אחד הקטעים הברורים (לדעתי) לטובת לקיחה הקהילה לפני הצרה הגדולה הוא התגלות ג 9-10. אין ברצוני במאמר זה להגן או לנמק מדוע. מאמר זה יניח כי קטע זה מדבר על הלקיחה, ויענה על השאלה או הקושיה שהטקסט מעלה: האם לפי קטע זה לקיחת המאמינים מותנית בהתמדה בנאמנות?
בהתגלות ג 9-10 ישוע מבטיח לקהילת פילדלפיה:
הִנְנִי נוֹתֵן אֲנָשִׁים מִכְּנֶסֶת הַשָּׂטָן, הָאוֹמְרִים 'יְהוּדִים אֲנַחְנוּ' וְאֵינָם; אֵין הֵם אֶלָּא מְשַׁקְּרִים. רְאֵה, אֲנִי אֶעֱשֶׂה שֶׁהֵם יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְרַגְלֶיךָ וְיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ. מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת מִצְוָתִי לַעֲמִידָה בְּסַבְלָנוּת, אֶשְׁמור גַּם אֲנִי אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל תֵּבֵל כֻּלָהּ, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.
לקיחה מותנית?
בניגוד לציפיית הקורא, זה נראה כי ישועת המאמינים מפני הצרה הגדולה מותנית בציות שלהם. אך במקומות אחרים, נאמר כי כל המאמינים יילקחו, בין אם הם ״ערים״ (מצייתים), או בין אם הם ״ישנים״, כלומר, לא מצייתים (הראשונה לתסלוניקים ה, 6, 10). אז איך עלינו לגשת לקטע זה שבהתגלות ג?
במאמרו, החוקר ג׳ון ניאמלה הראה כי המפתח לפתרון הקושיה הוא להבין מדוע סימני הפיסוק שהוכנסו לקטע על ידי העורכים, אינם מדויקים.1 הוא מראה כי מילת הקישור ״מפני״ (ביוונית hoti) שבפסוק 10 בדרך כלל מקושרת לפסוקית שלפני ומסבירה אותה. הפרשן דיוויד און מסכים ומסביר,
״הפסוקית שמתחילה עם מילת הקישור ὅτι נמצאת במיקום לא שגרתי, משום שברוב המוחץ של המקרים, משפטים משועבדים באים אחרי המשפט העיקרי.״2
לכן, כפי שמסביר ג׳ודי דילו, הביטוי ״מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת מִצְוָתִי לַעֲמִידָה בְּסַבְלָנוּת״, מקושר לפסוק 9 ולא לפסוק 10. לכן, כפי שהוא מסיק, פסוק זה לא מהווה ראיה לכך שרק אלו שיתמידו באמונה, יילקחו וכך יוושעו מהצרה הגדולה.3
לסיכום, קטע זה בהתגלות אמור להופיע כך:
9 הִנְנִי נוֹתֵן אֲנָשִׁים מִכְּנֶסֶת הַשָּׂטָן, הָאוֹמְרִים 'יְהוּדִים אֲנַחְנוּ' וְאֵינָם; אֵין הֵם אֶלָּא מְשַׁקְּרִים. רְאֵה, אֲנִי אֶעֱשֶׂה שֶׁהֵם יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְרַגְלֶיךָ וְיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת מִצְוָתִי לַעֲמִידָה בְּסַבְלָנוּת. 10 אֶשְׁמור גַּם אֲנִי אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל תֵּבֵל כֻּלָהּ, לְנַסּוֹת אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.
אהבה מותנית?
אך כעת נוצרת קושיה חדשה: על פי הפיסוק החדש, אהבתו של ישוע כלפינו מותנית בהתמדה: וְיֵדְעוּ שֶׁאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת מִצְוָתִי לַעֲמִידָה בְּסַבְלָנוּת.
אך שימו לב כי בכתבי הקודש לעתים ״אהבה״ מתייחסת לקשר אינטימי מיוחד שכן מופיע באופן מותנה. במובן הזה, אהבה היא שכר. ישוע עצמו אמר: מִשּׁוּם כָּךְ אוֹהֵב אוֹתִי הָאָב: מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אֶת נַפְשִׁי וְאֶקַּח אוֹתָהּ שׁוּב. אמנם זו לא הסיבה היחידה שאלוהים האב אוהב את ישוע, אך כן מדובר בסיבה אחת מני רבות. ישוע גם אמר לתלמידיו: הַמַּחֲזִיק בְּמִצְווֹתַי וְשׁוֹמֵר אוֹתָן הוּא הָאוֹהֵב אוֹתִי, וְהָאוֹהֵב אוֹתִי אָבִי יאהַב אוֹתוֹ; גַּם אֲנִי אהַב אוֹתוֹ וַאֲגַלֶּה לוֹ אֶת עַצְמִי" (יוחנן יד 21). במילים אחרות, לציית לישוע זה לאהוב אותו, ואהבה כלפיו היא סיבה לקשר אינטימי עמוק יותר עם אלוהים. אלוהים אוהב את כולם. אך יש לו קשר אינטימי עמוק יותר עם מאמינים נאמנים. ישוע מתנה את החברות עמו בציות (יוחנן טו 14; יעקב ד 4). למעשה, ישוע משווה את ה״עמידה באהבתו״ עם ״חברות״ עמו ביוחנן טו (פס׳ 10 ו14).
לכן, עלינו להבין כך את הקטע בהתגלות ״וידעו שאני חברך מפני ששמרת את מצותי לעמידה בסבלנות.״
הערות:
1. John Niemelä, “For You Have Kept My Word,” Chafer Theological Journal 6, no. 1 (January 2000): 1-26.
2.David E. Aune, Revelation1-5, Word Biblical Commentary (Dallas, TX: Word Books, 1997), 231, n.10.
3. Joseph C. Dillow, Final Destiny: The Future Reign of The Servant Kings Revised Edition (Woodlands, TX: Grace Theology Press, 2015 ), 397.
