התפתחות. דבר שקיים כעת (היקום) מוצאו מלא כלום או ממשהו שחייב להיות נצחי. הדבר הנצחי, באפשרות השנייה, יכול להיות היקום עצמו, שבמקרה זה צריך להיות נצחי, או המקריות כעיקרון נצחי או אלהים הישות הנצחית.אם מוצאו של היקום מלא כלום, הוא נוצר מעצמו. זו סתירה לוגית. כדי שמשהו ייווצר מעצמו הוא חייב גם להיות קיים וגם להיות לא קיים באותו זמן ובאותו אופן. יתר על כן, היווצרות-עצמית מעולם לא הוכחה ונצפתה מבחינה מדעית.
הוואריאציה של הדעה שתומכת בנצחיות החומר נקראת "תאוריית המצב היציב". על פיה, חומר נוצר כל הזמן במרכז היקום ונהרס בהיקף החיצוני של החלל. אולם אין שום ראיה שתומכת בתאוריה הזאת. לו היתה נכונה, היא היתה מֵפֵרָה את חוק שימור המסה והאנרגיה.
האם עניין הסיבה והתוצאה לא חל גם על אלהים? הגם הוא תוצאה שדורשת סיבה? התשובה היא לא. אלהים אינו תוצאה (תוצאה דורשת סיבה) משום שהוא נצחי.
אם היקום לא יצר את עצמו, חייב להיות דבר נצחי שגרם לכך. אפשרות אחת היא שהתהליך הקוסמי עצמו הוא נצחי, אבל זו אפשרות קלושה. הדעה הרווחת היא שליקום היתה התחלה אף שזה היה מזמן.
אפשרות נוספת היא, שיש עיקרון נצחי כלשהו של מקריות או של בינה עיוורת. כדי להאמין באפשרות הזאת נדרשת מידה גדולה של אמונה. ניתן להוכיח באופן מתמטי שמקריות אקראית לא היתה יכולה ליצור את מה שאנו רואים היום ביקום. אבל, גם לו היתה יכולה ליצור מולקולות ואטומים, שמהם בנוי היקום, האם עיקרון חסר חיים זה יכול גם ליצור את הנפש ואת ההיבטים הרוחניים של החיים?
האפשרות השלישית היא התאיסטית; הישות הנצחית שבראה את היקום היא אלהים. היא אינה אומרת שהיקום חושף את כל הפרטים על אופייה של הישות הנצחית, אלא שקיימת ישות חיה, רבת-עוצמה ונבונה שבראה את היקום. חיה, מפני שאי-חיים אינו יכול ליצור חיים. רבת-עוצמה, בגלל טבעו של הנוצר. נבונה, בגלל הסדר והארגון של היקום, דברים שמקריות לא יכולה ליצור.
