מי מאיתנו היה רוצה לבזבז את כל חייו עבור מטרה זמנית וחסרת ערך? אף אחד מאיתנו. כולנו (כולל הלא מאמינים) מחפשים את הערך והמשמעות של חיינו. כולנו רוצים שלחיים שלנו תהיה השפעה וערך נצחי, אנו לא רוצים לחיות רק כדי להתקיים או כדי להעביר את הזמן. בני אדם נוטים לחשוב שאם הם יהיו בטוחים קיומית, כלכלית וחברתית, אז הם ימצאו את הערך והמשמעות של החיים. אך התשובה של ישוע הולכת כנגד כל היגיון והאינטואיציה האנושית:
כִּי הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ, אֲבָל הַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי יִמְצָאֶנָּה. (מתי טז 25).
מהי המשמעות של הפסוק? מיד לאחר שישוע הודיע לתלמידיו שעליו ללכת לירושלים ולמות, לָקַח אוֹתוֹ כֵּיפָא לַצַּד וְהֵחֵל לִגְעֹר בּוֹ בְּאָמְרוֹ: "חָלִילָה לְךָ, אֲדוֹנִי. אַל יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְךָ!" פָּנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לְכֵּיפָא: "סוּר מִלְּפָנַי, שָׂטָן. מִכְשׁוֹל אַתָּה לִי, כִּי אֵין לִבְּךָ לְדִבְרֵי אֱלֹהִים אֶלָּא לְדִבְרֵי בְּנֵי אָדָם (מתי טז 22-23). ואז הוא פנה לתלמידיו, והפציר בהם במלים הללו: כִּי הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ, אֲבָל הַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי יִמְצָאֶנָּה.
השטן פיתה את ישוע שנית "להושיע את נפשו" (את חייו של ישוע) בכך שהוא ישים את הצרכים והדאגות שלו בראש סולם סדר העדיפויות (מעל רצון אלוהים). ישוע ידע שתלמידיו יתפתו בצורה זהה. לכן הוא מפציר בהם, מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא אַחֲרַי, שֶׁיִּתְכַּחֵשׁ לְעַצְמוֹ וְיִקַּח אֶת צְלָבוֹ וְיֵלֵךְ אַחֲרַי (מתי טז 24). במילים אחרות, הוא אמר להם, "עליכם להיות מוכנים לעשות את מה שאני הולך לעשות, אם אתם רוצים להיות תלמידי". לאחר מכן הוא מכריז את הפרדוקס הגדול. פרדוקס זה משקף את לב ליבת התלמידות המשיחית.
מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא אַחֲרַי, שֶׁיִּתְכַּחֵשׁ לְעַצְמוֹ וְיִקַּח אֶת צְלָבוֹ וְיֵלֵךְ אַחֲרַי; כִּי הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ, אֲבָל הַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי יִמְצָאֶנָּה. מַה תּוֹעֶלֶת תִּצְמַח לְאָדָם אִם יַרְוִיחַ אֶת כָּל הָעוֹלָם וְיַפְסִיד אֶת נַפְשׁוֹ, אוֹ מַה יִּתֵּן אָדָם כִּתְמוּרָה בְּעַד נַפְשׁוֹ? הֵן עָתִיד בֶּן-הָאָדָם לָבוֹא בִּכְבוֹד אָבִיו עִם מַלְאָכָיו וְאָז יְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ. (מתי טז 24-27).
העובדה שהוא מדבר לתלמידיו (ראו פס' 20, 21, 24)1 מערערת באופן מידי את ההבנה הגורסת כי ישוע מדבר על נושא הישועה מאגם האש.2 ישוע אומר שאם מישהו רוצה ללכת אחריו, אז הוא חייב למלא תנאים מסוימים. הליכה אחר ישוע מתארת תהליך ולא אירוע (כמו ישועה מאגם האש). לוקס אומר שזה אמור להיעשות יום יום (לוקס ט 23). כמובן שלא מדובר כאן על ישועה פרטית מאגם האש, משום שאנו נושעים ברגע האמונה הראשונית בבשורה. מאחר וקהל היעד של הקטע הוא תלמידיו המאמינים של ישוע, ומאחר וההליכה אחר המשיח היא תהליך יום יומי ולא אירוע חד פעמי, ההקשר מצביע בחוזקה על כך שלא מדובר כאן על תורת הישועה. המבנה של כל הקטע גם כן מצביע על המסקנה הזו.
ראשית, מתי מציג את האמרה בפסוק 24. לאחר מכן הוא ממשיך בשלושה פסוקים (25, 26, 27) וכל אחד מהם מתחיל עם המילה "כי" (ביוונית gar), וכך המשפטים הללו מקושרים ומסבירים בהרחבה את המשמעות של "להושיע את הנפש". פסוק 27 אומר שהדבר כרוך בשכר לתלמידים, הֵן עָתִיד בֶּן-הָאָדָם לָבוֹא בִּכְבוֹד אָבִיו עִם מַלְאָכָיו וְאָז יְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ (מתי טז 27).
הפסוקית הראשונה: הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ
כִּי הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ (מתי טז 25).
במשפט הזה ישוע מזהיר את תלמידיו מהסכנה הגדולה העומדת בפני התלמידים: להעדיף להציל את הנפש על חשבון חיים של תלמידות. שימו לב לפתיח "כי" בפסוק 25. אם הצלת הנפש משמעה "ללכת למלכות השמיים", אז לאבד את הנפש משמעה "ללכת לאגם האש". אבל אז זה אומר שישוע אמר שמי שמנסה למצוא ישועה ("החפץ להציל את נפשו") יאשם וילך לאגם האש ("יאבד אותה"), וזה לא הגיוני. הפסוק הזה מסביר את הפסוק הקודם, שם הוא אומר, מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא אַחֲרַי, שֶׁיִּתְכַּחֵשׁ לְעַצְמוֹ וְיִקַּח אֶת צְלָבוֹ וְיֵלֵךְ אַחֲרַי.
האדם שרוצה "להציל את נפשו" הוא אדם שלא רוצה לקחת את הצלב וללכת אחרי ישוע. הוא רוצה להציל את חייו מקשיים. ישוע בעצם מלמד אותנו עיקרון מאוד מהותי: מי שמחפש איך להימנע מקשיים, יאבד את חייו, כלומר, "יאבד את הערך האמיתי של החיים". להציל את הנפש בפסוקית הראשונה משמעה להימנע מקשיים. הקטע המקביל בלוקס יז 33, מאשר את ההבנה הזו לגבי "ישועת הנפש" (שמירה על החיים הפיזיים והימנעות מקשיים).
ישוע אומר, זִכְרוּ אֶת אֵשֶׁת לוֹט. הַמְבַקֵּשׁ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבְּדֶנָּה, וּמִי שֶׁיְּאַבֵּד אוֹתָהּ יַצִּילֶנָּה. (לוקס יז 32-33). זה ברור שישוע לא אומר שכל אחד שמנסה להימנע מקשיים או רדיפות ייהרג או שכל מי שמת יחיה. אלא, הוא משתמש בסיפור של לוט ואשתו כמטאפורה למציאות רוחנית עמוקה יותר. אשת לוט מדגימה את ההשלכות השליליות שבאות כתוצאה מהעדפת העולם ונכסיו על פני רצון אלוהים.
מוקדם יותר, ישוע הזהיר את תלמידיו מפני המבט לאחור, מִי שֶׁשָּׂם אֶת יָדוֹ עַל הַמַּחֲרֵשָׁה וּמַבִּיט אֲחוֹרַנִּית לֹא יִכְשַׁר לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים. (לוקס ט 62). להיות "מוכשר" למלכות אלוהים וישועה מניתוק נצחי מאלוהים הם אינם היינו הך. זה דבר אחד להיכנס למלכות האלוהים, וזה דבר אחר להיות מוכשר או ראוי לה.
אף אחד מאיתנו לא ראוי להיוושע מניתוק נצחי מאלוהים, אבל על ידי הדרך שבה אנו חיים אנו יכולים להיות ראויים או מוכשרים למלכות. הברית החדשה מלמדת במקומות אחרים שכל המאמינים יהיו במלכות, אך יהיו קטנים וגדולים, יהיו כאלו שיאבדו את כל שכרם ויוושעו כאוד מוצל מאש, ורק אלו שישארו נאמנים ימלכו שם. הביטויים האלה בפסוקית הראשונה, מתארים אדם שאוהב את חייו יותר מאשר ההליכה אחר ישוע. מה התוצאה? הפסוקית השנייה אומרת לנו שהוא יאבד את חייו.
הפסוקית השנייה: יְאַבֵּד אוֹתָהּ
יְאַבֵּד אוֹתָהּ (מתי טז 25).
מה זה אומר "לאבד את הנפש"? רבים מניחים שהמשמעות היא ניתוק נצחי מאלוהים. בהבנה הזו, מאמין שלא נכנע למצוותיו של ישוע (לא לוקח את הצלב והולך אחריו) יהיה אבוד באגם האש. אך האם "אבידה" משמעה אגם האש או אבידה מסוג אחר? המילה שמשומשת על ידי מתי בפס' 25 עבור "יאבד" היא apollumi, אך המילה עבור "יפסיד" בפסוק 26 היא zēmioō. אלא אם כן ההקשר דורש אחרת, המילה apollumi אמורה להיות מתורגמת בתור "הרס, אבידה, השמדה"3 ללא קשר הכרחי לניתוק נצחי מאלוהים. באותו האופן, משמעות המילה zēmioō היא נזק\אבידה.4
בביטוי הבא ישוע אומר, הַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי. אם איבוד הנפש משמע "ללכת לאגם האש", אז יש כאן אבסורד: "המאבד את נפשו (הולך לאגם האש), ימצאנה (ילך למלכות השמיים)". זה ברור שישוע מדבר על אבידה ועל מציאת החיים כמטפורות למשהו אחר5. מי שמנסה לשמר את חייו ולהציל אותם מקשיים ומתלמידות, הוא אומנם ימצא את מה שהוא חיפש: ביטחון כלכלי, חומרי ועוד, אך הוא יתעה את עצמו משום שהוא לא יציל את נפשו; הוא יאבד את הערך והחשיבות של חייו. במקום אחר, שאול אומר שמאמינים שאוהבים כסף, נִלְכָּדִים בְּנִסָּיוֹן וּבְמַלְכֹּדֶת וּבְרֹב תַּאֲווֹת אֱוִילִיּוֹת וּמַזִּיקוֹת, הַמּוֹרִידוֹת אֶת הָאָדָם אֱלֵי הֶרֶס וַאֲבַדּוֹן. הֲלֹא שֹׁרֶשׁ כָּל הָרָעוֹת הוּא אַהֲבַת הַכֶּסֶף, וְיֵשׁ לְהוּטִים אַחֲרָיו שֶׁסָּטוּ מִן הָאֱמוּנָה וְגָרְמוּ לְעַצְמָם מַכְאוֹבִים רַבִּים. (הראשונה לטימותיאוס ו 9-10). במילים אחרות, הם מתמודדים עם אותה השלכה. בזמן שהם ניסו להציל את חייהם על ידי רדיפה אחר העושר והאושר, הם איבדו את חייהם.
הפסוקית השלישית: אֲבָל הַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי
הפרדוקס הוא שמי שמוכן לאבד את חייו במובן של הקרבה, תלמידות וציות למשיח עד מוות, ימצא את החיים האמיתיים אותם הוא חיפש. אבידת הנפש היא ההסבר למה שישוע אמר קודם לגבי תלמידות, מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא אַחֲרַי, שֶׁיִּתְכַּחֵשׁ לְעַצְמוֹ וְיִקַּח אֶת צְלָבוֹ וְיֵלֵךְ אַחֲרַי (מרקוס ח 34). הפסוק לא מדבר על הדרך שבה בני אדם נושעים או על איך מקבלים חיי עולם. ישוע לא מציג כאן את הבשורה, אלא הוא קורא למאמינים לתלמידות עמוקה יותר, הוא קורא להם להתכחש לעצמם. הדרך לקבל חיי עולם היא לא דרך של התכחשות עצמית. כל מה שצריך לעשות הוא להאמין במשיח. לכן, זה ברור שחיי עולם הם לא הנושא כאן.
הפסוקית הרביעית: יִמְצָאֶנָּה
בפסוקית הראשונה, "ישועת הנפש" התייחסה לישועה מקשיים, סכנות, וחיים של התכחשות עצמית ערבו התחייבות והליכה אחר ישוע. כעת, ישוע מדבר על ישועת הנפש האמיתית.
אֲבָל הַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי יִמְצָאֶנָּה. (מתי טז 25).
מרקוס כותב,
כִּי הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ, אֲבָל הַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן הַבְּשׁוֹרָה — יַצִּילֶנָּה (מרקוס ח 35).
מכאן, הביטוי יִמְצָאֶנָּה במתי מקביל לביטוי יַצִּילֶנָּה במרקוס. למה הכוונה בלמצוא או להציל את הנפש? האם הכוונה לכניסה למלכות או לאיכות חיים רוחניים? הפרשנות המסורתית גורסת שהכוונה היא לכניסה למלכות. אך הביטוי "ישועת הנפש" לעולם לא מקושר לחיי עולם בברית החדשה. התנאי להציל או למצוא את הנפש הוא להתכחש לעצמנו, לקחת את הצלב וללכת אחרי ישוע. זה רחוק מלהיות בשורת חינם (רומים ג 24; התגלות התגלות כב 17), אלא שזה הופך לבשורת מעשים.
התנאי היחידי להיכנס למלכות, הוא להאמין במשיח. אלא שהמשמעות היא שכל מאמין שמוותר על הכל והולך אחרי ישוע, ימצא את החיים האמיתיים, את חיי השפע הרוחניים. הנושא הוא לא איך לקבל את החיים, אלא איך לחיות אותם. יוחנן מוסיף משפט ואומר, הָאוֹהֵב אֶת נַפְשׁוֹ מְאַבֵּד אוֹתָהּ, וְהַשּׂוֹנֵא אֶת נַפְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה יִשְׁמְרֶנָּה לְחַיֵּי עוֹלָם (יוחנן יב 25). כשאנו מאבדים את חיינו ונכנעים לרצון אלוהים אנו מפתחים איכות חיים טובה יותר שתישמר לנצח. יש קשר בין החיים שאנו מפתחים במשיח כעת (על ידי גדילה בתלמידות) לחיים שנחווה לנצח במלכות השמיים. מה שאנו מפתחים עכשיו ישתמר בנצח, בשמיים וארץ החדשים.
להפסיד את הנפש
בפסוק הבא ישוע מסביר לתלמידיו מהי המשמעות אובדן הנפש.
כי מַה תּוֹעֶלֶת תִּצְמַח לְאָדָם אִם יַרְוִיחַ אֶת כָּל הָעוֹלָם וְיַפְסִיד אֶת נַפְשׁוֹ, אוֹ מַה יִּתֵּן אָדָם כִּתְמוּרָה בְּעַד נַפְשׁוֹ? (מתי טז 26).
המילה "כי" (gar) מקשרת את הפסוק למה שנאמר קודם. להפסיד את הנפש הינו ההפך ממציאת\ישועת הנפש. לכן, הכוונה היא לאבד את החשיבות של החיים, "להיהרס". מהי המשמעות של הביטוי "ירויח את כל העולם"? בפסוקית הראשונה לעיל, ישוע דיבר על אדם שמבקש להציל את נפשו. כעת הוא מרחיב על כך ומסביר שמי שעושה זאת, לא רק שמחפש איך להימנע מקשיים או מללכת אחרי המשיח, אלא שהוא גם רוצה להרוויח את כל העולם. כמו אשת לוט, הוא מבקש ליהנות מתענוגות העולם במקום ליהנות מהתענוג הכי אמיתי שידעה האנושות; ללכת אחרי המשיח וליהנות מחיי שפע רוחניים בהתחברות עם אלוהים.
מאמין שמבקש להציל את נפשו בדרך הזו, יפסיד אותה. הוא יפסיד את הערך האישי שלו ויפספס את התוכנית של אלוהים עבור חייו. כשמרקוס מדבר על להפסיד (apollumi) את הנפש, לוקס ומתי מחליפים את המילה הזו במילה-zēmioō, שמשמעותה הפסד במובן של נזק.6 אדם שמאבד את נפשו הוא אדם שחווה נזק בחייו הרוחניים עם השלכות שליליות במשפט כס המשיח (הראשונה לקורינתים ג 15). Zēmioō היא אותה המילה המשומשת בראשונה לקורינתים ג 15 עבור הפסד השכר במשפט כס המשיח.
החשיבות הסופית שלנו
אנו "נושיע את הנפש" (נציל את הערך או החשיבות של חיינו) באופן סופי כאשר נקבל הערכה חיובית במשפט כס המשיח, כאשר נתוגמל על הליכתנו אחריו. העובדה שישועת הנפש כוללת שכר באה לידי ביטוי בשימוש השלישי של המילה "כי" בפסוק 27. (פס' זה מסביר את פסוק 26).
הֵן עָתִיד בֶּן-הָאָדָם לָבוֹא בִּכְבוֹד אָבִיו עִם מַלְאָכָיו וְאָז יְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ. (מתי טז 27).
הנושא הוא שכר עבור שירות (מתי י 40-42); לא חיי עולם, או כניסה למלכות. רבים מתעלמים מהעובדה שהפסוקים מכוונים למאמינים ומדברים על משפט שיקבע את שכרם. המילה יְשַׁלֵּם היא apodidōmi ומשמעותה תגמול, שכר, תשלום, בין אם חיובי או שלילי7. זו מילה שלא יכולה להיות משומשת עבור ישועה מאגם האש, משום שהישועה היא לא תשלום או שכר שאנו מקבלים על מעשים שעשינו. הישועה היא מתנה הנובעת מחסדו של אלוהים.
לאור כל האמור לעיל, ההגדרה של הביטוי "ישועת הנפש" היא: ישועה מחיים מבוזבזים וחסרי תכלית. מציאת החיים האמיתיים מתייחסת לאיכות חיים רוחניים גבוהה- יותר דרך לקיחת הצלב והליכה אחר ישוע, והתוצאה היא שכר חיובי במשפט כס המשיח.
ההפסד
כל מאמין ישפט במשפט כס המשיח. יהיו מאמינים שיפסידו את שכרם. ישוע מסכם את אזהרתו במרקוס כך:
כִּי אִישׁ אֲשֶׁר אֲנִי וּדְבָרַי הָיִינוּ לוֹ לְחֶרְפָּה בַּדּוֹר הַנּוֹאֵף וְהַחוֹטֵא הַזֶּה, גַּם הוּא יִהְיֶה לְחֶרְפָּה לְבֶן-הָאָדָם כַּאֲשֶׁר יָבוֹא בִּכְבוֹד אָבִיו עִם הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים. (מרקוס ח 38).
העובדה שמאמינים יכולים ליבוש מפניו של ישוע במשפט כס המשיח, ברורה מהאיגרת הראשונה של יוחנן ב 28: וְעַתָּה, יְלָדַי, עִמְדוּ בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ עֹז כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶּה וְלֹא נֵבוֹשׁ מִפָּנָיו בְּבוֹאוֹ (ראו גם מרקוס ד 25). שאול הפציר בטימותיאוס והשתמש באותה המילה שישוע השתמש: לָכֵן אַל תֵּבוֹשׁ לֹא בְּעֵדוּת אֲדוֹנֵנוּ וְלֹא בִּי, אֲסִירוֹ, אֶלָּא סְבֹל אִתִּי אֶת חֶבְלֵי הַבְּשׁוֹרָה כְּפִי כֹּחַ הָאֱלֹהִים (השנייה לטימותיאוס א 8).
כנראה ששני הפסוקים (השנייה לטימותיאוס א 8; ומתי ח 38) מתייחסים לבושה במובן של "פחד מלעג אנושי"8 שמוביל לחוסר נכונות להודות בשמו של המשיח לפני בני אדם. כנראה שישוע חשב על המנהיגים ביוחנן יב 42 שהאמינו בו אך לא היו מוכנים להודות בו בפומבי משום שפחדו מהפרושים.
התוצאה היא שישוע יכחיש את אלו שהכחישו או התביישו בו: כָּל מִי שֶׁיּוֹדֶה בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם גָּם אֲנִי אוֹדֶה בּוֹ לִפְנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְכָל הַמְכַחֵשׁ בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם גַּם אֲנִי אֲכַחֵשׁ בּוֹ לִפְנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם (מתי יב 32-33). מהי המשמעות של ההכחשה? האם זה אומר שישוע ישלח מאמינים מסוימים שיעמדו לפניו במשפט לאגם האש? מתי טז 27 עוזר לנו להסביר את המשמעות.
ההכחשה קשורה לשכר שניתן עבור מעשים. וזה שולל כל אפשרות שמקשרת את ההכחשה לאיבוד ישועה. הכניסה למלכות לא מותנית בשום מעשה (אפסים ב 8-9). מדובר בהכחשה או שלילת הגמול. שאול אומר בשנייה לטימותיאוס שאם נחזיק מעמד נמלוך איתו (נקבל את השכר), אך אם לא נחזיק מעמד (אם נתכחש אליו) הוא יתכחש אלינו; דהיינו הוא ישלול מאיתנו את הזכות למלוך איתו (השנייה לטימותיאוס ב 13). לכן, הכחשת הגמול ובושה הן הדברים שמאמין יחווה עקב חיים לא נאמנים.
סיכום
לסיכום, חיו למען האדון, יום יום! חשבו על מה שאמר ישוע ביוחנן י 10: אֲנִי בָּאתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם חַיִּים וּבְשֶׁפַע שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם. שימו לב, ישוע לא בא רק כדי לתת לנו חיים. אלא הוא בא לתת לנו גם שפע. מהו השפע? השפע הוא איכות חיים רוחניים, התחברות חיה עם אלוהים, מציאת תכלית חיינו. נועדנו למלוך עם האדון!
הַמְנַצֵּחַ וְשׁוֹמֵר אֶת מַעֲשַׂי עַד קֵץ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ סַמְכוּת עַל הַגּוֹיִים (התגלות ב 26).
המאמר תורגם מפרק 15 של ספרו של ג'ודי דילו (Final Destiny).
הערות:
1.זה ברור מהקטעים המקבילים למתי טז 24-27 שקהל היעד הם התלמידים המאמינים של ישוע. לוקס יז 33 מופנה לתלמידים כשהם ישבו איתו על הר הזיתים (יז 21). ההפצרה בלוקס ט 24 גם כן מכוונת לתלמידים (ט 18). ראו גם מתי טז 5, 6, 13, 17, 20, 21, 24.
2. מרקוס הוא היחיד שמוסיף שהוא קָרָא אֵלָיו אֶת הֶהָמוֹן (מרקוס ח 34). בעוד שעובדה זו עשויה להצביע על כך שישוע לימד אותם איך להיוושע מאגם האש, מדובר בפרשנות שאינה סבירה בעליל. ראשית, במקומות האחרים כתוב באופן ספציפי שישוע כיוון את המסר הזה לתלמידיו, מה שאומר שהוא דיבר למאמינים, בלי קשר למי שהיה שומע את דבריו מסביב. שנית, התכחשות עצמית היא לא תנאי לכניסה למלכות בשום מקום בברית החדשה. בנוסף לכך, רק בגלל שה"המון" נקרא לשמוע את דבריו, לא אומר שהיה מדובר בקהל של לא מאמינים. ניתן להניח שהיה מדובר בקהל "מאמין" שמרקוס כלל את ההתייחסות הזו משום שהוא רצה להדגיש שהתנאים לתלמידות והליכה אחר ישוע תקפים על כל המאמינים ולא רק על השנים עשר. Lane, Commentary on the Gospel of Mark, 306. ראו גם D. F. Watson, “People, Crowd,” in Dictionary of Jesus and the Gospels, ed. Joel B. Green, Scott McKnight, שמראה שה"המון" היה קהל מאמין.
3. 653 BDAG, 115. .
BDAG, 428 .4.
5. החוקר 'צארלס בינג מסכם את זה יפה, "הפארדוקס בו ישוע השתמש הוא בעל משמעות אדירה. זה נראה שהוא אומר דבר כזה: "מי שרוצה לשמר את חייו מקשיים, מהתכחשות עצמית ונשיאת הצלב יאבד את איכות החיים (איכות חיים רוחניים) שהוא מנסה לשמר. מצד שני, מי שמוותר על עצמו עבור רצון אלוהים בכך שהוא מתכחש לעצמו ימצא את הערך של חייו". מכאן, הפרשנות הזו, לא מתארת ישועה נצחית, אלא איכות חיים גבוהה יותר עם אלוהים בחיים האלה, עם השלכות לחיים הבאים". Charles C. Bing, “Coming to Terms with Discipleship,” JOTGES (Spring 1992): 42.
6. BDAG 428. ראו גם הראשונה לקורינתים ג 15; השנייה לקורינתים ז 9; פיליפים ג 8.
7. LN 2,167
8. NIDNTT, 3:56
