה מאמינים מסויימים יכולים ליבוֹשׁ מִפָּנָיו בְּבוֹאוֹ (הראשונה ליוחנן ב 28). זה ברור שאלו שיבושו מפניו בבואו, הם מאמינים שלא "ניצחו" את העולם במובן המעשי, היום-יומי, והם התמידו בכישלון עד הסוף. בנוסף לכך, יוחנן אומר, אֲבָל הַשּׂוֹנֵא אֶת אָחִיו בַּחֹשֶׁךְ הוּא; בַּחֹשֶׁךְ הוּא מִתְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, כִּי הַחֹשֶׁךְ עִוֵּר אֶת עֵינָיו. מאמין מסוגל לשנוא את "אחיו" באמונה ולהתהלך בחושך (לבלתי נושעים אין "אחים" באמונה).
לכן, הטענה שכל המאמינים הם "מנצחים" במובן המעשי והיום-יומי, היא שגויה. כל המאמינים הם "מנצחים" במעמד שלהם. אך זה לא אומר בהכרח שהם חיים בעקביות או בהתאם למעמד הזה במובן המעשי. המשמעות של המונח חייבת להתפרש בהקשר של הספר בו הוא משומש. בספר התגלות, הניצחון לא מושג על ידי האמונה בישוע כבן אלוהים, אלא דרך התמדה וסבלנות בקשיים וצרות, שבסופו של דבר מזכים את המאמין בגמול (בניגוד לחיי העולם שניתנים בחינם, כמתנה, לא כגמול).
בספר התגלות, יוחנן מדבר אל מאמינים אמיתיים, ומאתגר אותם להיות מאמינים שמנצחים (במובן המעשי) ולחיות בהתאם לזהות שלהם, ומבטיח להם גמול, וגם מזהיר בחמישה מקומות מאיבוד הגמול.
2. "המנצח יירש את אלה"
הטיעון השני שכל המאמינים הם "מנצחים" במובן המעשי מתבסס על התגלות כא 7, שם השליח כותב:
הַמְנַצֵּחַ יִירַשׁ אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי אֶהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים וְהוּא יִהְיֶה לִי לְבֵן.
הם טוענים שהמנצח לא רק ייכנס למלכות אלא גם יירש אותה. אך כפי שראינו במאמרים הקודמים ("לאבד את הירושה", "אם נתענה איתו", "הירושה באיגרות"), קיים הבדל בין כניסה לירושה. יירושה היא גמול למאמינים ששירתו את האדון בנאמנות (קולוסים ג 24). איך יורשים את אלה? צריך להתמיד בסבלנות ונאמנות; בניגוד לחיי העולם, הם ניתנים בחינם (התגלות כא 6).
הדברים בהם ה"מנצח" מחזיק מתייחסים לבעלות בירושלים החדשה (כנגד שכינה בירושלים החדשה בלבד). כל המאמינים יהיו בירושלים החדשה, אך רק הנאמנים ימלכו שם. הם אלו שיהיו בעלי הכבוד המיוחד הזה.
הביטוי "אֲנִי אֶהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים וְהוּא יִהְיֶה לִי לְבֵן" מוגדר במקום אחר כגמול או כבוד מיוחד, לא בתור הלידה החדשה. ברית דוד הבטיחה לבנו, שלמה, אֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן (שמואל ב ז 14). מטרת הביטוי היא להדגיש את המלכתו.
בתקומתו מן המתים, ישוע קיבל את השם "בן" (מעשי השליחים יג 33), וזה בזכות עניותו שהתבטאה בכניעה מוחלטת לרצון האב (פיליפים ב 5-10). באופן דומה, גם אנו נהיים בנים לאלוהים במלוא מובן המילה דרך חיים של ציות (מתי ה 9; רומים ח 14)5. על פי אל העברים, אם נתמיד באמונה, אנו נהיה בדרכנו לאותו הכבוד אליו הגיע ישוע דרך חיים כנועים לאב. בגלל הציות שלו ישוע נקרא "בן האלוהים", ומלך. אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים, אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ. (אל העברים א 9).
מחשבה דומה קיימת באל העברים יא 16, לָכֵן לֹא בּוֹשׁ בָּהֶם הָאֱלֹהִים לְהִקָּרֵא אֱלֹהֵיהֶם. כמובן שאלוהים יהיה האלוהים של כולם, הנאמנים והלא נאמנים (התגלות כא 3), אך זה נראה שזה אפשרי שנחיה עבורו בצורה כזו שאלוהים יתגאה להיקרא אלוהינו.
במילים אחרות, ההבטחה בהתגלות היא לאלו שיחיו חיים נאמנים. אלו שיעשו זאת, אלוהים יהיה גאה להיות אלוהיהם, אביהם. אך זה לא נכון לגבי כולם, יהיו כאלו שיבושו מפניו (הראשונה ליוחנן ב 28; מרקוס ד 25; התגלות ג 11).
3. "לכל המאמינים תהיה חלקה בעץ החיים"
מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא מַה שֶּׁהָרוּחַ אוֹמֶרֶת לַקְּהִלּוֹת. הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר בְּגַן אֱלֹהִים (התגלות ב 7).
אַשְׁרֵי הַמְכַבְּסִים אֶת גְּלִימוֹתֵיהֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה לָהֶם זְכוּת עַל עֵץ הַחַיִּים (התגלות כב 14).
ההוכחה השלישית לכאורה המשומשת לטובת הטענה שכל המאמינים הם בהכרח יהיו מנצחים היא שלכל המאמינים תהיה חלקה בעץ החיים. על פי הטענה, עץ החיים מתייחס לחיי עולם. אך כאשר חוקרים את הביטוי "עץ החיים" תמונה שונה מתבהרת.
הביטוי "עץ החיים" מופיע בבראשית ג 22, 24 ושאר האזכורים שלו בתנ"ך נמצאים במשלי. שם הוא מתואר כפרי של צדיק (משלי יא 30), כרצון שמתגשם (משלי יג 12), לשון עדינה (משלי טו 4), וחכמה (משלי ג 18). השימוש מצביע על איכות חיים- התחברות מעמיקה עם אלוהים- במקום רעיון של לידה חדשה.6
זה לא מדבר על השגת החיים אלא על לחיות את החיים. לפי התגלות כב 12 זה גמול, לא מתנת חינם לכולם. אף אחד לא אוכל מעץ החיים בחינם. וזה מתאים להקשר של התגלות. חיי הנצח מוענקים לכל המאמין בחינם (התגלות כב 17), אך "עץ החיים" מושג כגמול מותנה לאלו שלא רק קיבלו את מתנת חיי העולם, אלא שניצחו והתמידו באמונה עד השעה האחרונה. מאחר ועץ החיים ב-כב 14 מותנה במעשים טובים, עלינו להבין אותו כך גם בפרק ב 7: הַמְנַצֵּחַ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַחַיִּים אֲשֶׁר בְּגַן אֱלֹהִים. "עץ החיים" לא יכול להתכוון לכניסה למלכות. כי נאמר לנו בפרק ב 5 שהתנאי לאכול ממנו מותנה בעשייה, מעשים. אך הכניסה למלכות איננה מותנית במעשים.
על פי התגלות כב 14, הזכות לאכול מעץ החיים ניתנת לאלו שמכבסים את גלימותיהם. הביטוי הַמְכַבְּסִים אֶת גְּלִימוֹתֵיהֶם מופיע פעמיים בלבד בספר התגלות (ז 14; כב 14).
הֵשַׁבְתִּי לוֹ: "אֲדוֹנִי, אַתָּה יוֹדֵעַ." אָמַר אֵלַי: "אֵלֶּה הֵם הַבָּאִים מִן הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה. הֵם כִּבְּסוּ אֶת גְּלִימוֹתֵיהֶם וְהִלְבִּינוּ אוֹתָן בְּדַם הַשֶּׂה. לָכֵן הֵם נִמְצָאִים לִפְנֵי כִּסֵּא אֱלֹהִים וְעוֹבְדִים אוֹתוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה בְּהֵיכָלוֹ, וְהַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא יִפְרֹשׂ מִשְׁכָּנוֹ עֲלֵיהֶם. (התגלות ז 14-15).
אַשְׁרֵי הַמְכַבְּסִים אֶת גְּלִימוֹתֵיהֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה לָהֶם זְכוּת עַל עֵץ הַחַיִּים (התגלות כב 14)
האם ביטוי זה מתייחס ללידה החדש או לתהליך ההתקדשות? הלידה החדשה היא פעולה של אלוהים בלבד. לכן, הכיבוס הזה, המערב את המאמצים של המאמין, מתייחס ככל הנראה להתודות וטיהור יום-יומי, כלומר, לתהליך ההתקדשות המתמשך. התמדה מתמשכת בתהליך ההתקדשות הכרחית עבור הגמול הזה. כמובן שחיי עולם לא ניתנים כפרס על התמדה בתהליך ההתקדשות. חיי עולם ניתנים בחינם (התגלות כב 17).
בפרק ג 4 נאמר, אוּלָם יֵשׁ אֶצְלְךָ שֵׁמוֹת מְעַטִּים בְּסַרְדִּיס אֲשֶׁר לֹא הִכְתִּימוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם. הֵמָּה יֵלְכוּ אִתִּי בִּבְגָדִים לְבָנִים, כִּי רְאוּיִים הֵם. הפסוק הזה תומך נחרצות בטענה שכיבוס הבגדים מתייחס לתהליך ההתקדשות ולא ללידה החדשה.7
ראיה נוספת לכך שכיבוס הבגדים מתייחס לתהליך ההתקדשות נמצא בהקשר המיידי של התגלות כב (בו הביטוי מופיע פעם שנייה). שם המשיח אומר, הִנְנִי בָּא מַהֵר וְאִתִּי הַשָּׂכָר לְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ. ההקשר מדבר על "שכר", כלומר, תשלום על מעשים!
מה זה אומר להיכנס דרך השערים? וְיִכָּנְסוּ הָעִירָה דֶּרֶךְ הַשְּׁעָרִים. (התגלות כב 14). האם זה אומר שכל המאמינים ייהנו מהברכה הזו? הרחבנו על המשמעות הזו במאמר "מה הכתובים מלמדים על השכר?". שם ניתן לראות שהביטוי מתייחס לכניסה איכותית ומכובדת (השנייה לפטרוס א 11), לא לכניסה גרידא.
4. "כולם ימלכו!"
הטיעון האחרון לטובת הפרשנות שכל המאמינים יהיו בסופו של דבר "מנצחים" מתבסס על התגלות כב 5, שמבטיח שכל המאמינים יִמְלְכוּ לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. על פי הטיעון, מאחר וכל המאמינים ימלכו, כל המאמינים יהיו "מנצחים". לעומת זאת, הפסוק הזה (ושאר הפסוקים בהתגלות) לא מלמד שכל המאמינים ימלכו. לפי ספר התגלות רק הקהילה המעוטרת תמלוך (התגלות ד 10; ה 10). בעוד זה נכון שמאמינים יִמְלְכוּ לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים (התגלות כב 5), הקטע לא אומר שכולם ימלכו.
רק המאמינים הנאמנים הם ה"מנצחים"
ארבעה טיעונים יכולים להינתן בעד הפרשנות שלא כל המאמינים הם "מנצחים" אלא רק המאמינים הנאמנים.
1. אם כולם מנצחים, אז האזהרה הופכת למבחן הישועה
אם האזהרות וההפצרות להיות "מנצחים" הן אזהרות והפצרות שנועדו לוודא שהקוראים הם אכן נושעים, עולות מספר בעיות:
ראשית, זה אומר שאלוהים מזהיר מאמינים ממשהו שלעולם לא יכול לקרות להם, כלומר, ניתוק נצחי ממנו. לכן, הפרשנות הגורסת כי כל המאמינים הם מנצחים על פי ההגדרה של ספר התגלות, מובילה למסקנה שאלוהים משקר למאמין כדי להניע אותו להתמיד בקדושה.
שנית, אם מאמינים אמיתיים גם ככה בהכרח יתמידו באמונה ובקדושה (לפי החשיבה הרפורמית) אז זה נראה שהאזהרה הזו מיותרת וחסרת הגיון.
שלישית, אם האזהרה מכוונת כלפי מישהו שמסתבר שהוא לא באמת נושע, זה אומר שהוא צריך לתקן את ההתנהגות שלו אם הוא רוצה להיוושע. במילים אחרות, התוצאה היא שהישועה היא במעשים ולא באמונה בלבד. אם הוא משפר את ההתנהגות שלו הוא כביכול מוכיח שהוא נושע מלכתחילה. לעומת זאת, עליו להתמיד בשינוי הזה עד סוף חייו כדי לאשר את זה שהוא אכן נושע מלכתחילה. העניין הוא שהוא לא יכול לדעת בין אם יתמיד בקדושה עד סוף חייו או לא, ולכן, וודאות הישועה איננה אפשרית בפרשנות זו. דבר זה סותר את ההבטחות המפוארות לגבי חיי העולם ולגבי הוודאות הנוכחית של המאמין לגבי ישועתו (הראשונה ליוחנן ה 13).8
2. אם כל המאמינים "מנצחים" אז אף אחד לא יכול לאבד את הכתר
אם כל המאמינים נאמנים אז כולם יקבלו את התגמולים המובטחים בספר התגלות. אבל אנחנו יודעים שלא כולם יקבלו גמול, יהיו כאלה שמעשיהם יישרפו (הראשונה לקורינתים ג 15). אם כולם יקבלו את הכתר, אז מהו הערך או המשמעות של האזהרה? אֲנִי בָּא מַהֵר. הַחֲזֵק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ, כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יִקַּח אֶת הָעֲטֶרֶת שֶׁלְּךָ (התגלות ג 11). אם כל המאמינים בהכרח יקבלו את הכתר, אז מהי תכלית האזהרה? רבים טוענים שאולי הפסוק מזהיר מאמינים שמצהירים שהם מאמינים בעודם לא. אך הטענה הזו סותרת את הפסוק שמפציר, הַחֲזֵק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ. זה ברור שהוא לא יבקש מלא מאמינים להחזיק בהצהרה המזויפת שלהם, אלא הוא מפציר במאמינים אמיתיים להחזיק באמונה שכבר יש להם כך שיקבלו גמול על התמדתם.
3. אם כל המאמינים "מנצחים" אז יוחנן מלמד ישועה במעשים
אם כל המאמינים "מנצחים" אז יש לנו בשורה אחרת בספר התגלות. בשורה של על פיה יש לקבל חיי עולם כך: לעשות מעשים (ב 5), לסבול עבור המשיח (ב 10), ולקיים את המצוות עד הסוף (ב 26). במילים אחרות, ההשקפות הגורסות שכל המאמינים הם מנצחים סותרות את הלימוד של הכתובים לגבי הבשורה.
4. אם כל המאמינים הם "מנצחים" אז אין אפשרות להיכשל
אם כל המאמינים הם "מנצחים" באופן מעשי, אז אין מקום לכישלון בחיי האמונה. אך הכתובים מלאים בדוגמאות של מאמינים אמיתיים שהתמידו בכישלון עד מותם (הראשונה ליוחנן ה 16; הראשונה לקורינתים יא 30), אנשים כאלו לא יכולים להיות "מנצחים" במובן המעשי. ספר ההתגלות גם לא מדבר על "מנצחים" ברמות שונות של נאמנות. אלא קיימים מבחנים אובייקטיביים ומוחלטים שמגדירים מיהו "מנצח". או שמישהו הוא "מנצח" או שלא. או שמישהו חוזר בתשובה על חוסר אהבתו למשיח, או שלא (התגלות ב 5). או שהוא שמר על אמונתו עד מותו, או שלא (התגלות ב 10). או שהוא דחה את תורת השטן או שלא (התגלות ב 24). או שהוא חוזר בתשובה על חטאו או שלא (ג 3). או שהוא החזיק מעמד תחת הניסיון או שלא (ג 10).
סיכום
"המנצח" בספר התגלות שונה מהמנצח באיגרת יוחנן הראשונה. באיגרת יוחנן "המנצח" מתייחס לזהות והמעמד של כל מאמין במשיח. בספר התגלות לעומת זאת, מדובר על אלו שחיים בהתאם למעמד שלהם עד סוף חייהם. מדובר על סגנון חיים של ניצחון, ולא על המעמד בלבד. אני מעודד אתכם לקרוא את ספר התגלות ובמיוחד את ההבטחות האדירות והמעודדות שנמצאות שם, הן יעודדו אתכם להמשיך לחיות חיי תודה ואהבה לאלוהים.
המאמר הינו תרגום של פרק 43 מתוך ספרו של ג'ודי דילו (Final Destiny).
הערות:
1. W. Guenther, “Fight,” in NIDNTT, 1:650.
2. Marshall, Kept by the Power of God: A Study of Perseverance and Falling Away, 174-75.
3. Rosscup, “The Overcomers of the Apocalypse,” 261-68.
4. Donald G. Barnhouse, Messages to the Seven Churches (Philadelphia: Eternity Book Service, 1953), 38
5.ביוונית קיימת הבדלה ברורה, בין בנים=hious, לילדים=tekna, כל הנושעים הם ילדים לאלוהים. אך אלו שהם בנים הם בקטגוריה שונה. בן הוא זה שמשקף את תכונות אביו. שאול אומר שאלו שנותנים לרוח להדריך אותם לחיי צדקה, קדושה ונכונות, הם משקפים את התכונות של אביהם שבשמיים. למעשה, פס' 15 ברומים ח' מדגיש שהקוראים שייכים לאביהם כילדים דרך אימוץ, ומכאן, הוא קורא להם לחיות באופן עקבי, כלומר, כבנים. מקומות אחרים בכתובים תומכים בהפרדה שבין "ילדים" ל"בנים": בדרשה על ההר ישוע הבחין בין מאמינים לאלו שנקראים "בנים", בפרק ה פס' 9 הוא אומר כך: אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי שָׁלוֹם, כִּי בְּנֵי אֱלֹהִים יִקָּרֵאוּ.
במתי ה פס' 44 ישוע מצווה על תלמידיו לאהוב את אויביהם ולהתפלל עבור רודפיהם:
לְמַעַן תִּהְיוּ בָּנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם (פס' 45).
לא כל המאמינים הם רודפי שלום, אוהבי אויבים, ומתפללים עבור רודפיהם. אלו הם לא תנאים לכניסה למלכות השמיים, אלא אלו הם תנאי לקבלת תואר ה"בנים".
6. ראו: “Tree of Life” in Tyndale Bible Dictionary, ed. Walter A. Elwell and Philip Wesley, Tyndale Reference Library (Wheaton, IL: Tyndale House, 2001), 1274.
7. התגלות ג 4 מתייחס למאמינים וזה ברור מפסוק 2, שְׁקֹד וְחַזֵּק אֶת הַשְּׁאֵרִית שֶׁנָּטְתָה לָמוּת, כִּי לֹא מָצָאתִי אֶת מַעֲשֶׂיךָ מֻשְׁלָמִים לִפְנֵי אֱלֹהַי (התגלות ג 2). אף אחד לא אמור להגיד לאנשים לא נושעים שהמעשים שלהם לא מושלמים ושהם צריכים להיוושע דרך חיזוק הַשְּׁאֵרִית שֶׁנָּטְתָה לָמוּת. המוות כאן, כמו במקומות אחרים (רומים ח 13), הוא אפשרי למאמינים. הוא מתייחס לחורבן וכישלון רוחני עליו על המאמין לחזור בתשובה.
8.אם ההתמדה באמונה היא תנאי\תוצאה הכרחית של הישועה אז אף אחד מאיתנו לא יודע אם הוא יבלה את הנצח עם אלוהים, אלא רק בסוף חיינו (אחרי שהתמדנו), משום שאף אחד מאתנו לא יכול להיות בטוח שהוא יתמיד באמונה:
שאול עצמו לא ידע אם יתמיד באמונה:
נוֹהֵג אֲנִי בִּקְשִׁיחוּת עִם גּוּפִי וּמְשַׁעְבְּדוֹ, שֶׁמָּא לְאַחַר שֶׁאַטִּיף לַאֲחֵרִים, אֲנִי עַצְמִי אֶמָּצֵא פָּסוּל (מהפרס) (הראשונה לקורינתים ט 27)
הוא גם מזהיר מאמינים מפני מהגישה היומרנית על פיה מאמינים לא יכולים ליפול מהאמונה: לָכֵן מִי שֶׁחוֹשֵׁב כִּי עֲמִידָתוֹ אֵיתָנָה, יִזָּהֵר פֶּן יִפֹּל (הראשונה לקורינתים י 12).
