במאמר זה אעביר ביקורת על "תורת ההחלפה1 (Replacement theology)". מהי "תורת ההחלפה"? מדובר על תאולוגיה הגורסת כי לעם ישראל אין יותר תפקיד ייחודי בתוכנית הגאולה של אלוהים. על פיה, הקהילה המורכבת מיהודים וגויים היא שמחליפה או מגשימה את הייעוד של עם ישראל, ולכן, כל הברכות שהיו מיועדות לעם ישראל בתנ"ך, מועברות אוטומטית לקהילת המשיח. במאמר זה נראה שכתבי הקודש סותרים את התאולוגיה הזו ונבחן מספר פסוקים המשומשים לטובת הטענה שעם ישראל ה"אמיתי" כיום הוא הקהילה.
פסוקים הסותרים את "תורת ההחלפה":
1. מעשי השליחים א' 6 ומלכות אלוהים
כאשר תלמידיו של ישוע שאלו אותו, אֲדוֹנֵנוּ, הַאִם בַּזְּמַן הַזֶּה תָּשִׁיב אֶת הַמַּלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל? (מעשי השליחים א 6), זה ברור שהם חשבו על שיקום של מלכות פיזית, כמו שאר היהודים בזמנם. שימו לב, ישוע לא הוכיח אותם או גער בהם כמו בשאר הפעמים (מתי טו 16, 17; מרקוס ח 17, 18; טז 14; לוקס כד 25) ולא תיקן אותם שהמלכות היא רק רוחנית. אלא, שישוע פשוט ענה "לֹא לָכֶם לָדַעַת עִתִּים וּזְמַנִּים שֶׁקָּבַע הָאָב בְּסַמְכוּתוֹ שֶׁלּוֹ." (מעשי השליחים א 7). אין שום ראיה לכך שהציפייה שלהם לשיקום המלכות בישראל הייתה שגויה.
זה ברור שהתלמידים, כמו שאר יהודי תקופת בית שני, ציפו לשיקום של מלכות פיזית בארץ ישראל, על בסיס ההבטחות והנבואות בתנ"ך. אלוהים הבטיח לאברהם ארץ פיזית, ולדוד כס מלוכה. מאחר ואֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ (רומים יא 29) ראוי להניח שההבטחות לגבי מלכות וארץ פיזיים עדיין צריכות להתממש במלואן. למעשה, זו הייתה הציפייה בנביאים האחרונים (ישעיהו ט 6-7; מלאכי ג 1) והציפייה הזו המשיכה בזמן ביאתו של המשיח. זה נכון שהמשיח מולך כיום בלבבות המאמינים ומדובר בהתגשמות של היבט ספציפי של המלכות (רומים יד 17; קולוסים א 27). לעומת זאת, יש לנו סיבה טובה להאמין שהמשיח ישוב ויקים מלכות פיזית בירושלים, שם הוא ימלוך על העמים (מיכה ד 7; זכריה יד 8-9; מתי יט 28). פטרוס, שאול ויוחנן מפנים את הקוראים להבטחות האלה לאורך כל כתביהם- פטרוס במעשי השליחים ג 19-21, 24-25 שאול בראשונה לקורינתים טו 23-26 וברומים יא 25-26; ויוחנן בהתגלות כ 1-6.
2. רומים ט'-יא' והישועה המשיחית
רומים ט-יא סותר את תורת ההחלפה. הנושא של רומים ט-יא הוא הישועה המשיחית. מה זה "ישועה משיחית"? כפי שג׳ודי דילו מסביר,
״הכוונה לכך שיום אחד הברית עם אברהם, שבה אלוהים הבטיח לברך את העולם כולו דרך צאצאי אברהם ולהביא להם ארץ לתמיד, תתגשם. הישועה המשיחית כוללת בתוכה את ההתגשמות של ההבטחות הללו, חרטה לאומית, סליחת חטאים, שיבה מגלות, בעלות על הארץ, ושיקום המלכות של דוד (מעשי השליחים א 6). הישועה הזו שקולה למה שישוע ויוחנן המטביל בישרו כאשר הם הכריזו, ש"מלכות השמיים קרבה".
שאול אומר,אַחַי, מִשְׁאֶלֶת לִבִּי וּתְפִלָּתִי לֵאלֹהִים — שֶׁיִּוָּשְׁעוּ (רומים י 1). על איזה סוג של ישועה שאול מדבר? שאול חושב על הישועה המשיחית ולא על ישועה פרטית מאגם האש ברומים י. את זה ניתן לקבוע על בסיס ההתייחסויות לישועה בהקשר הקודם. ברומים ט 29 שאול מצטט את ישעיהו א 9, ומפנה את תשומת הלב לפלישה האשורית לצפון ישראל בסביבות ה-722 לפנה"ס. אלא אם כן אלוהים היה משאיר מספר שורדים, העם היה מושמד לחלוטין, ממש כמו סדום ועמורה. אך שארית כן ניצלה מהפלישה האשורית, והשארית הזו היא ההתגשמות של ההבטחה לגבי כך שיום אחד שארית תשוב לאלוהים.באופן זהה, שאול מתייחס לעיקרון השארית ברומים ט 27-28.
שם, הוא מצטט מישעיהו י 22-23, פסוקים המדברים על כך שהשארית תיוושע (רומים ט 27). הישועה הזו היא ישועה לאומית מחטא ואסון; היא לא ישועה פרטית מאגם האש. מדובר בהתגשמות ההבטחה לעם ישראל, שיום אחד היא תחווה ישועה לאומית, ישועה מזעמו של אלוהים, סליחה לאומית, ושיקום מלכות דוד (מעשי השליחים א 6; רומים יא 26-27). ברומים יא, שאול מסביר שלמרות שהמלכות נלקחה באופן זמני מעם ישראל (מתי כא 43) ולמרות שעם ישראל לא נמצא כיום במרכז התוכנית שלו (באופן זמני), יום אחד התוכניות שלו עבור עמו יתגשמו.
יום אחד עם ישראל כבר לא יהיה תחת תוכחתו של אלוהים, והם יחוו "ישועה" כש"בא מציון גואל," "וישיב פשע ביעקב" (רומים יא 26). בעשרת הפסוקים הראשונים של פרק יא, שאול מסביר שאלוהים לא נטש את עמו (פס' 1). הוא מוכיח זאת לאור העובדה שעדיין קיימת שארית מעם ישראל שמאמינה בישוע. אך האם המעידה של עם ישראל היא כבר סופית? האם עדיין יש עתיד לעם? כנראה שחלק מהקוראים של האיגרת ענו "לא". ושאול ראה בתשובה הזו יהירות (רומים יא 20). ברומים יא 11 שאול מבהיר שהמעידה\מצב המרי של עם ישראל היא זמנית: עַל כֵּן שׁוֹאֵל אֲנִי, הַאִם מָעֲדוּ כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ לְלֹא קוּם? חַס וְחָלִילָה! אֶלָּא שֶׁבִּמְעִידָתָם הַיְשׁוּעָה לַגּוֹיִים, לְהַקְנִיא אוֹתָם.״2
בנוסף לכך, רומים יא 27 מקשר את הישועה של עם ישראל עם הבטחות הברית החדשה המדברות על השיקום העתידי של עם ישראל. לכן, רומים יא 27 מקשר את הישועה של עם ישראל עם ההבטחות לגבי השיקום של עם ישראל ושיבתו לארץ ישראל.
3. ירמיהו לא' והברית הנצחית
בירמיהו לא' 35-36 אלוהים מבטיח: אִם-יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם-יְהוָה גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל-הַיָּמִים; כֹּה אָמַר יְהוָה אִם-יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי-אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם-אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל-כָּל-אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם-יְהוָה;השאלה הפשוטה שעלינו לשאול את עצמנו היא: האם אנו רואים את השמש, הירח או הכוכבים עכשיו? אם כן, אנו יכולים לדעת שלאלוהים עדיין יש תוכנית עבור עם ישראל משום שהקטע הזה אומר בבירור שכל עוד השמש זורחת, אלוהים לא ידחה את עמו (זֶרַע יִשְׂרָאֵל)- לא משנה מה הם יעשו (פסוק 36).
פסוקים המשומשים לטובת "תאולוגיית ההחלפה"
1. רומים ב' 28-29, ט' 6 ו"היהודי האמיתי"
רומים ב 28-29: הֵן לֹא עַל-פִּי מַרְאִית עַיִן יְהוּדִי הוּא יְהוּדִי, וְלֹא מַה שֶּׁרוֹאִים בַּגּוּף הוּא מִילָה. יְהוּדִי הוּא זֶה שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ הוּא יְהוּדִי וּמִילָה הִיא זוֹ שֶׁבַּלֵּב, לְפִי הָרוּחַ וְלֹא לְפִי אוֹת כְּתוּבָה; שִׁבְחוֹ אֵינוֹ בָּא מִבְּנֵי אָדָם, כִּי אִם מֵאֱלֹהִים.
רומים ט 6: לֹא כְּאִלּוּ דְּבַר אֱלֹהִים שָׁב רֵיקָם. הֲרֵי לֹא כָּל אֲשֶׁר מִיִּשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל הֵם.
הפסוקים הללו משומשים פעמים רבות כדי לקדם את הרעיון שכל מאמין, בין אם הוא יהודי או גוי הופך להיות חלק מ"עם ישראל האמיתי" כאשר הוא מאמין בישוע המשיח.3
תגובה:
כפי שמייקל וולאץ׳ מסביר, הפרשנות הזו מבוססת על ההנחה ששאול הכליל את הגויים כאשר הוא דיבר על "יהודי". לעומת זאת, הפסוקים הללו (ב 28-29) נמצאים בקטע הרחב יותר של רומים ב 17-ג 20 בו שאול מדבר על עם ישראל האתני. ברומים ב 28-29 שאול דיבר באופן אקסקלוסיבי על העם היהודי. הנקודה שלו הייתה שה"יהודי" האמיתי הוא היהודי שמאמין בישוע המשיח. הפסוקים הללו לא מלמדים שגויים הופכים ליהודים כשהם מגיעים לאמונה משום שהוא כלל לא דיבר על הגויים בקטע הזה. שאול רק הבדיל בין יהודים שמאמינים בישוע לבין יהודים שלא מאמינים.4
בקשר לרומים ט 6- אותו העניין תקף כאן, שאול לא דיבר על הגויים. הוא דיבר באופן ספציפי על העם היהודי, ולימד שבתוך עם ישראל יש את הישראל הרוחני; וזיהה את המאמינים היהודים כשארית שמייצגת את הישראל האמיתי. לכן, לא כל צאצאי יעקב ירשו את ההבטחות שמיועדות לעם ישראל, אלא רק השארית המאמינה.
2. מתי כא' 43 וה"גוי אחר"
עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי תִּלָּקַח מִכֶּם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְתִנָּתֵן לְגוֹי אֲשֶׁר יָפִיק אֶת פִּרְיָהּ. (מתי כא 43).
רבים טוענים שהפסוק הזה מלמד שאלוהים דחה את עם ישראל האתני מלהיות עמו של אלוהים.
תגובה:
כפי שארנולד פרוכטנבאום מסביר, "הנקודה היא שבעוד שהמלכות תילקח מהדור הנוכחי, היא תינתן לדור עתידי של עם ישראל"5. האם יש ראיות לפרשנות הזו? אכן כן. מתי כג 37-39 מצביע על מספר אמיתות חשובות להבנה הזו. פסוקים 37-38 מצביעים על כך שירושלים, העיר הייצוגית של ישראל ועם ישראל, תישפט למרות ניסיונותיו של ישוע לקבץ אותם כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה. אך פסוק 39 מציע תקווה: וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: מֵעַתָּה לֹא תִּרְאוּנִי עַד אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ 'בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יהוה!
למרות שהדור הנוכחי של ישראל נשפט, ישוע אומר שיום יגיע ועם ישראל יקבל אותו כמשיח, ואז הם יראו אותו. הדור העתידי ההוא שיקבל את המשיח הוא יהיה אותו "כל ישראל" שיוושע (רומים יא 26, ושיביט אליו את אשר דקרו (זכריה יב 10).
אך גם אם נניח שה"גוי" לו תינתן המלכות במתי כא 43 הוא הקהילה, זה עדיין לא מוכיח את תורת ההחלפה. כפי שוולאץ׳ מסביר, מעצם העובדה שהמלכות מתרחבת ומכלילה את הקהילה בה, לא ניתן להסיק שזה שולל סוג מסויים של שיקום לאומי של עם ישראל בעתיד. המסקנה הזו פשוט לא נובעת מהפסוק הזה.6
3. גלטים ג 7,9 ו"בני אברהם"
וּבְכֵן דְּעוּ כִּי בְּנֵי הָאֱמוּנָה הֵם בְּנֵי אַבְרָהָם…מִכָּאן שֶׁהַמַּחֲזִיקִים בָּאֱמוּנָה מְבֹרָכִים יַחַד עִם אַבְרָהָם הַמַּאֲמִין. (גלטים 7,9).
רבים משתמשים בפסוקים הללו כדי לטעון שהקהילה היא כעת ישראל האמיתי7.
תגובה:
כפי שפרוכטנבאום כותב, ״כדי להוכיח את הטענה הזו, עליהם למצוא משפט בכתובים שאומר שכל המאמינים הם "בני יעקב". פסוק שכזה היה מצביע על כך שהקהילה היא ישראל האמיתי.״8
בנוסף לכך, כפי שוולאץ׳ מסביר, רומים ד 11-12 מלמד שאברהם הוא אב של היהודים והגויים המאמינים. לכן, הקשר לאברהם דרך אמונה לא הופך אף אחד ליהודי.9 בנוסף לכך, לא כל מי שמזרע אברהם היה יהודי. ישמעאל לדוגמה היה הבן הבכור של אברהם, אך ישמעאל לא היה יהודי. ראוי לציין שהנחלה בגלטים ג 7,9 לא מקושרת לארץ כנען אלא להיבט שהתייחס למתנת ההצדקה לגויים, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בראשית יב 3).
סיכום
במאמר זה ראינו שהכתובים מלמדים שלעם ישראל עדיין יש תפקיד ייחודי בתוכנית הגאולה של אלוהים. ראינו גם הסברים למספר פסוקים המשומשים לטובת תורת ההחלפה, וראינו שכשקוראים אותם בהקשרם, הם לא מלמדים שהקהילה החליפה את עם ישראל.
הערות:
1. או "Supersessionism". יש הקוראים לתורה "תורת ההתגשמות" (Fulfillment theology).
2. Dillow, Joseph. Final Destiny: The Future Reign of The Servant Kings: Fourth Revised Edition GraceTheology Press. Kindle Edition. p.165-186
3. ראו לדוגמה: D. Moo, The Epistle to the Romans, NICNT. Grand Rapids: Eerdmans, 1996, 175;
W. Grudem, Systematic Theology: An Introduction to Biblical Doctrine. Grand Rapids: Zondervan,1994),861; C. H. Dodd, The Epistle of Paul to the Romans. London: Hodder & Stoughton, 1932,155
4. Vlach, Has the Church Replaced Israel, 145-146
5. ראו: 4. A. G. Fruchtenbaum, Israelology: The Missing Link in Systematic Theology. Tustin, CA: Ariel, 1989, 405
6. Vlach, ibid., 142-143
7. ראו לדוגמה: Hoekema, The Bible and the Future, 198–99; W. Neil, The Letter of Paul to the
Galatians. Cambridge: Cambridge University Press, 1967, 62
8. Fruchtenbaum, "Israel and the Church," 126–27
9. Vlach, ibid., 151
